ברכת רצ"ה רצה

היתה עצובה והתגבר עלי' המרה שחורה אינה עוד לדעתי מכלל המומין הגדולים שכופין עליהם להוציא ובזה שד עמה אחר שנודע לו המום לא יצא איפוא מכלל שאר ב"א שנא' דאולי יכול לסבול גם עתה שיצאה מדעתה לגמרי ויכול א"כ לומר שזה א"י לקבל ודוק

ולכאורה זה ליתא דבנ"ד גם אחר שיצא' מדעת' דר עמה ורק הלידה הרביעית שנתקלקל' יותר פירש מאתה אח"כ וזה לא חשיב לפ"ז לדעת המפורשים ז"ל הנ"ל אצלו רק כשאר מומין כיון דראינו שאינו מאוס אצלו גם מום גדול כזה וכנ"ל אולם אחר העיון משום הא לא איריא דבנ"ד לא דר עמה בעת שטותה ורק אחר שנשתפ' וגם עתה כפי הנרא' שבה לאיתנ' ורק שעיקר החשש לחזרה כשתתעבר ותלד. והנה לענין החשש חזרה אי חשוב מום שכופין לקבל גט אמינא לחלק דהיכי שאירע כן איזה פעמים ג' פעמים או עכ"פ שני פעמים דהוי חזקה בכמו אלה וכדפסקינן במתו מחמת מילה ובקטלנית דבתרי זימני הוי חזקה שפיר יכול לגרשה בע"כ דכיון שהוחזק' דרך כל אדם לחוש לחזרה אבל היכי דאירע לה כן פעם אחת אף דאיכא מ"מ קצת חששא לאיש ירא ורך הלבב עיין בחידושי הרשב"א ז"ל בפרק הערל דאם מת לו אח אחד מחמת מילה אף דמדינא הי' צריך השני למול כיון שלא הוחזק מ"מ אם לא מל לא חשיב מומר לערלות כיון שלא מל מחמת יראה דחששא מיהו איכא עיין בדבריו הנחמדים ז"ל מ"מ אין בידו לגרשה בע"כ כיון שאינו ברור שירא ומאוסה היא אצלו בשביל זה דרוב בני אדם אינם חוששין בכה"ג לחזרה דאמרי מקרה היא וזה ברור אצלי. ולפ"ז אמינא בכעין נ"ד דאם יצאה מדעתה בכל הד' לידות והוא ידע בכל פעם מזה אף שבליד' הרביעית יצאה מדעתה באופן קשה ומר יותר מ"מ א"י לגרשה בע"כ לדעת החולקים על תר"י ז"ל הנ"ל דכיון שדר עמה אחר השלש' לידות הראשונות חזינן דאין מום זה מאוס בעיניו דאף שנתחזק לא חש לחזר' ובאדם כזה אינו ברור שאינו יכול לסבול עתה אחר שנתקלקל יותר. ואמנם לדעת תר"י ז"ל יראה דבכה"ג כופין אותה לקבל גט בע"כ דלדעתי אין לומר דמ"מ זה הקלקול הגדול ביותר לא הי' רק פעם אחת בלידה הרביעית ול"ה רק חששה בעלמא דכיון שנתחזקה לצאת מדעת אחר הלידה ובפעם האחרון היא באופן קשה יותר גם מאן דלא קפיד מקודם חייש אחר רואו הקלקול הגדול באחרונ' דכולם חד הוא ואף שיש לגמגם בזה עוד דעתי נוטה שכן הוא. אמנם אי בלידות האמצעות לא הי' בביתו וטוען שלא ידע אם יצאה מדעתה בשני לידות אלו ואך עתה אומר זמן רב מהלידה הרביעית נתודע לו שגם בשני הלידות האמצעיות יצאה מדעתה פשיטא דיכול לגרשה בע"כ אף אם לא הי' באחרונ' קלקול יותר ומשום דאף דידע זאת מלידה הראשונ' ודר עמה אח"כ מ"מ יכול לומר דעל פעם אחת לא חש לחזרה דאמר מקרה הוא ועתה כיון שנתחזק' פעמים רבות חייש לחזרה ואף שכתבתי למעל' לענין שלא יוכל לטעון שהטעתו דחולי הנמשך ימי מספר אינו יכול לומר דלא ידע דכמומין שבגלוי דמי ול"ד לניכפה הקבוע לו זמן דהכפיי' הוא זמן מועט עמש"ל מ"מ יראה לי ברור דזה לא שייך רק בחולי שקודם נשואין דדרך ב"א לדרוש ולחקור היטב דאין אדם שותה בכוס כו' ובכה"ג בודאי נודע לו אחר החקיר' והדריש' משא"כ בנ"ד אחר שישבה תחתיו שפיר יכול לומר דאחרי שלא חש לחזרה אחר הפעם הראשון שחשב דמקרה הוא לא חש לבדוק ולחקור והאמין שהלידות האמצעיות הי' כדרך כל הארץ וזהו חילוק נכון וברור לדעתי

