ברכת רצ"ה שג

לבדדמי כל שאין פסול בגופן וכנ"ל ועיין בתוס' ריש פסחים בהך דאחד אומר בג' ואחד אומר בה' דגם להחזיק ולקיים עדותן לא תלינן שכ"א טעה שעה אחת והמעש' היתה באמת בד' דלא תלינן טעות בשנים עיין בדבריהם ז"ל

ג) אמינא לחלק בין ע"א לשנים עדים ורק שנצטרף להם קא"פ בראו הטביע' מצד אחר דהנה הרא"ש ז"ל הביא ראי' נגד דעת הרי"ף ז"ל דבב' עדים לא חיישי' לבדדמי מהא דקאמר הש"ס בהא דבעי לפשוט בעיין דע"א במלחמ' מהך דאסבא רבי לנשי הנטבעים בספינ' ע"פ נשים והא מים כמלחמ' דמיא ומאה נשים כחד דמי הרי דאם היו נחשבים כשנים לא חיישי' ולכאור' צריך להבין דבריו ז"ל דהרי התוס' בהך אבעיא דע"א במלחמ' דאיבעי' לן אי טעמא דעד אחד משום דהוי מלתא דעבידי לגלוי' והכ"נ נאמן או דילמא משום דדייקי ומינסבא והכא במלחמ' לא דייקא כתבו דאין לומר דהחשש הוא שהעד אומר בדדמי דא"כ גם אם דייקא הא אין כאן עדות והא דנאמן רק משום חזקת דייקא ובמלחמה דלא דייקא אינו נאמן דחשיד שמשקר וע"כ א"כ צריך הוא לומר דנשים כחד דמי ומה ראי' מזה לענין בדדמי ועכצ"ל לדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דלמשקר לא הוי חיישי' בע"א במלחמ' אף אי נימא דהטעם משום דדייקא דדמי למת בני ואח"כ מת בעלי דמסקינן בהאש' רבה דאף דאיהי לא מהימנא דשמא רחמא לי' ליבם ולא דייקא מ"מ ע"א מהימן עיין ברא"ש ז"ל שם ומשום דמצטרפין דיוקא זוטא לטעמא דמלתא עבידי לגלויא ורק דכיון שיש חשש בדדמי שאינו יודע דבר ברור רק אומדן דעת דאיתרע קצת טעמא דמלדעל"ג שאינו ירא כ"כ לומר שקר שיודע שמת בבירור דל"ח שמא יתגל' דלפי השערתו באמת מת וגם הך סברא דדיוקא ל"ה רק דיוקא זוטא לא מהמנינן לי' משא"כ לצד האבעי' דרק משום דהוי מלדעל"ג נאמן ס"ל דלא איכפת לן מה דאיתרע קצת שסובר שמת. ויומתק יותר עפ"י מ"ש הגאון בעל נוב"י ז"ל דדיוקא ומלדעל"ג חדא מלתא הוא דכיון דדייקא הו"ל על"ג שמותר ע"י דיוקא דילה דכיון דהעד סובר שמת וגם היא לא תידוק כ"כ אינו חושש שיתברר להיפך ואומר ומעיד בבירור. ושפיר הביא ראי' דאי לאו חשש משקר לבדדמי לבד ל"ח מהך דאמרי' והא נשים כחד דמי דאי היו חשובים כב' דל"ח שמשקרים לא הוי חיישי' לבדדמי כיון שמעידין שיודעין בבירור ולא משקרי בודאי וכנ"ל והבן. ולפ"ז אף אם נפרש כפי' המחמירים דאף דחזיי' בשעתא ל"מ עד דאמר סימנים היינו ג"כ דכיון דראה הטביע' חיישי' דאינו מכיר בבירור ורק בדדמי ומה שאומר שמכירו בטב"ע בבירור משקר וכנ"ל דכיון שסובר שהוא כן והיא לא דייקא כל כך אינו ירא לשקר דהשתא קיימינן דע"א במלחמ' אינו נאמן מה"ט גופא ולדידן א"כ הוי ספיקא דאבעי' דלא איפשטא וכמובן

