ברכת רצ"ה רפז

הוי דרך בישול שאין דרך לבשל רק כדי ליתן טעם וא"כ אין ראי' שהטעם משוי לי' בב"ח ורק שזה מתנאי האיסור דדרך בישול בעינן וכל שאינו נ"ט לא הוי דרך בישול אבל אין ראי' מזה שהרוטב הוי כמותו לענין שאם בישל רוטב בחלב דיהי' עליו איסור בב"ח כלל ובשלמא לדעת רוב הפוסקים ז"ל דלפי המסקנא טעכ"ע בכל האיסורים דאורייתא ניחא די"ל דלפי המסקנא אמרינן באמת דעיקר איסורא דבב"ח היא מחמת שנותן טעם שהטעם הוא האוסר ורק דרבא קאמר דא"נ דלא אמרי' טע"כ בכל איסורים אין ללמוד מבב"ח די"ל דחידוש היא ואין האיסור כלל משום נתינת טעם אבל אחר דילפינן מגע"נ או ממשרת דטעכ"ע באמת אמרי' דמשום תערובות הטעמים נאסר בב"ח. אמנם לדעת החולקים וסוברים דטע"כ לאו דאורייתא ובב"ח חידוש היא והא דבעינן שיתן טעם הוא משום דאל"ה ל"ה דרך בישול הדק"ל דמנ"ל כלל לומר דבבב"ח משקים היוצאים הוי כמותו אם לא דנימא דגם לרבא לא בעינן הך דרך בישול אסרה תורה רק לענין שלא יאסר גם היכא שאינו נ"ט דהיינו שאין הטעם נרגש אבל לענין זה שלא יאסר גם באינו נ"ט כלל אף משהו גם בל"ז דבעינן דרך בישול הוי מותר דדמי לכלאים דאם הפריד הצמר מהפשתים דחוזר להתירו וא"כ א"נ דאין הרוטב בכלל בשר אף כשבישל בשר בחלב הי' ניתר אחרי שהפריד הבשר מהחלב עכ"פ ועיין בתוס' חולין דף קי"ב שכתבו שם בד"ה תרי גללי דמלחא כו' דאף למ"ד אפשר לסחטו אסור מ"מ כשנפרד ונסחט לגמרי לכ"ע מותר עייש"ה וצ"ע ויש לי בזה הרהורי דברים בהך דר"א דקאמר הטעם דבב"ח אסור באכילה משום לא תאכל כל תועבה ובדברי התוס' חולין דף קט"ו שם דמחלקי בין ניכר ללא ניכר וגם בהך דרצה הש"ס שם דף ק"ח ע"ב לומר לרב דגדי אסרה תורה ולא חלב. אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה ואשר ע"כ אשים קנצי למילין בזה

באות ו' וז' הביא דברי הרא"ה ז"ל שתמה על הרשב"א ז"ל שכתב דפגם שאב"י אינו משוה הבלוע אינו ראוי' לגר ורק שלא חשיב טעם. והעלה דגם זה הוי א"ר לגר והקשה על הרא"ה ז"ל דלדעתו ז"ל איך מתורץ הא דאמרי' לר"מ דנוטל"פ אסור מגיעולי מדין דאף אי לא אסרה תורה רק קדרה בת יומא מ"מ אי אפשר דלא פגמה פורתא והרי זה ודאי ראוי לגר וכ' שאח"כ מצא במשמרת הבית שהרגיש בזה. ולדעתי נראה דדעת הרא"ה ז"ל דבאמת בזה פליגי דלר"מ שפיר מדמינן טעם פגום קצת לענין שיאסר מטעם טעם כעיקר לפגם שא"ר לגר בעינא וכמ"ש הר"ן ז"ל בביאור הדבר וא"נ דנטלפ"ג מותר יש להתיר גם קדרה ב"י דמ"מ פגמה פורתא וע"כ מוכח מג"נ דנוטל"פ אסור אף בא"ר לגר אמנם לר"ש ולדידן דקיי"ל כוותי' לא אמרינן כלל סברא זו ולכך ב"י אסורה אף דפגמה פורתא ושאב"י מותר משום דהוי א"ר לגר. ויתישב בזה ק' התוס' דאמאי רבנן דר"ע בפ' אלו עוברין קאמרי דגע"נ חידוש היא דהם ס"ל בזה כר"מ דיש לדמות פגם פורתא בטעם לענין טעכ"ע לא"ר לגר בעינא וכנ"ל ורק דהם ילפי מנבילה דנטל"פ בשא"ר לגר מותר כר"ש ושפיר הוי חידושא

