ברכת רצ"ה רצ

היכי שלא התנה תנאי מפורש בשעת קידושין ורק דאנן אמרי' מתורת אומדנא לבטל הקידושין ל"ש לומר בבעל דאתנא' סמיך דכיון שלא התנה עמה בפירוש אין ראי' מזה שנתרצית להבעל לו שאין בה מומין ולכך הוצרך רש"י ז"ל להביא ממרחק לחמו דשמואל לא ס"ל כלל הך סברא דאא"ע בב"ז מהך דקטנ' דמהך דקדשה ע"ת אין ראי' די"ל דמטעם דאתנא' סמוך קאתי עלה מה דלא שייך בקדשה סתם וכנ"ל וז"ב בכוונת דברי רבינו ז"ל

ולפ"ז לדידן דקיי"ל בהך דקטנ' כרב דאינה צריכה גט משני משום דאא"ע בע"ז ובודאי בעיל כשהגדיל' לשם קידושין היכי שקדשה סתם ואח"כ בעיל צריכ' גט מה"ת ודאי לכ"ע דכיון דבזה ל"ש לומר אתנאה סמיך דמי להך דקטנ' דחשובה א"א ודאי וא"צ גט משני ונסתר איפוא כל בניני. אמנם היכי דליכא עידי יחוד דל"ש לומר שקדשה בביאתו ורק מטעם דכיון שאא"ע בב"ז אחולי אחיל קאתינן עלה. יש לדון לכאור' ולחלק בין היכי שהבעיל' היתה קרובה להקידושין והכניס' להיכי שהיתה רחוקה דהיכא שהיתה בתכיפות פשיטא דצריכ' גט ודאי מה"ת דבזה אמרינן דודאי הסכים בהקידושין בכל אופן כדי שלא תהי' בב"ז שהכל מעשה א' וכנ"ל. אמנם כשהיתה רחוקה הדבר תלוי בפלוגתתן של רבותינו בעלי התוס' והקדמונים ז"ל שהבאתי דלדעת התוס' דל"מ מחילת התנאי רק משום דמעיקרא תלה ברצונו אם ירצה ולא יקפיד ל"ה רק ספק דאין ברירה וכנ"ל. חולם לדעת הקדמונים ז"ל דחלי' קידושי כסף עתה חשוב בכה"ג קידושי ודאי. אמנם נרא' לכאור' דז"א רק לתירוצם הא' של רבותינו בעלי התוס' דבקידש סתם או אף בקידש וכנס סתם בתכיפות אינה מקודשת כלל דלפ"ז שפיר י"ל שחלין במחילתו הקידושי כסף עתה דכיון דבקדושין הקודמים היתה צריכה להחזיר כסף הקידושין שפיר יוכל לקדשה עתה בהכסף הנ"ל וכמבואר בפוסקים אמנם אי נימא דגם מעיקרא היתה מקודשת מספק ל"מ מחילתו שיחולו הקידושין עתה ודאי מחדש דאין לה במה להתקדש כיון דלא היתה צריכה להחזיר כסף הקידושין אחר שהיו חלים מספק כן עלה על לבי

