ברכת רצ"ה ל

שמירה בבעלים דעסקא הו"ל פלגא מלוה ופלגא פקדון ודבריהם ז"ל נראים ברורים אמנם מצאתי למ"ז רשכ"י זצ"ל בספרו ה' חלק חו"מ שכתב לסתור דבריהם ולהעמיד דברי המהריב"ל והש"ך ז"ל ותוכן דבריו ז"ל דבהך שתפס המשאיל להשואל בהמתו השטעגרייף פסקי' בסי' שמ"ו ס"ד דלא חשוב שאילה בבעלים דאף דבשעת שאלה עזר להשואל לא חשוב עמו במלאכתו שמה שתפס השטעגרייף הי' בשביל עצמו שלא יגיע נזק לבהמתו וצריך להבין לפי"ז דאמאי חשוב בשותפים שמיר' בבעלים דהרי י"ל ג"כ שעושה בשביל עצמו וצ"ל דשאני שותפים שא"י לחזור בו דכיון ששניהם קבלו על עצמן להתעסק לא דמי לפועל שיכול לחזור וע"כ צריך להתעסק בעד השני משא"כ בהך דשטעגרייף שאין כח ביד השואל לכוף את המשאיל שיחזיק לו השטעגרייף אמרינן שפיר שמה שתפס לו השטעגרייף הי' בשביל בהמתו ומזה יצא לדון בדבר החדש דבעסקא דידן שאינו יכול לכוף את המתעסק אינו חשוב עמו במלאכתו כמו בהך דתפס השטעגרייף עכת"ד. אולם לדעתי א"צ לבוא לזה שחשוב עמו במלאכתו משום דמתעסק עבורו ורק דכיון דשותפים שומרים זה לזה הוי כמו שמור לי ואשמור לך דהוי שמירה בבעלים דכיון דצריך לשמור הדבר של חבירו הו"ל עמו במלאכתו ואין לומר בזה דהשמיר' הוי לצורך עצמו דמ"מ כיון שהוא גם לטובת חברו הו"ל עמו במלאכתו דאל"כ בכל שמור לי ואשמור לך נימא דהשמיר' היא לצורך עצמו שלא יצטרך לשלם וגם אם נאמר שאנו דנין על קבלת השמיר' שלצורך עצמו לא הי' צריך לקבל עליו כלל השמיר' עדיין יקשה דהיכי שמקבל שכר על השמיר' למה חשוב עמו במלאכתו דגם קבלת השמיר' הי' גם לטובת עצמו וביחוד דגם השאילני ואשאל לך דהוי כל הנאה שלו חשוב בבעלים כמעט לדעת כל הקדמונים ז"ל וע"כ דהיכא דהוי גם טובת השני הו"ל בבעלים והך דתפס השטעגרייף שאני דאמרינן שלא עשה רק בשביל בהמתו ולא לטובת השואל כלל משא"כ בשומר ולפ"ז גם בעסקא דידן אף דאינו יכול לכופו להתעסק הו"ל שמירה בבעלים מטעם דהוא שומר והו"ל שמור לי ואשמור לך וכנ"ל והבן זה