באות ח' הביא דברי המשמרת הבית שכ' לדחות קושיות הרא"ה ז"ל דא"נ דהבלע ראוי לגר ורק שלא חשיב טעם כיון שפוגם דא"כ קדרה שאב"י יהי' אסור לבשל בה לכתחל' מה"ת את"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה מה"ת דמנ"ל דמדאורייתא אין מבטלין איסור לכתחל' דלמא מה"ת משרי שרי. ותמה ע"ז דאכתי תקשה מהא דפריך בש"ס דע"ז שם מכאן ואילך לישתרי דמדרבנן פשיטא דאסור לבטל לכתחלה וביחוד תמה על מ"ש עוד במשמרת דאם אתה בא לאסור הקדרה לעולם איכא הפסד כלום דהא בכלי מדין קיימינן דהוי כלי שטף ולדעתי כוונה אחרת היתה לרבינו הרשב"א ז"ל דבלא זה אי נימא כפירושו של כ"ת דהרשב"א בא לתרץ בתירוצו האחרון הך דכלי מדין דלא אסרה תורה אלא קדרה ב"י דגם בשאב"י יאסור משום דאין מבטלין איסור לכתחל' מה"ת יקשה דמה זה לתירץ דאיכא הפסד כלים וכי בשביל הפסד כלים נתיר איסור תורה. ואשר ע"כ אמינא לבאר דבריו ז"ל באופן אחר דבאמת בהך דקדרה הו"ל דשא"מ דקיי"ל בכל איסורין דדשא"מ מותר ורק דהו"ל פסיק רישא. והנה כבר נודע דעת התה"ד דבאיסור דרבנן דבר שאין מתכוין מותר אף היכי דהוי פסיק רישא. ובזה יתבארו דברי רבינו ז"ל כמין חומר דלכתחלה כ' דמנ"ל דהא דאין מבשלין איסור לכתחל' היא מה"ת. וא"נ דהיא רק מדרבנן בשאין כוונתו לבטל מותר לכתחלה לגמרי דהו"ל דשא"מ דמותר באיסור דרבנן גם בפ"ר וכנ"ל בשם התה"ד וביחוד גם באיסורי תורה נודע דעת הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' לכל היותר אינו רק מדרבנן עיין תוס' יומא דף ל"ד עייש"ה ובאיסור דרבנן לכ"ע מותר אף לדעת החולקים על התה"ד ובנוטל"פ הו"ל פ"ר דלא ניחא לי' שהרי הוא פוגם. ואח"כ כ' רבינו ז"ל עוד דאף לדעת הסוברים דאין מבטלין איסור היא מה"ת מ"מ זה אינו רק דומיא דזרוע בשלה אבל לא בקדרה דלא אפשר והיינו דמה"ת עכ"פ אין איסור רק במכוין לבטל אבל לא בשאינו מכוין דזה לא אסרה תורה דעיקר האיסור היא הכוונה. ואף אי נימא בכ"מ דדבר שאינו מתכוין אסור או פ"ר לדידן מותר בזה כשאינן מכוין משום דהאיסור הוא עיקרו משום הכוונה. אמנם ס"ל דמ"מ יש בזה איסור מדרבנן גם בכה"ג והיינו דקדרה ב"י שבלעה משהו אף שא"מ ורק כשהיא פגום גם מדרבנן י"ל דמותר אי משום דהוי פ"ר דלא ניחא לי' דגם בלא זה דבנ"ד אסרה תורה רק הכוונה בכל איסורין אינו רק מדרבנן והכא א"כ מותר לגמרי או דכיון שהיא פוגם ניכר היא שאינו מכוין וע"ז קאמר ועוד משום דאיכא הפסד כלים לא החמירו חז"ל משום זה ורק משום דקבלה הקדרה טעם משובח גזרו שאינו ב"י אטו ב"י ויבואו כל דבריו ז"ל לפי זה על מכונם. זו"ז גם בגוף הדבר שהקשה כ"ת דבכלי שטף ליכא הפסד כלים הנה א"נ דאסור הביטול לכתחל' לא מצי להגעיל ג"כ דעדיין ישאר משהו דחוזר ונבלע ויהי' אסור לבשל אח"כ משום דאין מבטלין לכתחלה ודו"ק

ועדיין יש לעורר לדעת הרא"ה ז"ל דכיון דלדעתו אסור לבטל גם בכה"ג מה"ת א"כ הדק"ל לר"מ או לרבנן דר"ע דקדרה ב"י פגמה פורתא דמ"מ י"ל דהתורה צותה להכשיר משום דאין מבטלין איסור לכתחלה וצ"ל דס"ל דבאמת לשיטתי' ל"ח בזה מבטל איסור לכתחלה בכה"ג ומשום שאין כוונתו לבטל ועכ"פ מה"ת מותר וכנ"ל ורק דלדידן לפי האמת לדעתו ז"ל לית לן הך סברא ויצא לו זה דא"כ באמת גם בקדרה ב"י הי' לנו להתיר מה"ת כיון דפגמה פורתא ואין חשיבות בהטעם עכ"פ וע"כ או משום דלא ס"ל כלל הך סברא או דעכ"פ אסור לכתחל' לבטל בכה"ג מה"ת. ולפ"ז צ"ל דהרא"ה אזיל לשיטתו דבהגעלה אינו חוזר ונבלע כלל דאל"כ יקשה דמה מועיל ההגעל' והבן] ועכצ"ל דבקדרה שאב"י הו"ל א"ר לגר ודו"ק. ויש לי הרהורי דברים לפ"ז דלר"מ עכצ"ל דהא דבכה"ג שאין כוונתו לבטל מותר הביטול מה"ת עכ"פ היא משום דבזה רק הכוונ' אסרה התורה אבל אין לומר הטעם משום דהו"ל פ"ר דלא ניחא לי' דאינו אסור מה"ת גם בשאר איסורים וכנ"ל בשם הערוך ז"ל דר"מ ס"ל בבכורות דף ל"ג דאין מקיזין לבכור במקום שעושין בו מום דס"ל דדשא"מ אסור ועיין בפרש"י ז"ל ובחידושי הארכתי בזה ואכמ"ל: