ברכת רצ"ה רצז

התנה רק שיראו טעם מבורר להתיר וגם בשאר מומין מובהקין טעם מבורר מיהו הוי ועכצ"ל כן דאל"כ לדעת הסוברים דגם בח' דב' נשים לא העדיף כח האש' מכח האיש ולא גזר כלל בכה"ג למאי נתן א"כ הכח למ"ר אחרי דלא גזר כלל וע"כ דמ"ר יכולים להתיר גם בפחות מזה כל שיש טעם מבורר שנכון להתיר וה"ה א"כ להחולקים ז"ל דבזה אינם מחולקים וכמובן וא"כ אי נימא כנ"ל דהך סברא דסבר הייתי כו' משוי לי' עכ"פ כשאר מומין גדולים פשיטא דיכול לישא אחרת גם בכה"ג ע"י היתר מ"ר וכנ"ל ודוק כן עלה לכאור' על לבי. אמנם לא משום שאנו מדמין נעשה מעשה להקל בתקנת וחרם מאור הגול' ז"ל. אמנם כאשר התבוננתי מהעתק המעב"ד הכביד חוליו עליו זה כשנתים וא"כ פשיטא אצלי דלא שייך לומר דסבור וקבל אחרי שנשתנ' לגריעותא דכל שיש שינוי יכול לומר שעתה א"י לקבל דגם בגופים מחולקים אמרי' דיכול' לומר לאחיך הייתי יכול לקבל ולך א"י לקבל עיין ש"ס דכתובות דף ע"ז ע"ב גבי שני אחים בורסים ע"ש. אולם זה צריך להתברר יותר שכן הוא ואם יתברר שהכביד חולי' יותר גם אנכי מהמנוים להתיר ע"פ מ"ר או לומדים מופלגים מג' מלכיות דוקא וקצת שהקילו שא"צ רק משלש' מדינות גרם להם שלא ראו רק התקנ' בהכלבו שנא' ג' ארצות וארצות באמת היינו רק מדינות וכדאמרי' ג' ארצות לחזק' יהודה עבר הירדן והגליל אמנם בגוף התקנ' המובא במהר"ם ז"ל כתב להדיא ג' מלכיות ומבאר והולך כגון אוניאה לומברדוא' וצרפת שהמה ג' מלכיות וכנודע וגם ג' קהלות שהיינו לדעתי שבתוך הנאספים יהי' ג' ב"ד מובהקים בג' מקומות שיתאספו יחד בכל עיר מהג' ערים לומדי העיר וידונו בזה ושתהי' כתובת' מושלש ביד נאמן וכמבואר כ"ז בהתקנ' וראיתי לעורר שהב"ד יגידו להבעל שכ"ז שלא תוכל לקבל הגט הוא עדיין חייב במזונותי' ואם לא יעלו פירות הכתוב' להפתפקותי' הוא מחויב להשלים וכמבואר כ"ז בפוסקים ז"ל ויען ראיתי בזמנינו אלה כאשר תקראנ' כאלה אין המתירים נזהרים בזה אמרתי לעורר ע"ז אם כי הוא פשוט

ולענין אם יכול השליח להולכ' שהבעל מוסר לו עתה הגט לגרשה בגט זה לכשתשתפ' כבר נתעוררו גדולי האחרונים ז"ל הלא המה גאוני וחכמי ליסא והגאון בעפ"י ז"ל והגאון בעל מגי' מ"ל דלא מהני דכל מידי דאיהו ל"מ עביד השתא לא מצי משוי שליח וכמבואר בש"ס דנזיר דף י"ב בשליח קדושין שא"י לקדש אשה שבשעה שעשאו שליח עדיין היתה אשת איש עיי"ש ואנכי בחידושי כתבתי דזה תלוי בשני הטעמים הנאמרים בש"ס יבמות דף קי"ז בהך דא"י לשמור את גיטה דר' ינאי קאמר הטעם דכתיב ונתן בידה וזו אין לה יד ור' ישמעאל מפיק לה מושלחה פרט לזו שמשלח' וחוזרת דאי נימא מטעם דל"ל יד אינה מגורשת שפיר י"ל דיכול לעשות שליח לגרשה לכשתשתפ' דל"ח ל"מ עביד השתא דהתם עיקר הטעם שא"י למסור לשליח רק הכח שיש לו בשעת עשיית השליחות ולא הכח החדש שיתוסיף לו אח"כ משא"כ בזה שגם עתה אין המניע' מצדו ורק דאיהי לית לה יד לקבל הגט וככחו אז לכשתשתפ' כן כחו עתה שלא הי' מניעה מצדו ולא מצד עצמות הענין רק מפאת שלא הי' להאשה יד לקבלה. אולם לטעמא דמשלח' וחזרה אין בה תורת גירושין כעת ואף שזה ג"כ רק מצדה ולא מחסרון כח הבעל מ"מ כיון שמ"מ לא הי' לו כח לגרש אז אשה זו שפיר חשוב לא מצי עביד השתא דמ"מ הי' חסרון בעצם הגירושין וזה דמי להך דנזיר דאף שלא הי' המניע' מצדו מ"מ כיון שהי' המניע' בעצם הקידושין שאז היתה א"א ל"מ משוי שליח. וזה ברור בחילוק הענינים ועיין בתשו' הגאון מ' חיים כהן ז"ל הביא דברי א' קדוש שהעל' דאי