ברכת רצ"ה רפה

בהריא'. ועיקר ראיתו מהך דהעלת' צמחים הוא רק דלא אמרינן בכה"ג שאין האחת סיבה באמת לחברתה ורק שבמקר' באו כאחד דאם כה נאמר גם בהעלת' צמחים י"ל כן דהמכה הי' בדופן באמת והצמחים בריאה במקרה והזדמנות באו שמה. ולפי"ז יש לומר דטינרי ומורסות לא חשיבי ריעותא להצטרף להיות תר"ל דאף דגם מהם יש הוכח' שהריעותא האחרונ' באה מחמתם וכנ"ל מהך דהעלת' צמחים מ"מ מצד אחר אין לחוש דאין מהם ומהריעותא האחרת הוכח' שגברה חולשה יתירה בהריאה ודוק

אולם אף שדחיתי ראיתו זאת הנה הפ"מ ז"ל דעתו שתרתי טינרי וה"ה מורסות דסמיכי חשוב ריעותא להצטרף לתר"ל ובנ"ד חשוב המורסא כסמיכי כיון שהוא במקום קמט ובצירוף הריעותא שהקמט הבא מחמת חולי הוא תר"ל וכנ"ל. אכן עם כל זה אמינא דהמיקל בנ"ד אין מזיחין אותו דמלבד דדברי הפ"מ ז"ל הנ"ל אינם ברורים כל כך בהחלט דיש לומר דגם בטינרי או מורסות דסמיכי כיון דרבו כמו רבו המכשירין לא חזי לאצטרופי גם בהדי ריעותא אחרת. הנה גם מה שהעלה הד"מ ז"ל דעל מקום חריץ וקמט הוי כסמיכי אינו רק חומרא דמ"מ אחת הוא ואין להחמיר לדעתי כ"כ לענין תר"ל דגם לפמש"ל עפ"י ביאור הפוסקים ז"ל בדעת הראב"ד ז"ל אינו רק דברי סברתו של הראב"ד ז"ל דמהך דהעלת' צמחים אין ראי' לגוף ענין תר"ל וכנ"ל וביחוד דיש לפרש דהראב"ד ז"ל לאו מטעם תר"ל קאתי עלה ולא כ"כ רק בסירכא תלוי' מתוך הבועה דהראב"ד ז"ל בשיטת רש"י ז"ל קאי דאין סירכא בלי נקב והכשר דסירכא תלוי' הוא משום דכיון שלא נסרכה למק"א דתלינן בהפשטת ליחה וכשיש בועה יש הוכח' לתלות יותר בנקב. וגם לשיטת התוס' הכי דאף דס"ל דיש סירכא בלי נקב מ"מ היינו רק דס"ל דגם בדבוק' יש לתלות בהפשטת ליחה וכשיש הוכח' שכיח יותר לאיסור שבא מחמת נקב. ובזה הראי' מהך דהעלתה צמחים עולה כהוגן יותר וכמובן. הנלפע"ד כתבתי: סימן קו לחכם אחד

באות ב' תמה כ"ת על הרשב"א ז"ל שכ' בתה"א בית ד' שער ד' דלכתחל' אסור לבשל בקדירת איסור שאינו בן יומו ואח"כ הוכיח דה"ה לקדר' שבישל בה בשר שאסור לבשל אח"כ חלב אף אחר שעבר יומו אף דהתירא בלע מהך דקדירות בפסח והרא"ה ז"ל חילק עליו בזה דהרי בהדיא קאמרינן בש"ס שלהי ע"ז הטעם דגזרינן שאב"י אטו ב"י וא"כ בודאי דאין לחלק ולדעתי דבריהם ז"ל נכונים וברורים. דכבר נתקשו בזה רבותינו בעלי התוס' דמדוע אסרו הקדר' והתירו התבשיל ותירצו דהטעם הוא מפני שהקדר' הי' בה איסור גמור תחלה אבל המאכל לא הי' בו איסור מעולם. וצריך לכאור' להבין דבריהם ז"ל דכיון דמטעם גזיר' אטו ב"י קאתינן עלה הנה גזירה זו שייך גם לענין הדבר המתבשל דיבאו להתיר גם דבר המבושל בב"י, אמנם ביאור דבריהם הוא דלא אסרו חכז"ל מטעם הגזיר' ההוא דבר המותר ורק שאמרו שישאר גם אחר כן באיסורו שהי' מקודם ואשר ע"כ התבשיל מותר כיון שלא הי' אסור מתחל' ולא נבלע בו איסור מעולם וז"פ וברור ולפי"ז שפיר יש מקום לחלק בין איסורא בלע להתירא בלע לענין הקדר'. אולם הרשב"א ז"ל לא ניחא לי' בחילוק זה דאף שלא הי' על כלי הבשר שם איסור מעולם מ"מ הי' אסור ביומו לבשל בו חלב ואמרו רז"ל וגזרו שישאר הכלי גם אח"כ כמו שהי' בתחל' וזה מבואר להדיא בדבריו ז"ל שכ' ז"ל דה"ה לקדרה שבישל בה בשר כו' ואעפ"י שכשבלע' היתרא בלעה כו' דכל שבלע מהשבח כו' רואין אנו אותו כאילו עומד בשבחו עיין בדבריו ז"ל

