ברכת רצ"ה רצט

האחר רוצים ליתן ברצונם שפיר חשוב כשאנו רוצים לכופם ליתן להרב אשר לא יבחרו בו מוציא ממון מחזקתו. ומ"ש הרב המצדד עוד דכיון דהחליטו רבים מהאחרונים ז"ל דבעינן התמנות הרבנות יש להבין דין קדימה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מלכים והיא מהספרי ותורת כהנים מקרא דבקרב ישראל דכל מינוי שבישראל הבן עומד תחתיו ומה דכתיב גבי נדב ואביהו ובנים לא הי' להם שאם הי' להם בנים הם הי' קודמן אף שלא הי' שקולים כאלעזר ואיתמר והגאון א"ז מו"ה שאול זצ"ל בתשו' הנדפס בשמו בסוף תשובת הרמ"א ז"ל האריך דגם חתנו חשוב כבנו עיי"ש ואך הגאון בעל חתם סופר ז"ל שדא בזה נרגא דענין רבנות אינו בכלל זה שאינו רק שירות בקודש ולו יהי' דהוי ספיקא דרבוותא אי יש לבן חזקה וקדימה בעסק רבנות הו"ל עכ"פ ס"ס דשמא יש לו לחתן הרב קדימה וכדעת הפוסקים אלו ז"ל ושמא הדין כדעת הסוברים דאזלינן בתר רוב בנין והאריך בזה דס"ס דפלוגתא דרבוותא מהני גם להוציא ממון ובאמת כי זה מחלוקת קדומה בין הפוסקים ז"ל אי יכול המוחזק לומר קים לי כהמיעוט נגד הרוב וגם לדעת הסוברים דאינו יכול לומר קי"ל נגד הרוב הנה באיסור והיתר אזלינן לכ"ע בתר הרוב כ' הש"ך ז"ל ביו"ד סימן רמ"ב ובחו"מ סימן כ"ה דהיכי שהרוב פוסקים אלו אינם מסכימים מטעם אחד לא חשיב רוב לדון כמותם ודוקא בסנהדרין חשוב רוב אף בכה"ג שבאים משני טעמים עיין בדבריו ז"ל בחו"מ שם עיין באחרונים ז"ל שנתחבטו בזה לבאר החילוק בין היכא שאנו באים לפסוק כהרוב מהחיבורים ובין רוב דיינים דחשיב רוב כשבאים משני טעמים ולא העלו יישוב מתקבל על הלב אולם אנכי אמינא בביאור הדבר הנה בש"ס דיומא דף פ"ג אמרינן דרופא אחד אומר צריך ושנים אומרים אינו צריך שומעין לאלו שאמרו א"צ אבל אם שנים אומרים צריך אפי' מאה אומרים א"צ אין שומעין להם ואף דאמר ר"ס תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא אזלינן בתר רוב דיעות ה"מ לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא כו' וכבר נתקשו בזה הקדמונים ז"ל דכיון דהרוב אומרין א"צ למה לא ניזול אחריו וכמו בסנהדרין דקיי"ל דהולכים אחר הרוב דאם הרוב מחייבים הורגין אותו בקום ועשה וכ"ש פקוח נפש דהוי שאו"ת] אמנם אנכי בחידושי בררתי דל"ד להך דסנהדרין דהתם שפיר אנו דנין דיני נפשות עפ"י הרוב דהוי רובא דאיתא קמן דאנו דנין רק עפ"י הכ"ג שנתוועדו דד"נ בכ"ג כדיליף לה מקראי וכיון דהרוב מאלו הדיינים מחייבים אותו מיתה דנין על פיהם דהוי רובא דאיתא קמן והו"ל כאילו כל הסנהדרין חייבים אותו דרובא ככולו דברובא דאיתא קמן אחרי רבים להטות כתיב משא"כ בהך דרופאים אף שיש לפנינו רוב שאומרים א"צ מ"מ לא חשיב רובא דאיתא קמן דהרי יוכל להיות שרופאים אחרים כשישאלו מאתם יאמרו שצריך ויהי' הם הרוב דמהכ"ת נדון עפ"י אלו שהם לפנינו לומר דניזול בתר רובא דמה לי הם מה לי אחרינא כיון שיש חילוק דיעות לפנינו ורק דכיון שרוב הרופאים שלפנינו אומרים שא"צ יש אומדנא שכדבריהם כן הוא ואם הי' מתקבצים כל הרופאים שבעולם הי' רובם אומרים כמותם שא"צ אמנם אומדנא זו פשיטא דעוד גרע מרובא דליתא קמן דג"כ לא מהני בנפשות וכאשר הארכתי והעליתי במקום אחר והארכתי בחי' לבאר החילוק שבין רופא אחד לשנים ואכמ"ל