והנה הא דבעי' טעמא דמלתא דעבידי לגלויא ודייקא ולא סגי עדות העד לבד היינו לפמ"ש התוס' בריש האשה רבה דאף דהוי קו"ע שהיכי שהדברים מוכיחים שהוא כן יש כח ביד חז"ל לעקור ולהאמין ע"א אף שמה"ת אינו נאמן ולכך בעינן שפיר שיהי' אומדנות מלדעל"ג ודייקא ולפירש"י ז"ל בשבת דף קמ"ה דמטעם דאפקעינהו רבנן לקידושי קאתינן עלה שיהי' ע"א נאמן צ"ל דלא רצו חז"ל להפקיע הקידושין רק כשיש מוכיחים שראוי ע"י להאמין עלו"ג ודייקא דמה"ט כשנודע אח"כ שחי היא תצא מזה ומזה דלא הפקיעו הקדושין רק כשלא יודע שלא תהי' אשת איש אם העד שקר הגיד ומשום דאם יפקיעו הקידושין בכל גוונא גם אם יודע שחי הוא לא תידוק עוד דליכא חומר בסופו וחז"ל לא רצו להפקיע הקידושין בכה"ג דליכא דייקא. והא דלא חשו חז"ל דשמא חי הוא ויודע הדבר. היינו לדעתי משום דבאמת ע"א נאמן באיסורין ורק בדבר שבערוה אמרה תורה שאינו פחות משנים שאין בידינו להתיר ערוה רק בשני עדים וכ"ז כשאנו דנין להתיר אבל כשאנו אומרים דאין כאן דבר שבערוה דאפקיעו לקידושין ורק שאתה בא לחוש דשמא יודע הדבר בהיפך לזה העד נאמן וסמכינן שלא יתברר ההיפך וה"ה לדעת הסוברים דבכל איסורים אין ע"א נאמן באתחזיק איסורא ג"כ אין הטעם משום הכרעת החזק' שמכריע שלא כהעד דגם נגד הרוב שעדיף ע"א נאמן וכמ"ש הקדמונים ז"ל ורק שמחק התור' שא"י להוציא דבר מחזקתו כ"א ע"י שני עדים אבל לענין שלא נחוש שיודע ויתברר ההיפך סמכינן שפיר על דברי העד וכנ"ל ודוק כי קצרתי. ומעתה היכי שיש שני עדים כשרים ורק שנצטרף להם פסול דהוא רק מצד גזה"כ דנתבטל עדותן ולא חשיבא עדים אבל בעגונא דלא בעינא תרתי עדים מתקנת חז"ל פשיטא דאין לך אומדנא והגון להאמין יותר מזה ואף בלי טעמא דעבידי לגלויא ודייקא נאמנים בעגונא ולא חיישי' למשקרים ואומרים שמכירים אותו בבירור ובאמת אינו הכירו רק ע"פ השערה ודמיון לבד וזה ברור אצלי

ד) נראה לי דאין לדון כלל בנדון שאלתינו דהוי נמצא א' קרוב א"פ לכ"ע. דהנה בהך דפסקינן דשואלין את הקרוב ופסול אי למחזי קאתי אי לאסהודי יפלא דמה מהני עדות ודברי הפסולין וא"נ דמסתמא הוי לאסהודי איך נאמנים לומר דלמחזי לבד אתי ואי מהסתם הוי למחזי איך יועיל דבריהם שיאמרו לאסהודי לבטל עדות הכשרים ועיין בתוס' מכות שם שנתקשו באופן אחרת דא"כ יוכלו בכ"מ לבוא פסולים להצטרף לבטל העדות והעלו לומר ולפרש דשואלים הכשרים אם המה רצו לאסהודי עם הפסולים אולם בטוש"ע פסקינן דשואלין את הפסולין והקושיא קמה כחומה דדבריהם לא מעלה ולא מוריד. ואשר אחזה בישוב זה לפ"מ שהעל' הגאון בעל קצות החשן ז"ל דאף אם בשעת שנצטרף בראי' כשרים היו ורק אח"כ בשעת שנצטרפו בהגדה היו פסולים הוי מכלל נמצא אחד קרוב או פסול דאף דתרתי בעינן מ"מ ה"ט דאף דנצטרפו בהגדה הרי נחלקו בראי' אבל בזה שלא נחלקו ורק שאז בשעת ראויה כשרים היו ע"י מה שנצטרפו בהגדה הו"ל נמצא קא"פ דבשעת הגדה פסול הי' עיין בדבריו ז"ל שהאריך להביא ראיות לזה ולפ"ז א"נ דצירוף בראיי' לבד מבטל העדות אבל לא צירוף הגרה לבד אמינא דמ"מ יש נ"מ אי נצטרפו גם בהגד' היכא דבשעת ראי' לא אתי לא למיחזי ודאי ולא לאסהודי שלא החליטו עוד בדעתם דאם נצטרפו בהגד' עדותן בטילה דלזה בעינן שיתחלקו בראי' דוקא והרי לא נחלקו אבל היכי שלא נצטרפו בהגד' לא חשיב נמצא קרוב או פסול דאף שלא נחלקו מ"מ לא נצטרפו בראי' ג"כ ואין כאן צירוף לא בראי' ולא בהגד' וכ"כ אמינא דיש נ"מ לענין סתמא שאין אנו יודעין אי בשעת ראייה למחזי או לאסהודי אתו דאי לא נצטרפו בהגד' אין לבטל העדות דמהכ"ת נימא שהוא צירוף בראי' אבל אם נצטרפו בהגד' עדותן בטלה דהצירוף בהגדה חשיב באמת צירוף ורק שאם נחלקו בראי' נתבטל הצירוף ומהכ"ת נאמר כן מסתמא והבן זה. וא"כ כיון דגם לדיעה זו מיירי כשבא הפסול עכ"פ לב"ד שפיר שואלין לי' אי למחזי או לאסהודי דכיון שלא נצטרפו בהגד' שפיר יכלו למימר למחזי דגם אנחנו מסתמא אמרינן הכי וכנ"ל וגם לומר לאסהודי נאמנים במגו דכיון שבאו ביחד עם כשרים לב"ד יכולין היו להצטרף בהגדה דאז מסתמא היינו אומרים דנתבטל עדותן ולא היינו תולין דנחלקו בשעת ראי' וכנ"ל ודוק כי זה נכון בביאור הדברים ולפ"ז להסוברים דתרתי בעינן צירוף בראי' והגדה ע"כ צריך לפרש כפי' התוס' ז"ל דשואלין הכשרים דהפסולים אינם נאמנים לומר אח"כ שנצטרפו בהגדה דבשעת ראי' למחזי אתו וכנ"ל דאין לומר מטעם מגו שלא היו מצטרפים בהגדה דהוי מגו למפרע] ומעתה כשלא באו לב"ד עם הכשרים אין לבטל העדות ע"י אומדנא שרצונו הי' לאסהודי