ברכת רצ"ה שא

לא הי' ראוי בן הבת ובן הבן שים דלפ"ז שנאמר שלא באתה ירושת המינוי כלל להבן והי' כלא הי' לענין ירוש' זו הנה נינו ונכדו המת אינם באים רק מצד אביהם הזקן ואין יתרון א"כ לבן הבן מבן הבת וכמובן. וגם לענין ירושת המלוכ' דכל ישראל ראוים למלכות והי' א"כ הבן ראוי ולא הבת דמלך ולא מלכה מ"מ כיון שמת הבן בחיי האב הי' לנו לפ"ז להשוות בן הבת עם בן הבן דכיון שמת פשיטא דאינו ראוי ול"ד לנחלת ממון דנופלת ממילא ושפיר גם המת יורש בקבר משא"כ הכא דבעינן שיהי' ראוי דוקא א"ת דבכה"ג אינו יורש כלל פשיטא דאינו יורש זה בקבר ואך דמצד אביהם הזקן קאתו דאין יתרון לבן הבן מבן הבת וכנ"ל ויהי' א"כ דין ירוש' זו חלוק בסדר משאר סדר נחלות מה שלא שמענו ולא אשתמיט שום אחד מהפוסקים ז"ל שיאמר כן ועכצ"ל כנ"ל דגם ירושת המינוי והשררה נופלת ממילא גם לה שאינו ראוי אלא דכיון שא"י לקבלה חוזרת ושפיר א"כ יורש ומוריש וכנ"ל

ולפי הנ"ל אמינא לענין חתנו דאחרי דהבעל יש לו זכות בירושת אשתו בחיי' לענין פירות ובמותה יורש הכל וידו א"כ כידה שפיר ממלא מקום חותנו דאחר שבררנו דירושת המינוי נופלת ממילא גם לשאינו ראוי כיון שיש לה בעל הראוי ועטר' היומתו זוכה בה מצד אותו שיש לו זכות בירוש' שנפלה לה ורק דהיכי שמתה הבת אשתו בחיי אביה פשיטא לו דאין לחתנו בעלה שום זכות וקדימ' בזה דאחרי שמתה מקודם אין לו שום זכות בירושתה דאין הבעל יורש בראוי ומפאת שהוא חתנו אין לו שום קדימה דאף דחתנו נקרא ג"כ בנו אין זה ענין לירוש' ונחלה וכמו שבררנו למעל' ודו"ק

אמנם עכ"ז בנדון שלפנינו דחתן הרב ז"ל הוא רק בן למ"ד שנה מבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ב דכל שלא הגיע למ' שנה אסור לו להורות במקום שיש גדול ממנו אף שאינו רבו ועיין בש"ך ז"ל שהביא דעת גדולי מקדמונים ז"ל דגם בשוים כל שהשני הגיע לימי בינה דינא הכי שאסור לזה שלא הגיע לשני הוראה להורות ובכה"ג א"כ כיון דפשיטא דא"י לחתן הרב למחות בזה שלא יבא לדור בעיר אף לפי המנהג המבואר בש"ע בס"ס רמ"ה ויהי' אסור לחתנו להורות כל שאינו גדול מהאחר ממילא יתבטל חזקתו שעיקרו הוא לדון ולהורות. ואף אם נימא וכן הדעת נוטה דכשזה בא בגבולו ל"ש זה ומותר לו להורות גם בכה"ג או דנימא דכיון דעי"ז יתבטל חזקתו ויקופח פרנסתו גם זה בכלל המנהג המובא בש"ך סי' רס"ה שם דיכול למחות מ"מ י"ל דכיון דלהאחר יש לו מעלה זו נגדו שהגיע לשני הורא' מה שאין בו בחתנו שחשיב מעלה יתירה כ"כ עד שאסרו לזה שלא הגיע להורות במקומו המעלה הגדול' הזו תוכל להכריע נגד כח וזכות החזק' של חתנו: וממה שכתבתי למעל' בביאור דברי הרשב"א ז"ל דרבותא דכה"ג שיש חזקה לבנו היא משום דבכה"ג מצוה לכתחל' שיהי' גדול מאחיו בנוי ובחכמה ואפ"ה יש קדימה לבנו אף שאין לו כל המעלות הנקובים גם נגד אחר שיש לו אין עזר וראי' נגד זה דחזינן דחזקה יש לה כח גם נגד המעלות שבעינן בכה"ג מה"ת למצוה מהמובחר. דהתם בכה"ג קרא בהדיא כתיב תחתיו מבניו: אך מ"מ כיון שאין לי ראי' ברורה לסברא זו ורק די"ל כן הנה זה לא יועיל רק לענין שאלו הבוחרים בחתן הרב ז"ל אינם יכולין לכוף מצד החזק' לרוב מנין הממאנים בו ובוחרים בהאחר אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואף אם לא יהי' להם לאותן הרוצים בחתנו לא רוב מנין ולא רוב בנין אין ביד הרוב לכוף אותם לרצונם אחרי דמכח החזק' הו"ל ספק וכנ"ל וצריכים איפוא להתפשר והנלפע"ד כתבתי: סימן קיא ב"ה ספאס יום ב' ט' תמוז תרמ"ו. שלום אשיב לכבוד ידידי הרב המאה"ג חו"ב בחדרי תורה וכו' כ"ש מ' אליעזר סג"ל מישעל ני' אבד"ק גאליגא