מטעם משלחה וחוזרת קאתינן עלה בשוטית שפיר יכול לעשות שליח דמשלח' וחוזרת הוי עכ"פ ריח הגט לפוסל' מהכהונ' וכמו בהרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכ"א וכוונתו בארתי דבא"א מותרת לכל אדם כיון דהגט בטל והרי היא אשתו כמקדם ה"ה א"כ משלחה וחוזרת ומוכח דמשלח' וחוזרת חשוב ריח הגט לפסול מהכהונ' **(מלחמות אריה דבר זה שמביא מו"ח ז"ל מתשו' אא"ז הגאון ר' חיים כהן ז"ל בשם גדול אחד דמטעם דרשא דבי ר' ישמעאל דשוטה פסול מטעם משלחת וחוזרת צריך להיות עכ"פ ריח הגט ופסולה לכהונה ראיתי זה כבר בישי"ע אה"ע תשובת מו"ח ז"ל שהאריך והנה אנכי בתשוב' כתבתי להביא ראי' מפורשת נגד זה אלא היכי שהגט פסול מטעם דהיא משלחת וחוזרת כשרה לכהונה מגיטין ע"ח ע"א דתנן התם אמר לה כנסי שט"ח זה כו' אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וכתבו בתוס' ד"ה אינו וז"ל אע"פ שהאשה מתגרשת בע"כ מ"מ צ"ל לה הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחת ואינה חוזרת ע"ש והכא פשיטא שכשרה ג"כ לכהונ' דהא איתא התם לקמן פ"ד ע"ב על מתניתין דכיצד יעשה יטלנה ממנה ויחזור ויתננה לה מאן תנא אמר חזקי' ר"ש בן אלעזר הוא כו' ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דלכון שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהונה ע"ש מבואר א"כ דבמתניתין דלעיל בלא אמר לה הרי זה גיטך כשרה לכהונ' אלמא דהיכי דהגט פסול מחמת דהיא משלחת וחוזרת כשרה לכהונ'. וצ"ל לפ"ז דרק בהך באומר לה אי את מותרת לכל אדם גזה"כ היא דפסולה לכהונ' דדרשינן ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאשה אבל לא במשלחת וחוזרת דהכא אפי' ריח הגט ליכא אמנם כ"ז רק לדעת הגדול בתשו' רח"כ דבאי את מותרת לכל אדם נמי חשיב משלחת וחוזרת דכיון דהגט בטל הרי היא חוזרת אליו וכפי מה דמשמע לכאורה מלשון התוס' שהבאתי דבלא אמר לה הא גיטך נמי הוי משלחת וחוזרת. אבל לפע"ד לא מסתברא כלל דבר זה אלא דרשא דבי ר' ישמעאל הוא בא רק למעט שוטה דלאו בת שלוחין היא דאפי' כשמשלחה בגט גמור נמי היא חוזרת אצלו דלאו בת דעת היא אבל היכי שהגט פסול משום שאמר לה אי את מותרת לכל אדם או שלא אמר לה שנותן לה גט א"כ החסרון הוא מפאת שלא שנחה כראוי ולית כאן שלוחין כלל אבל אי הי' משלחה כדת לא היתה חוזרת איך אפשר להכניס זה תחת סוג דרשא דבי ר' ישמעאל למעט מטעם משלחת וחוזרת ומ"ש התוס' בגיטין הנ"ל הלשון דבעינן שתהא משלחת ואינה חוזרת לדעתי ברור דאין זה אלא לשון מושאל ושיגרא דלישנא נקטו דפשיטא דבעינן שתדע דאל"ה לא מקרי שלוחין אבל אין כונתם כלל להך דרשא דבי ר' ישמעאל ומשו"ה לא מייתי התוס' כלל כמו דדריש ר' ישמעאל ביבמות וראיתי שבגליון הש"ס עם הגהות ר' ישעי' פיק ז"ל ציין על התוס' יבמות קי"ג נראה שהוא ז"ל סבר דכונת התוס' הוא משום דרשא דבי ר' ישמעאל אבל לדעתי במחכ"ת שגג בזה והתוס' לא נקטו רק שיגרא דלישנא תדע דכן הוא דאטו דבי ר' ינאי דלא סבירא להו הך דרשא דבי ר' ישמעאל יפלוג אמתניתין דהכא ויסבור דבלא אמר לה הא גיטך כשר הא ודאי ליתא ועוד יש לי ראי' מוכרחת דכן הוא מדברי התוס' בעצמם שם שכתבו דמהני שיאמרו לה העדים אחר הנתינה שהיא מגורשת ואי משום דרשא דבי ר' ישמעאל קאתי עלה אמאי כשר בכה"ג הא מ"מ בשעת נתינה הית' משלחת וחוזרת ואטו בעתים חלימה ועתים שוטה כשיתן)** וחשוב משום זה מצי עביד כיון דחלו הגירושין במקצת וכמו במקדש ח"ש וחצי' ב"ח ונשתחרר'