ברכת רצ"ה רצו

רבנים וטעמם ונימוקם לדעתי דכיון שנתן רגמ"ה ז"ל הכח והרשות למאה רבנים להתיר חרמו זה השוה מדותיו לגמרי הי' כי תקראנה בכמו אלה יבקש לו מאה רבנים להתיר. והנה בגוף תקנות רגמ"ה בתשו' מהר"ם ז"ל לענין גט בע"כ כתוב בזה"ל ולא יהא אדם רשאי לזרוק גט לאשתו בע"כ אם לא ברשות ג' קהלות אמנם התם לא נתן רבינו הכח לג' קהלות להתיר חרמו ורק דהכוונ' דהיכי דרשאי לגרשה בע"כ תיקן שג' קהלות דהיינו לדעתי ג' בתי דינים יעיינו וידרשו בדבר [ואין להביא מזה עזר כנגד דעת הנוב"י וההפלא' ז"ל שהבאתי דאין להתיר זריקת גט דבהתקנ' הנ"ל נאמר לזרוק גט די"ל דהתם לא מיירי בנולדו בה מומין גדולים ורק בנמצא בה ערות דבר דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל שלא לגרש' בע"כ דלא עשה תקנה זו לזונות ולפרוצות וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו ודוק] משא"כ בחרם דב' נשים נתן כח למ"ר להתירו וכמבואר ואשר ע"כ השוה מדותיו דבלי מ"ר אין להתיר בשום פנים וכנ"ל. ואחר שכן עיקר מה שאנו דנין היא אם נוכל להתיר לו בנ"ד ע"י מ"ר ובהיתר זה לא נזכר רק טעם מבורר ויש איפוא לצדד יותר מלענין גירושין בע"כ וכמובן. והנה בהיותי עוד בק' בריסק יע"א בא למראה עיני על שעה חדא ס' צמח צדק החדש מהגאון החסיד מליבאוויטש ז"ל ומצאתי בו שהקיל לאיש אחד שעזב את אשתו באמר שמאוסה היא עליו וא"י לדור עמה בשום פנים וישב גלמוד שנים רבים ד' או ה' שנים להתיר לו ע"י מאה רבנים לישא אחרת דכל שנרא' לעין כל שאמת כדבריו שמאוסה עליו חשיב טעם מבורר ובאמת כי זה קולא גדולה אמנם אמינא דיש לדון מ"מ בנ"ד דאף שהליד' השלישית הי' כראוי ויצאה איפוא מחזקתה דלידות הראשונ' והשני' ולא נשאר רק הלידה הרביעית דחשש חזרה לא הוי רק חששא בעלמא וגם חזינן דבפעם הראשונות לא חש לחזרה בפעם אחת וכנ"ל מ"מ כיון שנותן אמתלא וטעם למה נמאסה בעיניו שהליד' הרביעית הי' באופן קשה ומר ביותר ובצירוף שרואין אנו שיושב גלמוד זה חמשה שנים חשיב טעם מבורר לענין התרת מ"ר ויש לצרף עוד דאולי בפעם אחת לא נעקרה החזק' דשני הלידות הראשונות עיין במהרי"ט ז"ל שנסתפק כזה לענין מילה אם נעקר החזקה ע"י פעם אחת שמלה ולא מת עיין עליו ועיין בענין עקירת ווסת הגוף והקפיצ' ואכמ"ל. וכיון שאומר שלא ידע כלל מהמאורע בלידות האמצעיות יכול לומר לפ"ז דכיון שהוחזקה חייש לחזרה וכנ"ל ועיין בלשון התקנ' בהיתר מ"ר שלא יתירו לו רק כשרואין טעם מבורר דלשון זה מורה שאם התירו בלא טעם מבורר הותר בדיעבד רק שרגמ"ה ז"ל צוה להרבנים שהם לא יתירו לכתחל' רק כשיראו טעם מבורר וכיון שיועיל ההיתר בלא זה בדיעבד בקל יותר יש להקל לכתחל' עפ"י צדדי היתר עיין דוגמא בזה בדברי הקדמונים ז"ל כתובות שכתבו דכיון דאח"כ יהי' מדינא דמה שגבוי גבוי בקל תקנו לכתחל' עייש"ה

