ברכת רצ"ה רפט

זה כתבו הפוסקים ז"ל דמה"ט חיישינן גם בספק דרוסה שלא למכור לעכו"ם שמא ימכרנה לישראל דיש לחוש שיגיע לספק איסור תורה כמו לודאי עיין בדבריהם ז"ל

והנה לפי דעת התוס' בתירוצם הראשון דבקידש לבד גם בסתם אינה מקודשת ודאי ה"ה א"כ בקדשה סתם וכנסה סתם ורק שהיו הקידושין והכניס' כאחת וכמנהגנו היום אינה מקודשת כלל דזה ג"כ חשיבות סתמא וכמ"ש הר"ן ז"ל עיין בדבריו שהאריך בזה. אמנם היכא שבעל ג"כ אף בתכיפות הנה מצד אחד צריכה גט לדידן דקיי"ל כרב וכמו שביאר הר"ן ז"ל הא דמסקינן בקידש ע"ת ובעל דל"ה ביד חכמים להוציא' בלי גט דאף דלרבה בכה"ג לכ"ע אינה צריכה גט מ"מ חששו לדאביי דקאמר דטעמא דרב משום דאין אדם עושה בב"ז ואין חילוק א"כ בין טעות כעין שתי נשים לטעות אשה אחת. אמנם לכאור' יראה דמ"מ אין זה ספק השקול ורק חומרא שהחמירו וכלישנא דלא הי' כח ביד חכמים להוציא' בלי גט דנרא' לכאור' שהי' דעתם שיש לפטרה מגט ורק שלא מלאו לבם משום דס"ל דיש לפסוק כרבה ולא כאביי שאין הלכה כתלמיד במקום הרב. ובחידושי הוספתי לדון מצד אחר דלא נשוי' ספק גמור מה"ת משום דגם לאביי בעצמו אמינא להוכיח דגם לרב ולדידן דקיי"ל כוותי' ל"ה רק ספיקא דרק לפי ההו"א דהך דקדשה ע"ת וכנסה סתם דמי להך דקטנ' שהגדיל' עכצ"ל דלרב הוי לי' ודאי אשת איש דבהך דקטנ' ס"ל בהדיא דאינה צריכה גט משני. אולם לפי מה דמסקינן דבהך דהכא יש לומר דאתנאי סמיך י"ל דאף לרב דס"ל דצריכ' גט מ"מ אינו ודאי דדלמא אתנאה סמיך ורק דצריכ' גט מספיקא והבאתי ראי' לזה דאל"כ יקשה לרב דאמאי לית לה כתובה דכיון שהיא אשתו ואין התנאי רק על הכתוב' ל"מ התנאי משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם. והנה באמת לפמ"ש הר"ן ז"ל דכיון דאמרי' דמקדש' בביאה ל"צ כתובה דקיי"ל ביאה אירוסין עושה ואין כתוב' לארוס' א"ש אולם אנכי כתבתי בחי' דעדיין יקשה לפמ"ש המשנ' למלך ז"ל ומטו לה משמי' דהרמב"ן ז"ל דכמו דמהני חופה אחר הקידושין לעשותה נשואה כ"כ מהני חופה ואח"כ קידושין עיין פ' י' ה' ב' מהל' אישות וא"כ אף מקדשה עתה בביאה עדיין חשובה נשואה שהחופ' שמקודם גומר דאף דהחופ' הי' ע"ת מ"מ כיון שהיא מקודשת עתה בלי תנאי ואנו דנין שתהי' החופה גומרת להחשיב' נשואה אין לומר דכיון שיש בה מומין לא מהני החופה משום שהי' ע"ת ונתבטל דכיון שאנו דנין רק אם היא נשואה ל"מ התנאי דנשואין אי אפשר לקיימו ע"י שליח והתנאי בטל ומעש' קיים והדק"ל דאמאי אין לה כתובה דכיון דנשואה היא ל"מ תנאי לענין הכתוב' וכנ"ל אלא ודאי דגם לרב ספיקא הוא ואין יכולה להוציא ממנו הכתוב' ורק דצריכ' גט מספק הא דפריך לפי הס"ד בהא דמוקמינן לשמואל בקדשה סתם וכנסה סתם דמ"ש גט מכתוב' אף דגם לרב עכצ"ל לפ"ז דמטעם דספיקא הוא אזלינן באיסורא לחומרא ובממונא לקולא ומאי קשי' לי' א"כ לשמואל משום דבאמת אנן קיי"ל דדברים שבלב לא הוי דברים ולא מהני לבטל המעש' רק אומדנא דמוכח טובא וידוע לכל אבל כל שאינו מוכח טובא וידוע לא חשיב לה אומדנא כלל אף להחמיר מספיקא דאף אם אמת נכון הדבר המעש' קיים דכיון שאין מה שבלבו מוכח טובא הו"ל דברים שבלב דל"ה דברים לבטל ממשה וכמו שביאר כ"ז המהרי"ט ז"ל בתשובותיו הנכבדות וזהו דקשיא לי' לפי הס"ד דבשלמא לרב שפיר נוכל לומר דספיקא הוי דהספק הוא אם נעשה המעש' מעשה הקידושין וכדומה משא"כ לשמואל שקדשה סתם א"ת דספיקא הוא אי קפיד במומין הו"ל מקודשת ודאי דכיון דאתה אומר דספק הוא אי קפיד בהכי א"כ גם לצד הספק הזה דאיהו קפיד ל"מ לסתור ולבטל מעשה הקידושין והכניס' שנעשה סתם דהו"ל דברים שבלב דל"ה דברים כיון דספיקא הוא ול"ה אומדנא דמוכח וידוע וכנ"ל והמתרץ השיב לו דהאי תנא ספוקי מספקא לי' והיינו דאין הספק אי קפיד אינש סתם רק דודאי הוי קפידא ורק דהתנא ספוקי מספקא לי' אי הקפידא הלזו הוא בגדר מוכח טובא דמועיל לבטל מעשה הנעש' סתם אם אין ושפיר אמרינן דאזלינן באיסורא לחומרא ובממונא לקולא ודוק היטב בכל זה וכיון דלאביי גופא ל"ה רק ספיקא לדידן דמספקינן או הלכתא כוותי' בהא או כרבה דפליג עלי' דאביי הכף מכריע יותר להתירה בלי גט ורק שמ"מ לא היו כח ביד חכמים להוציא' בלי גט והוי רק חומרא שהחמירו חכמים וכנ"ל והבן