אולם אחר העיון אני מסתפק הרבה דלדעתי היכי שקידש וכנס ובעיל סתם אף שהבעיל' היתה בזמן רחוק מ"מ מקודשת ודאי לכ"ע ומשום דגם בזה דל"ח מעשה אחת יש לומר דכיון דחזינן עתה דבעיל שאינו מקפיד במומין דאל"כ לא הוי עבב"ז ממילא בטלה האומדנא שע"ד כן לא קידשה שהרי אנו רואין דלא קפיד ואף א"נ דלא אמרינן לגלוי' למפרע מ"מ ל"ח למפרע אומדנא דמוכח טובא עכ"פ וממילא חלו הקידושין למפרע וגם די"ל דדוקא היכי דחזינן דקפיד ל"ה קידושין בנמצאו בה מומין אבל כל דלא ידעינן כגון שמת א"י לבטל הקידושין וע' תוס' יבמות דף ב' שכתבו כן גבי איילנות בשם הר"א מבורגויילה ואף שהתוס' דחו דבריו מ"מ י"ל דזה דוקא באיילונית אבל בשאר מומין יודו וא"כ כ"ש בזה שראינו שבעיל ולא קפיד ואף אי נימא דל"א איגלאי מלתא למפרע מ"מ ל"מ מה שעומד וצוח עתה לבטל הקידושין והו"ל מקודשת ודאי אלא שבזה האחרון וגם בדברי הר"א מבורגויילה ז"ל יש לגמגם דכיון דע"כ צ"ל דזה הוי מיעוט דלא שכיח כלל שלא יקפיד דאל"כ איך ולמה נוכל לבטל הקידושין ולהוציא' בלי גט בשביל שצוח עתה דלמא עילה מצא וא"כ גם דלא חזינן דקפיד למה נחוש אולם סברא הראשונ' נרא' עיקר דהיכי דחזינן פעם דלא קפיד נחלש עכ"פ האומדנא שלא יחשב אצלו מוכח טובא ומקודשת ודאי משעה ראשונ' אף דלא אמרי' אגמלמ"פ דהו"ל עכ"פ דברים שבלב דל"ה דברים כיון שנחלש כח האומדנא וכנ"ל [ויש לי בכל הענינים המדוברים בזה הרהורי דברים הרבה וביחוד במה שכתבתי והוכחתי למעל' דגם לאביי ספיקא הוי בקדשה ע"ת וכנסה וכו' דאמאי לא נוקי לה אחזקתה חזקת פנוי' ובשלמא בהך דקידש סתם וכנס סתם דאמרי' דספיקא הוא ניחא דהתם הספק הוא לדידן אי זה חשוב אומדנא דמוכח טובא ואין לנו איפוא לדון משום החזק' דאין חזקת פנוי' של אשה זו יכולה להכריע הספק שנסתפקו החכמים בכלל האומדנא וכמו כן אי נימא דמטעם מחילת התנאי קאתינן עלה וכדעת התוס' דהתנאי הי' על אופן זה דבזה הספק הוא בקיום התנאי דכ' הרשב"א ז"ל בתשובותיו דהמעש' קיים כיון שהמעש' הי' ודאי ואנו מסופקים אם נתבטל' ע"י ביטול התנאי וכאשר בררתי במק"א דתנאי מילתא אחריתא הוא והמעש' חלה אלא שמתבטלת בביטול התנאי אח"כ למפרע אבל כשאנו דנין על קידושין מחדש אי בביאה או משום שמחל וחלו קידושי כסף עתה מחדש שפיר יש לדון לאוקמה בספק בחזקת פנוי' אלא שלא הובאו עוד אצלי בכור הבחינ' ולכן אשים מחסום לעטי בזה] והנה כבר הבאתי למעל' דעת הריב"ש ודעמי' ז"ל לחלק בין מומין אלו למומין גדולים ומכוערים דבאלו ודאי אינה מקודשת. אמנם מדברי התוס' ושאר הקדמונים ז"ל יראה דלא חלקו בכך מדלא מוקי הך חששא דסימפון במומין גדולים אולם באמת לדינא אין ראי' מדבריהם ז"ל דס"ל דגם במומין אלו ספיקא הוי והא דלא תירצו דעלייהו קאמרינן דחיישינן לסימפון היינו משום דס"ל דמומין גדולים ומכוערים כאלו לא שכיח כלל ולא חיישינן להו דמה"ט ל"ח בעבדים לסימפון דנכפה וכדומה וכמ"ש התוס' לעיל דף נ"ח שם ד"ה הנהו קלא אית להו עייש"ה. והנה אם כה נאמר יש לדון דמומין גדולים ומכוערים נכפה וכדומ' ל"מ בקידש סתם וכנס סתם ולא בעיל לדעת הסוברים דשוים הם לקידש סתם לחוד אלא אף בבעל א"צ גט די"ל דדמי למום דאיילונית דכתבו התוס' בגיטין דף מ"ו דלא שייך לומר דחזקה אאעבב"ז דכיון דלא שכיח לא אסיק אדעתי' לחוש אולם מלבד דגם באיילונית גופא יש חולקים עיין פירש"י ורי"ף ז"ל שם עדיין יש לגמגם ולומר דמום איילונית לא שכיח כלל משא"כ שאר מומין גדולים דאף דלא שכיח מ"מ אינו ל"ש כמום דאיילונית דנימא דל"ש לומר בשביל זה חזקה דא"א עבב"ז

סוף דבר לנ"ד בשאלתינו אף אם נדמי אשה לאיש מ"מ כיון שקדש וכנס ובעל סתם בעי' גט והדברים מטים דהוי א"א ודאי מה"ת ואף דליכא עידי יחוד וכאשר בררנו וכבר כתבתי דקשה לדמות מום נכפה למום איילונית ולסמוך על דעת התוס' ודעמם ז"ל דכיון דלא שכיח לא אסיק אדעתי' ולא חשש לבעול עמש"ל. והנה כפי אשר אבין מלשון השאל' הי' האיש נכפה שאינו קבוע לו זמן ואם כן הוא מבואר בש"ס דכתובות דף ע"ז דחשוב כמומין שבגלוי דאינו יכול לטעון כלל וכן פסקינן להלכה. ומלבד כל זה אמרינן בש"ס בכמה מקומות דאיתתא בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו

וראיתי לכת"ה שהרגיש בזה וכתב דלא נמצא סברא זו רק במומין שנתרפאו לקמן דף ע"ה אבל לא במומין שעדיין לא נתרפאו והנה לפי דעתו הי' לו להביא ראי' יותר ברורה מדברי הרמב"ם ז"ל שכ' בהך דהלך אצל רופא שאין גנאי לאיש במומין שכבר עברו ונרפאו ואין האשה מקפדת ע"ז ומוכח דדוקא במומין שנרפאו אמרינן הכי אולם באמת אין ראי' לא מדברי הש"ס ואף לא מדברי הרמב"ם ז"ל לחלק בהכי והתם שאני דמיירי שהתנית ע"מ שאין בו מומין דחזינן להדיא שמקפדת בזה ורק דכיון שנרפאו אמרינן דלא הקפיד' רק שלא יהיו בו מומין עתה אבל לזה אינה חוששת שלא יהי' בו מומין שנתרפאו שאין גנאי כ"כ ואף דבאיש הו"ל בזה ג"כ קפידה מ"מ בדידי' אמרי' דאיתתא בכ"ד ניחא להו. ומדברי רבינו הגדול ז"ל אלו וכן מדברי כל הפוסקים ז"ל נרא' בעליל דהיא מקודשת בכה"ג ודאי ודלא כאשר רצה כת"ה לומר דאינו רק לחומרא