מהלין טעמי אף שאיני מורה להתיר בכה"ג בהדיא מ"מ אמינא דאם ירצה חכם להתיר אין מזיחין אותו ואך אם הלידה שהיתה כדרך כל הארץ היתה הלידה השני' גם אני אחד מהמנויים להתיר ע"י מ"ר או לומדים שהגיעו להורא' מג' מלכיות דוקא כי כן מבואר להדי' בגוף התקנ' וגם ג' קהלות דהיינו לדעתי דבתוך המאה שיוכל לקבץ אותם אחד לאחד יהי' שלשה בתי דינים מקובצים יחד ואחר השלשת גט וכתובה וכמנהגינו בנשתטית ואם לא תהי' אז ראוי לקבל גט לא מהני גט זה שתתגרש בו אח"כ אי מטעם של הפ"י ומגיה מ"ל ואי משום דהכתיב' לא חשיב לשמה בכה"ג וכאשר מבואר אצלי במק"א ויהי' צריך לעשות כתקנת הנוב"י ז"ל. וראיתי להרב הה"ג מפרוזנא ששדא נרגא דכיון דכל חשש החזר' הוא שתתעבר ותלד הרי תוכל לעשות פעולה שלא תתעבר וכגון כוס של עקרים וכדומ' דמותר שכבר קיים מצות פ"ו אולם לדעתי דבאמת אם תעשה כזאת נפל פיתא בבירא אולם כל זמן שלא עשתה נוכל להתיר לו לישא אחרת ואין אנו אחראין ליתן לה עצה זו כדי שלא נצטרך להתיר חדרגמ"ה ז"ל ביחוד עדיין איכא מ"מ ביטול מצות בערב וכו' וז"פ וברור והנלפע"ד כתבתי ידידו: סימן קט ב"ה יום ג' ד' מנ"א תרל"ו לפ"ק. לכבוד הרב הגאון חו"ב בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה כ"ש מו"ה גרשון חנוך ני' אבד"ק ראדזין

עד היום לא יכולתי להשיב לכ"ת בדבר השאל' בענין האשה הנשתטית ואבוא היום להביע חוו"ד כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית'. הנה כבר החליטו האחרונים ז"ל דאין לסמוך להתיר לאיש שנשתטית אשתו לישא אחרת בלי היתר מאה רבנים ובארתי הטעם דאף דהשוטה הוא מהמומין הגדולים שאף באיש אם הי' באפשרי ליתן גט הי' מהכופין להוציא ואנן פסקינן לענין הח' דג בע"כ דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל דלא העדיף כח האשה מכח האיש עיין בפוסקים לענין נכפית מ"מ בחר' דב' נשים שנתן רגמ"ה ז"ל הכח למאה רבנים להתיר חרמו דס"ל שרבינו ז"ל השוה מדותיו לגמרי ומי ירום ראש להקל נגד כל הני רבאוותא בלי התרת מאה רבנים וטעמם ונימוקם עמם וכאשר בררנו

והנה בהנך דכופין להוציא פליגי ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל דאף אם התנה עמה כופין אותו דיכול' לומר כסבור' הייתי שאוכל לקבל ועכשיו איננו יכול לקבל ורבנן ס"ל דאין כופין דסבר' וקבילת ואנן קיי"ל כחכמים ודעת הרמ"ה ודעמי' ז"ל הובאו דבריהם להלכ' בש"ע אה"ע סי' קנ"ד. דלאו דוקא התנה בפירוש ורק דגם בידעה מקודם אין כופין אותו דכיון דידע' סברה וקבל' וא"כ בנ"ד דלפי העתק המעב"ד היתה קלישת דעת מאז וזהו מום שבגלוי דידעו א"כ סביר וקיבל וכיון דבכה"ג באיש אין כופין י"ל דבאש' אין להתיר החדרגמ"ה ז"ל. ובאמת כי יש מקום אתי בראש לומר דבאמת הך דסבר הייתי שאוכל לקבל כו' הוא סברא טובה דהחוש מעיד שהרבה פעמים האדם סובר שיוכל לסבול ואח"כ בשעת מעשה שבא לידו אינו יכול לקבל ורק דרבנן ס"ל דכיון דבשאר מומין אף במומין גדולים אין כופין להוציא ורק דבמומין אלו שהם גדולים ומאוסים ביותר כופין דשיערו חכז"ל דאלו אין הדעת סובלתם ביותר י"ל דז"א רק בסתם אדם אבל היכי דחזינן שמקודם סביר וקיבל באדם כזה שנפשו יפה אף שעכשיו אין ברצונו לקבל מ"מ אין אצלו מום גדול ומאוס כ"כ והו"ל כמו שאר מומין גדולים אצל סתם ב"א דאין כופין בשבילם להוציא ולפ"ז י"ל דז"א רק לגבי האשה דאיתתא בכל דהו ניחא לה ובעינן מומין אלו הגדולים ומאוסים ביותר דבהני לא ניחא לה וכשידע' א"כ דדמי רק לשאר מומין גדולים וכנ"ל אמרי' שפיר דאין כופין דבכ"ד ניחא לה משא"כ גבי האיש דגם במומין גדולים שאינם מאוסין כ"כ אינו מתפייס גם בכה"ג נוכל להתיר החדרגמ"ה ז"ל. ואוסיף לומר דאף אי נימא דרגמ"ה ז"ל השוה האישה להאיש לגמרי ובעינן שלגבי' היינו כופין אותו להוציא מ"מ ז"א רק כשאנו באים להתיר מכח דרגמ"ה ז"ל לא גזר כלל בכה"ג כגון לענין גט בע"כ או לענין לישא אחרת לדעת הרמ"א ז"ל דס"ל דלא בעינין בכזה היתר מאה רבנים אולם אנן לדידן דבהחלטת האחרונים ז"ל קיימינן דא"א בשום אופן להתיר החרם דב' נשים רק עפ"י מ"ר דרגמ"ה ז"ל בחר' זה השוה מדותיו לגמרי ורק שנתן הכח למ"ר להתירו ל"ב מומין גדולים כ"כ דבזה לא