והנה כבר רמזתי למעל' בהעתקת השאל' דכפי אשר רואה אנכי מתשובת הרב הה"ג מפרוזנא ני' רק בלידה אחת מהאמצעיות יצאה מדעתה ואחת היתה כדרך כל הארץ אכן לא נתברר לי אם הלידה השני' היתה בטוב או השלישית ואשר ע"כ צריך אני לבאר הענין בכל האופנים השנים האלו וגדולי הרבנים הש"י הסמוכים יחקרו וידרשו באיזה אופן הי' באמת כי חילוק גדול יש בין שני האופנים וכאשר אבאר בעזהש"י

הנה אם הלידה השני' היתה בטוב ובהשלישית והרביעית יצאה מדעת' אף בידע בכל פעם מה שאירע לה לית דין צריך בושש דמגרש' בע"כ לכו"ע דפעם הראשון לא חש והשני' היתה כראוי וחשובה א"כ השלישית כראשונ' שלא נתחזק' בשני פעמים זה אחר זה ויכול א"כ לומר דמשו"ה לא חש לחזר' ועתה שהוחזק' שני פעמים זא"ז בשלישית וברביעית אינו יכול לדור עמה דחייש לחזרה אם תלד עוד וכנ"ל. אולם אם הלידה השלישית הי' בטוב אינו יכול לגרש' בע"כ מטעם חשש חזרה כיון שלא הוחזק' עוד דהחזק' דהראשונ' והשני' נעקרה ע"י הלידה השלישית ולח נשארה רק הלידה הרביעית דלא הוי רק חששא בעלמא ואף אם לא ידע שיצא' מדעתה בלידה השני' א"י לגרשה בע"כ ובכה"ג עוד גרע טפי דחזינן דבפעם הראשונ' לא חש לחזרה בפעם אחת וכמובן. אולם כל זה לענין גט בע"כ אולם באמת בזמנינו אלה אין לדון כלל בזה בנ"ד דכבר הכריעו גדולי האחרונים ז"ל הנוב"י וההפלא' ז"ל דגם במומין הגדולים שכופין אותו להוציא אף שכופין אותה לקבל גט אבל מ"מ אינו יכול לזרוק לה גט ומפרשי הכי דברי הרא"ש ז"ל בהך דנכפית שכ' ואף אם תאמר שרגמ"ה ז"ל השוה מדותיו שלא יגרש שום אשה בע"כ ואפי' נכפית מ"מ לא העדיף כח האשה מכח האיש וכיון דכופין אותו גם אותה כופין והיינו דמתחל' כתב דלא גזר רגמ"ה ז"ל כלל בכה"ג ואח"כ כתב דאף אם תאמר דגזר בכל גוונא מ"מ כופין אותה והיינו כדרך שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דזה בכדין הוי וחשיב רצון ולא חשיב א"כ בע"כ וחלקו על הב"ש שכ' בסי' קי"ז עמ"ש המחבר דנכפית דכופין אותה לקבל גט דכ"ש דיכול לזרוק לה גט דאדרב' זה לא ברירא לי' להרא"ש ז"ל דא"נ דגם בכה"ג גזר רגמ"ה ז"ל א"י לזרוק לה גט ורק שכופין אותה שתאמר רוצה אני זה חשיב רצון עיין בדבריהם הנחמדים ז"ל והמעיין בדברי הרא"ש ז"ל בעצמו יראה שאין לזוז מפירושם ז"ל עיי"ש

ואנכי אמרתי לבאר דלא יקשה על דבריהם ז"ל דאין יועיל הכפיי' עד שתאמר רוצה אני לקבל גט הא זה הוי כאנסוהו לקנות דאינו קונה דהא דאנסוהו לקנות אינו קונה ולא אמרינן דכמו דאגב אונסא גמר ומקני כמו כן נימא דגמר וקונה. היא לדעתי דגבי מקנה די שמסלק רשותו ולא יקפיד עוד וממילא זה יכול לקנותו דדבר שאין הבעלים מקפידים עליו יכול כ"א לזכות בו ואגב אונסא אמרינן שאינו מקפיד עוד משא"כ באנסוהו לקנות דהקונ' צריך לזכות בו וזה לא אמרינן דגמר בדעתו לזכות בו וזה לא שייך גבי גט דהאש' א"צ לזכות עצמה דהרי מד"ת יכול לגרש' בע"כ ולא מצינו זכי' בע"כ והא דתנן וקונית עצמה בגט היא רק לשון מושאל שאחרי שהבעל מסלק רשותו ממנה ממילא היא נקנית לעצמה דגם במיתת הבעל נקט האי לישנא והתם הכוונ' היא רק שנסתלק רשותו ורק דרגמ"ה ז"ל גזר שנבעי רצונה ושפיר מהני מה שכופין אותה שיחשב רצון והבן כי זה ברור בחילוק הענינים: ובזמנינו אלה א"כ דאין יד ב"ד של ישראל תקיפה לכוף אותה שתאמר רוצה אני אין לדון גם במומין גדולים שבגדולים לענין גירושין בע"כ דכפי' ליכא בזמנינו ולזרוק לה גט אי גם בכה"ג וכנ"ל. ואין לנו לדון איפוא בנ"ד רק לענין להתיר לו לישא עליו אחרת. ובזה כבר החליטו האחרונים ז"ל דאין להתיר זה בשום פנים לא בנשחטית ואף לא בזנתה ודאי רק ע"פ היתר מאה