ברכת רצ"ה רצח

עיין בדבריו ז"ל אלא שהוא ז"ל פקפק בזה להטעם דאין לה יד דל"ה גיטא כלל ולפי מה שבררתי לטעם דל"ל יד ל"ש כלל לומר דכיון דל"מ עביד כו' והארכתי בזה דאולי זה כוונת הרי"ף ז"ל שפי' הך דפסול' לכהונ' בא"א מותרת כו' שאם בעלה כהן אסורה לחזור אליו ולא פי' כפשוטו דנפסל' מהכהונ' אחר שימות בעלה ולפ"ז י"ל דדעתו דמשלח' וחוזרת ל"ח אף ריח הגט ולכך פי' דבבעל' כהן הדברים אמורים דכיון דאסור' לחזור אליו אין כאן ביטול מפאת משלחת וחוזרת. ורש"י ז"ל שפי' באמת ביבמות דף צ"ד הך דפסול' לכהונ' בא"א מותרת כו' שאסור' לכהן אחר מיתת בעלה לשיטתו אזיל דפי' בגיטין דף ס"ד דאף ע"י אבי' א"י להתגרש דא"י לשמור גיטה דמשלח' וחוזרת ולא ס"ל כמ"ש התוס' דכיון דברשות אביה היא אבי' משמרה שלא תחזור. וכפי הנרא' דעת רש"י ז"ל הוא דענין משלחת וחוזרת הוא פסול בגופה דגזר' תורה דכל שהיא בגדר זה א"י להתגרש ולפי זה גם להיפך אין לבטל הגירושין מטעם משלחת וחוזרת רק היכי שהחסרון ההוא הוא בעצמות המתגרשת אבל לא היכא שחוזרת מצד ביטול הגט דהוא מצד אחר וכמובן

ובגוף הדבר כתבתי דאף אם נחליט דגם משלחה וחוזר' פסול' לכהונ' לא דמי להך דח"ש וחב"ח דמקודשת לאחר שנשתחרר' דהתם חל במקצתו לענין אישות משא"כ בריח הגט דלא הוי גירושין כלל לגבי הבעל ורק שפסול' לכהונ' מגזירת הכתוב ואין מקום איפוא להתיר' בגט זה שתמסר לשליח בעת שטותה וכנ"ל וצריך לגרשה לכשתשתפ' בגט מחדש ויעשה כתיקון הגאון נוב"י ז"ל מהד"ק סי' ק' עייש"ה. ובגוף ענין השלשת הגט עיני כ"ת שפיר חזו שאין זה מגוף התקנ' וכמבואר בב"ח ז"ל להדיא שזה רק מנהג ותקנת רבני פראנקפורט עיין עלי' וכנרא' שנהגו כן כדי שתוכל להתגרש תיכף כשתחזור לאיתנה ושלא יהי' זמן מה באיסור ב' נשים. והנה לפי מה שבררתי שא"י להתגרש לכשתשתפה בגט זה מהשליח אין כאן שום תיקון בהשלשת הגט וכמובן. ולישב דעת חכמים חכמי פרנקפורט ז"ל אמינא דנהגו כן דשמא תהי' יכולה לשמור גיטה ורק שא"י לשמור עצמה דא"י לגרשה ג"כ משום גרירה וי"ל שס"ל כדעת הפוסקים ז"ל דבכה"ג בעבר וגרשה מגורשת וכיון דבדיעבד הגט כשר חשיב מצי עביד השתא. וגם לפי זה צריך אמנם שהשליח ימסור לה הגט המושלש בידו תיכף כשתשתפה ויאמרו לה שהיא עדיין אסורה להנשא עד שיגרשנ' הבעל מחדש דשמא היתה בגדר א"י לשמור גיטה דאם לא ימסור לה השליח הגט לא הרוחנו מאומה ואשר ע"כ אמינא דאי איישר חילי אבטלנו למנהג זה דהשלשת גט דהיא רחוק משכר ושכרו הוא רק סלסול בעלמא בחדר"ג ולדעת הסוברים דגם היכי שהוא משום גרירה אינה מגורשת בדיעבד ליכא תיקון כלל עי"ז וכנ"ל וקרוב להפסד שאולי תנשא ע"י גט זה וכמובן. יהי' איך שיהי' עכ"פ זה ברור שאסור' להנשא בגט זה וצריך לעשות כתיקון הנוב"י ז"ל הנ"ל והנלפע"ד כתבתי ומובן שכל מ"ש הוא מהנוגע לדתוה"ק ולא מהנוגע לחוקי הממשל' שצריך כל איש לשמרם חק ולא יעבור: סימן קי ב"ה רישא יום ה' כ"ח כסליו תרל"ד לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד נד"ז ידיד ה' וידידי עוז הרב הגאון המהולל חריף ובקי בחדרי תורה כ"ש מוה' דוב בעריש הכהן רפ"פ נ"י אבד"ק שינאווע ודעמו הגאבד"ק נראל נה"ל

ע"ד המשפט אשר הקריבו כת"ה לפני זה תואר' בקהלה אחת בעת פטירת הרב קבלו רבים את חתנו הרב אשר בעוד חיים חיותו הי' סומך עליו בהוראות ודינים להיות ממלא מקום חותנו הרב ז"ל. ועתה נתחלקו לשני מחלקות כי רוב בנין היינו נגידי העיר יחפצו בחתן הרב ואך רוב מנין ירצו ברב אחר וכ"ת אשר נקראו לדון בזה לא הסכימו לדיע' אחת ורצונכם לדעת חות דעי בזה ולמלאות רצון חכמים אבא היום להגיד דעתי דעת תורה ויען כי דבריהם באים סתומים לא אדע מי מכ"ת דעתו לבחור בחתן הרב ומי שנוט' לדון להיפך ע"כ גם אנכי לא אוכל לקרוא בשם אמרו ורק בשם הרב המצדד למנות את חתן הרב ובשם הרב המשיב אקרא ואערכ' דברי פעם כעוזר פעם כנלחם כדרכ' של תורה וזה החלי בעזר הצור

הנה אם בעת פטירת הרב חותנו ז"ל הי' בקבלת חתנו רוב מנין ועתה חתמו לו רוב בנין לית דין צריך בושש דלכ"ע הקבל' בתוקפ' דהרוב מנין שקבלו אותו מקודם אינן יכולין לחזור בהן. והרי יש לו א"כ רוב מנין ורוב בנין ואין לומר דכיון שנדבר לחתום כ' רבנות וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל דמי להך דעל מנת שתכתבו לו את השטר דחוזר בשטר ובשדה דזה אינו רק בעל מנת שתלה הנתינ' בתנאי הכתיב' וכיון שאין יכול לכתוב שטר אחר שחזר בו ונכתב על התנאי המתנ' מהשדה ממילא בטילה ואף שהביטול בא מצד הנותן אמרי' דהתנאי מהכתיב' הי' באמת מצדו שכל זמן שלא נכתב יהי' יכול לחזור בו ולטובת עצמו התנה לא זולת ומה"ט קיי"ל בשכירות קרקע דאף במקום שכותבין שטר קונה בכסף לחוד אף דמנהג הוי כאילו הי' תנאי מפורש דמ"מ כיון שלא התנה המוכר תנאי בפירוש ע"מ מצד המנהג לא חשיב כתנאי רק מצד השוכר שאם לא ירצה לכתוב לו יוכל לחזור ולומר אדעתא דמנהגא שכרתי אבל אין זה כתנאי ע"מ מצד המשכיר שיחזור בשטר ובשכירות וכיון דבשכירות סמכא דעתי' בלי שטר קנה שפיר בכסף לחוד וזה ברור. אולם היכי דהי' ספק אם הי' בתחל' בעת פטירת הרב ז"ל רוב מנין שקבלו חתנו למלאות מקומו שרצה הרב המצדד בזכותו לדון מטעם ס"ס דשמא היו אז רוב מנין ושמא די ברוב בנין לבד ואף אי נימא כדעת הסוברים דבס"ס אין מוציאין ממון זה אינו רק משום חזקת ממון ובנ"ד כיון דבין כך ובין כך יצא הממון מרשותם וחזקתם אם לרב זה אם להאחר ליכא חזקת ממון בזה צדקו לדעתי דברי הרב המשיב דכיון דלהרב **(מלחמות אריה לה גט רגע אחת קודם שהגיע עת חלימתה יהי' הגט כשר מחמת שתיכף אחר הנתינה תהי' חלימה ויודיע לה העדים שהיא מגורשת וחשיב מחמת זה משלחת ואינה חוזרת הא ודאי לא ניתן להאמר כלל אלא ע"כ דדרשא דבי ר' ישמעאל לא בא למעט אלא שוטה דבעינן שתהא האשה שפוי בדעתה שתהא בגדר משלחת ואינה חוזרת בשעת נתינה אבל הכא בעינן שתדע אחר הנתינה שהיא כבר מגורשת לכן כתבו שפיר דסגי שמודיעין לה אחר הנתינה וזה ברור בעיני ומעתה לפי מה שבארתי אין ראי' כלל דשוטה שנתגרשה פסולה לכהונ' לדבי ר' ישמעאל מהך דאמר לה אי את מותרת לכל אדם אולם לעומת זה גם אין ראי' מהתוס' הנ"ל להיפך דכשרה לכהונ' דפסול שוטה דאתיא מדרשא דבי ר' ישמעאל אין ענין לא לזה ולא לזה אך לדעתי נראה דיותר מסתברא דכשרה לכהונ' כיון דלאו בת גרושין היא ועי' תוס' תמורה ו' ע"א ד"ה מיתיבי שהקשו דכיון דלא מהני גרושין לחייב הבא עלי' משום א"א וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר ע"ש חזינן לדעתם דהיכי דאינו רשאי לגרשה כשרה ג"כ לכהונה א"כ כ"ש שוטה דלאו בת גרושין היא כלל ודו"ק:)**