מכתב כת"ר עם שאלתו שאלת חכם הגיע עדי טרם נסעי מלבוב ויען כי מחוסר ספרים אנכי פה לא אוכל להתהלך ברחבה ואך מהעול' על זכרוני אני כותב על הספר בדיו בדבר אשר חפרו ומצאו בס"ה ג' מתים עם חרסי אדמה. וכ"ת יצא לדון עפ"י אומדנא של הח"ק דשל עכו"ם הוא ומחרסי אדמה אין ראי' כי שם מקום הקדרים ובכ"מ החופרים ימצאו חרסי אדמה. והאריך קצת בפלפולא שאין לדין בזה לחוש לשכינת בה"ק כיון שנמצאו בקרוב זה לזה פחות מהשיעור הנאמר בגמ' ואין בו איסור פינוי. אולם לדעתי לאיסור שוב אין לחוש או מצד דאיסור פינוי ל"ה רק מדרבנן וספק דרבנן להקל דשמא עכו"ם הוא וכמ"ש כת"ר או משום דבדרבנן מהני אמירת העכו"ם מסל"ת דקברי עכו"ם הוא ואם אמנם כי מהחרשי אדמה הנמצא יראה להיפך דמתי ישראל המה ומ"ש כת"ר דמזה אין ראי' כיון שהוא מקום הקדרים לא אבין דימצאו בשביל זה חרסים בעומק. אך גם בידוע בודאי שהמה של ישראל יש לדון דהוי כמקבר בזוי לקבר מכובד דמותר דכיון שנשכח שם בה"ק עושין שמה כל דברים מבוזים ומותר לפנות

אולם לדעתי יש בזה דין ביה"ק דהשיעור הנאמר בגמ' הוא בזמנם אבל לא בזמנינו דקוברי' זה אצל זה וא"כ לענין טומאת הכהנים אי אפשר לטהר רק כשיחפרו כל השדה כולה כדינא דשמא בה"ק ישראל הוא דזה הוי איסור תורה וספיקא לחומרא דאף אם ל"ה ראי' מהחרסי אדמה שנמצא מידי ספק לא נפיק. וגם אין נאמנות להעכו"ם מסל"ת. וגם אם העיר שמה רובא עכו"ם אין לומר דניזיל בתר רובא כיון שלא נולד הספק במקום הקביעות דכיון שאין אנו דנין על מת פרטי ורק על ביה"ק הנה בכל עיר יש ביה"ק עכו"ם וביה"ק ישראל ואין כאן לדין מטעם רובא וכמובן. וגם בביה"ק נכרים פסקינן דיש להחמיר. האומנם כי אנכי לא ידעתי מדוע החמיר בש"ע לאסור לכהן לילך על קברי א"י אחרי שמלבד דעת הרמב"ם והיראים ז"ל המובאים בב"י ז"ל דפסקו כרשב"י רבו החולקים על התוס' והרא"ש ז"ל ה"ה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והנ"י והריטב"א ז"ל. אולם עכ"ז מסתפינא להקל נגד פסק הש"ע וביחוד בנ"ד א"י אם קברי עכו"ם או קברי ישראל הם ואין תקנה רק או לחפור כל המקום כדין לטהר ביה"ק או שיעשו גשר על המקום שילכו הכהנים ותחתיו חלל יותר מטפח ופותח טפח מהצד דאין הטומא' בוקעת ועולה וכמבואר והנלפענ"ד כתבתי ידידו: סימן קיב רישא יום ה' ג' מרחשון תרל"ד לפ"ק אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג מופלא כ"ש מו"ה אלעזר נ"י מ"ץ ראזוודיו

תוכן השאלה שאיש אחד נטבע בנהר סאהן ומצאוהו אחרי ששה שבועות ולא נשתהה ביבשה ורק תיכף הכירוהו בט"ע גמור כי זהו בעל האשה העגונה ואך שני עדים שבאו אח"כ וקבלם בב"ד הי' כשרים ורק שהי' עוד בעת ההכרה אחד קרוב שני בשני עם בעל האשה ואך לא בא לב"ד ורק שעשה מוכיחים קצת שרצה לבוא להעיד ע"כ תוכן השאלה. וכ"ת חוכך איפוא להחמיר עפ"י דעת הרא"ש ודעמי' ז"ל דכשידעו וראו הטביעה חיישי' לבדדמי ואף שהי' שני עדים דלא חיישינן לבדדמי הנה הנוב"י ז"ל אסברא לן הטעם דכיון דב' עדים כשרים