והנה כבר נודע מ"ש הקדמונים ז"ל ומכללן הרא"ש ז"ל דהא דאמרינן דבועל עתה לשם קידושין היינו דמיירי בדאיכא עידי יחוד דאל"ה לא הוי קידושין כיון דליכא עדים יחוד אף אי נימא כמ"ש בחידושי שם דמ"מ נוכל לומר דמשום שאינו רוצה לעשות בב"ז מחיל התנאי דמה שהוכיחו התוס' שם מדקאמר הא פליגי בה חדא זימנא דהטעם משום דמקדש' מחדש אינו רק דגם מה"ט קאתינן עלה ולא רק משום מחילת התנאי אבל מ"מ נוכל לומר דהיכי דל"ש לומר שקדשה מחדש כגון בליכא עידי יחוד מ"מ אמרינן מטעם דא"א עבב"ז דמחיל התנאי בשגם דראיית התוס' אינה מכרעת כ"כ דעיקר הפלוגתא דרב ושמואל אי זה הוי חזקה שא"א עבב"ז וע"ז קאמרינן דפליגי חדא זימני ואי מטעם זה מחיל או מקדשה מחדש אין נ"מ ורק לרב תלינן דמטעם דאא"ע בב"ז עשה באופן שלא יהא בב"ז באיזה אופן שיוכל להיות והארכתי בזה בחידושי בביאור דברי הפוסקים ז"ל ואכמ"ל. מ"מ יש עוד סעד מלבד כל אלה להתירא ממ"ש התוס' בהך דל"ת טעמי' דרב משום דאחולי אחלי לתנאה דמה מהני מחילה אחר שהקידושין נתבטלו דהיינו משום דבהתנאי שבשעת הקידושין כוונתו שאם יהי' בה מומין ויקפיד ולא ירצה בה שיהי' הקידושין בטלין עיין בדבריהם ז"ל וא"כ לדידן דקיי"ל דאין ברירה דהו"ל ספיקא עכ"פ כמ"ש מהרש"ל ז"ל גם אי מחיל ודאי לא הוי רק ספיקא לכל היותר דדמי להך דע"מ שירצה אבא דאמרי' ר"פ כל הגט דאי אין ברירה גם בתולה בדעת אחרים גם אם רצה האב אינה מקודשת דאין ברירה והכא א"כ שתולה ברצונו גם לדידן אין ברירה דהו"ל תולה בדעת עצמו כן עלה לכאור' על לבי אולם אחר הישוב וההתבוננות מלבד דעת התוס' הנ"ל לאו ד"ה הוא דדעת רבים מהקדמונים ז"ל דמהני מחילת התנאי והוי קידושי כסף לא למפרע ורק שחלות מעתה עיין ש"מ ז"ל הנה גם לדעת התוס' אין אנו צריכין לזה בענין זה שקדשה וכנסה ובעל בתכיפות דאם הי' רק הבעיל' בזמן רחוק גם לפ"ז צריכה גט מספק כמו בקדשה סתם וכנסה סתם דמשום דהוי תרי סתמי צריכה גט מספק לכ"ע. ולדעת הר"ן והרז"ה ז"ל דגם בקדשה ע"ת צריכה גט לדידן דקיי"ל כרב אף לרבה וכיון שעיקר מה שאנו דנין בבעל ג"כ בזמן קרוב דחשיב הכל רק חד סתמא והיינו דכשהוא בתכיפות דאז חשיב הכל מעשה א' א"כ כשאנו אומרים בזה דחזקה דא"א עבב"ז אמרינן משום זה דהכל הקידושין והכניס' והבעיל' ל"ה ע"ת דהכל מעשה אחת לקדש לכנוס ולבוא עלי' ואין אנו צריכין בזה לבוא מטעם מחילה ורק שאמרינן דהכל הי' בכל אופן ואין זה א"כ ענין לברירה ודו"ק

והנה רש"י ז"ל לקמן ד"ה גט נמי לא תבעי כ' ז"ל דהא שמואל לית לי' אא"ע בבע"ז כדאשמעינן גבי קטנה מדברי רבינו ז"ל נרא' בעליל דס"ל דל"ש לומר אתנאה סמוך רק בקדשה ע"ת וכנסה ובעל סתם וכמו שביארתי בחידושי די"ל שסמך שבודאי אין בה מומין דכיון שיודעת שהתנה עמה אם הי' בה מומין ל"ה נבעלה לו דכיון שיודעת שיש בה מומין הוא בעילת זנות בודאי אבל