ומעתה אמינא דזהו סברת הש"ך ז"ל דדוקא בדיינים שהם לפנינו חשוב רוב גם היכי שאינם מסכימים מטעם אחד דמ"מ האיכא רובא המחייבים רובא דאיתא קמן מהב"ד שהם לפנינו שאין לדון רק עליהם אבל כשאנו באים לדון עפ"י רוב חיבורי וספרי הפוסקים ז"ל הנה באמת זה לא חשיב רובא דאיתא קמן כמו בסנהדר' דכי יש בידינו כל ספרי חכמי הדורות ורבים מהחכמי' לא כתבו דבריהם בספר לדור אחרון ורק דהוי אומדנא דכיון דרוב הפוסקים הנודעים לנו פוסקין כן יש אומדנא והשערת הדעת דכל חכמי ישראל שבכל דור ודור או עכ"פ רובם היו דנין כמותם וכנ"ל בהך דרופאים וכיון דרק מטעם אומדנא קאתינן שפיר י"ל וכן באמת הדעת נוטה דז"א דרק כשהרוב המחברים ז"ל באים ע"ז מטעם אחד אבל היכי שבאים מטעמים חלוקים דעל כל אחד מהם ליכא רובא לא הוי אומדנא כלל וא"כ בנדון שלפנינו שבאנו לדון משני טעמים דעת הסוברים דיש חזקה לחתנו ודעת הסוברים דאזלינן בתר רוב בנין דהמה טעמים חלוקים לגמרי לא חזי לאצטרופי לרוב וכנ"ל בשם הש"ך ז"ל ויש לי בזה עוד הרהורי דברים רבים ולאשר לא באו עוד אצלי בכור הבחינ' קצרתי. וכ"ז כתבתי להשיב להרב הנ"ל ע"פ דעתו. אולם לדעתי אין נ"מ בזה דלענין שלא יוכלו הרוב מנין לכוף את הרוב בנין שרוצין בחתן הרב אינו צריך להרבות בספיקות דזה הספק בעצמו פלוגתא דרבוותא אי הרוב מנין חשוב נגד רוב בנין ואי לענין שהרוב בנין יכופו את הרוב מנין לא מצאתי אחר החיפוש ספיקא דרבוותא בזה ראש המדברים הרא"ש ז"ל לא כתב רק שלא יתכן שהרוב מנין יכופו רוב בנין העשירים שנותנים ונושאים בעול הרבה אבל לא להיפוך שהעשירים יכופו את כל העיר וכאשר ביאר דבריו הסמ"ע ז"ל וגם מהתקנות המובאים בתשו' מהר"ם ז"ל אינו במשמע היפך זה ורק שלא לילך בתר רוב מנין נגד רוב בנין וגם המהרשד"ם ז"ל שמחשב רוב בנין יותר מכל הפוסקים ז"ל אולי שכל את ידיו כמבואר למעיין בדבריו ז"ל דעיקר ראיתו מהך דעשו ב"ש כדבריהם משום דמחדדי טפי אינו רק שרוב המנין אינם יכול להכריע נגדם ולהכריחם שלא יעשו אבל לא להיפך שרק רוב הבנין יחשב רוב להכריע ולהכריח הרוב מנין דגם למ"ד דמטעם זה עשו ב"ש כדבריהם פשיטא דב"ה ודאי עשו כדבריהם עיין בש"ס פ"ק דיבמות שם וליכא ספיקא דרבוותא א"כ בזה לאצטרופי לס"ס וכמובן. ולענין אם אלו החפצים עתה ג"כ בחתן הרב חשובים רוב בנין שלא יוכלו הצד שכנגדם רוב המנין להכריחם הנה מ"ש הרב המשיב והמנגד דכיון דרבים מהם לא גמרו בדעתם רק משום שנמשכו וסומכים על דעת רבם הרב החסיד מבעלזא שמאמינים שדעתו הוא האמיתית אין לחשוב דעתם לרוב ליתא לדעתי דכל שדעתם עתה כן יהי' מאיזה טעם שיהי' שפיר נחשב במנין הראוי ועיין בש"ך ז"ל ביו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגת או"ה שכ' להדיא דאם הרב והתלמיד מסכימים לדיעה אחת מונים להם שנים אפי' הוא צריך לסברת רבו ובשעה שמלמדו הרב הדין הוא סומך על פיו עכ"ל והרי מבואר כמ"ש וזה ברור

אולם לחשוב זאת לרוב בנין מפני שהם עשירים בזה צדקו לדעתי דברי האומר דאחר שהכנסת הרב הוא עיקר ממכסת הבשר ופ"פ שיד הכל שוים בו אין יתרון להעשירים. ומ"ש הרב המצדד דאזלינן בזה אחרי הנתינות לכל הצטרכות הקהל' שהעשירים המה נושאים בעול הרבה ומטי לה מתשובות הגהות מיימוני ז"ל וכדומה לדעתי זה אינו רק בימים הקדמונים שהיו הקהלות פורעים מס לשר העיר ואם לא היו נותנים כפי אשר נטל עליהם כלה גרש יגרשם ובלי העשירים א"כ ל"ה מעמד להעיר משא"כ בזמנינו אלה דבלי ספק גם אם לא הי' ביניהם העשירים הי' מצב להעיר שעיקר ההצטרכות מהעיר היא רק בתי התפל' ומשמשי הקהלה חזנים ושמשים וכדומה ובלי העשירים הי' הב"ב האחרים ג"כ יכולין להספיק שהי שוכרים חזן פשוט וכדומה בדמים מועטים דמה"ט באמת נהגו במקומות רבות ליקח זה חציו לפי הממון וחצי לפי