עוד ראיתי למ"ז רשכ"י זצ"ל ששדא נרגא מצד אחר דגם בשמור לי ואשמור לך י"ל דהיכא שאחד הוא שומר על דברים שאין גופן ממון דנתמעטו מדין שמיר' ולדעת רוב הפוסקים ז"ל גם בפשע פטור לא חשוב בעליו עמו נגד השני ומעתה בנאטין שלנו דהוי שטרות שאין גופן ממון לא חשוב בבעלים נגד המלוה על המשכון. ולדעתי אם אמנם מודינא דנאטין דין שטרות יש להם וביחוד באנקנאטין שלנו שאין חיוב לקבל אותן בשוויין ונלקחים כפי השער [קורז] פעם ביותר ופעם בפחות. הנה לענין שלא יחשב בעלים עמו נגד המלוה שומר המשכון. מלבד דגוף הדבר אי נתמעטו שטרות גם מחיוב בפשיעה במחלוקת שנויה ואם כן אין יכולין לחייב את השני דשמא חייב שומר השטרות בפשיעה והו"ל נגדו בעלים וכמובן. ואין לומר דמ"מ כיון דאינו יכול לחייב שומר השטרות גם בפשע דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא א"י לחייבו מספק לא חשוב בעליו עמו נגד השני בודאי. דזה אינו דכיון דזה תופס חפציו עוד מקודם שנולד הספק פשיטא דאין מוציאין מידו וכמבואר בפוסקים ז"ל. הנה גם אם נחליט כדעת הפוסקים ז"ל אלו דבשטרות גם אם פשע פטור מ"מ יראה לי דמ"מ חשוב עמו במלאכתו כיון דשעבד עצמו לשמור לו שטרותיו ואף דגם אם פשע פטור מחק התור' מ"מ כיון דלכתחל' פשיטא שאסור לו לפשוע בשמירתו דלא גרע מגרמא בנזקין דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שפיר חשוב עי"ז עמו במלאכתו וזה ברור אצלי בסברא ולכאור' עלה על לבי לומר דממקומו היא מוכרע דאלת"ה למה שמור לי ואשמור לך הוי שמירה בבעלים דכיון דאתה אומר דפטורים אף מפשיעה א"כ תו לא הוי עמו במלאכתו. אולם זה אינו דזיל לאידך גיסא דאי נימא לחייבם חשובים כל אחד עמו במלאכתו ואף דעתה שאנו אומרים דפטורים ל"ח בעלים מ"מ ע"כ א"י לחייבם וכמובן ואף לפ"ז היכא דראובן הי' במלאכת שמעון ואח"כ אמר לו שמור לי ואשמור לך יתחייב ראובן בלא שמר כראוי דשמעון לא חשוב על ידי השמיר' בעליו עמו כיון דהוא פטור גם בפשיעה בלא זה דראובן הי' מכבר עמו במלאכתו ולא מצינו לשום אחד מהפוסקים ז"ל שיאמר כן. והעיקר כדכתיבנא דכיון דמ"מ יש עליו לכתחל' חיוב לשמור הו"ל עמו במלאכתו וכנ"ל ודו"ק: **(מלחמות אריה הנה מה שמדמה מו"ח ז"ל שטרות לשמירה בבעלים לדעתי יש לחלק דשמירה דבעלים אף שפטרתו התור' מ"מ יש תורת שומר עליו ומשו"ה כתבו הקדמונים ז"ל שהיכי שסבור השומר בשעת קבלת השמירה שהוא בבעלים ואח"כ אגלאי מלתא דלא הי' בבעלים כגון שהפקדון או דבר הנשאל היה של אדם אחר שהוא חייב לשלם וראייתם מהא דאיבעי רמב"ח בב"מ דף צ"ו בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי כגון דאגרה פרה בעלמא והדר נסבה. ופריך הגמרא ממ"נ אי שואל הוי שאילה בבעלים הוא ועיין בספר מחנה אפרים ה' שאל' שהאריך בזה ואנכי אמרתי להביא ראיה מפרק השוכר את האומנים דף פ"א גבי הני אהלויי דחייבם ר"פ אמרו לי' רבנן והא שמיר' בבעלים הוא אכסיף לסוף אגלאי מלתא דבההיא שעתא שכרא הוא דקא שתי ע"ש דוק ותשכח. עכ"פ חזינן מזה דיש תורת שומר עליו. משא"כ שטרות דאין בזה דין שמירה כלל לפי שאין גופן ממון. אמנם בגוף הדבר שנסתפק מוח"ז רשכ"י בעל ישי"ע אנכי תמה אקרא דהא דשמור לי ואשמור לך חשוב שמיר' דבעלים לאו היינו מחמת חיובא של השומר בגניבה ואבד' או באונסין אלא משום דהוא פועל כשאר פועלים דמה לי פעולה של שמירה או פעולה של מלאכה אחרת ובמלאכת קרקע איתא בגמרא בהדי' שם בהשואל דחשוב שמירה בבעלים דהא אמר עולא עד שיהא פרה וחורש בה א"כ ה"ה שומר שדה או שטרות דשומר נמי מקרי פועל ועיין ב"מ נ"ח ע"א. והיכי שאינו פועל ואינו עושה השמירה בגופו כגון שומר שמסר לשומר אע"פ שיש דין שמירה עליו לענין חיוב על גניב' ואביד' או אונסין מ"מ לא חשוב שמירה בבעלים. ואף שהדבר פשוט אמינא להביא ראי' לזה מב"מ דף ל"ה ע"ב מהא דאמר ר' זירא פעמים שהבעלים משלמים כמה פרות לשוכר כו' ואיתא בגמרא ומתה בתוך ימי שאילתה משמע דוקא בכה"ג שמתה משכחת לה להאי דינא. אבל בגנבה ואבדה ליכא נ"מ דהא שוכר נמי חייב בגנבה ואבדה ואי נימא דמה שחייב באחריות שמירה חשוב שמירה בבעלים גם בגנבה ואבדה משכחת לה דהא האי שוכר כשחזר ושכרה מהמשכיר חשוב שכירות בבעלים דהרי המשכיר כבר נעשה שואל על הפרה וצ"ל פטור אפילו מגניב' ואבדה. אלא מוכח דזה ל"ח שכירות בבעלים כיון שלקח הפרה אצלו, והמשכיר אינו עושה שום פעולה אצלו ואע"פ שעדיין חייב באחריותה לא מהני וזה ברור לדעתי

)** והנה אף שבררתי דהעיקר דמלוה על המשכון עצה"ע הוי לי' על המשכון שמיר' בבעלים וכהחלטת התומים והנה"מ ז"ל מ"מ פשיטא דזה לא שייך רק היכי שנתן לו להלוה המעות עצה"ע ואח"כ לקח המשכון דבשעת שלקח המשכון כבר הי' הלוה שומר על חלק הפקדון אבל היכא שלקח המשכון מקודם פשיטא דלא חשוב נגד המשכון שמיר' בבעלים דבשעת מעשה ל"ה עדיין הלוה עמו