וע"ד קושייתו השני' שהרי הרשב"א ז"ל בעצמו כ' לענין נ"ט בר נ"ט דבחמץ ל"ח התירא בלע ומאי ראי' א"כ לענין הך דאב"י מקדרות בפסח לבב"ח. לדעתי לק"מ דעיקר טעמו של הרשב"א ז"ל משום דחמץ שמו עליו דתלא רק בזמן שבפסח הוא כגוף הנביל' ולכאור' מה בכך מ"מ הא עיקר הטעם דנ"ט בר נ"ט מותר בבב"ח הוא משום שא"י לחול ע"ז שם איסור א"כ גם בחמץ איך יחול איסור חמץ. אמנם כוונתו הוא דל"ד לבשר בחלב שעתה אין שם איסור כלל עוד משא"כ בחמץ גם עתה יש לדון שהיא חמץ שיאסר בפסח שזמן ממילא קאתי וקודם שנחלש ע"י נ"ט בר נ"ט שם איסור עליו ומעתה זה לא שייך רק התם שמקודם הי' שם איסור שיאסר בפסח משא"כ בהך דהכא דאף בעת היותו ב"י לא חל עליו שם איסור בחמץ דבפסח יהי' אינו בן יומו וע"ז אנו דנין וזה ברור אצלי: **(מלחמות אריה לפמ"ש לעיל בהגה"ה מל"א סי' נ"ב דרב דס"ל כר"י דחמץ לאחר הפסח אסור מה"ת ע"כ ס"ל כראב"י דחמץ של נכרי מותר גם בתוך הפסח להכי לדידי' חשיב התירא בלע דל"ש לומר הך סברא דחמץ שמו עליו כיון דשם חמץ בלבד אינו אוסר שהרי אם ימכור לנכרי או יפקירנו יהי' מותר ע"ש שפיר ניחא גם דברי הרשב"א ז"ל כאן דשפיר מייתי ראי' לענין בו"ח דאע"ג דהתירא בלע מ"מ נטל"פ אסור לכתחיל' כמו חמץ אליבא דרב דג"כ חשיב התירא בלע ודוק. אך בלא"ה דברי הרשב"א ז"ל תמוהין בעיני הא איהו בעצמו סובר דחמץ בפסח דאיסורו במשהו אין חילוק כלל בין נו"ט לשבח או לפגם כמו שמביא הב"י בשמו בא"ח סי' תמ"ז א"כ איך מייתי ראי' לבו"ח מהך דקדירות בפסח דהתם בודאי גם אינו בן יומו נמי אסור דהא אסור במשהו אבל בבו"ח דבעינן נו"ט דוקא י"ל דאינו בן יומו מותר אפי' לכתחיל' וצע"ג:)** וע"ד חידוד אמרתי הא דהביא הרשב"א ז"ל ראי' דגוף הברייתא ולא הביא בפשיטות דברי הש"ס דגזיר' שאב"י כו' דמהש"ס אין ראי' רק לענין לכתחל' והיינו דמטעם הגזיר' אסרו לכתחל' בכלי שאב"י היכא דליכא הפסד כגון בכ"מ דאפשר בהכשר ומה"ט התבשיל מותר דהוי דיעבד ולא נבוא כלל לחלק כנ"ל בשם התוס' דהקדר' הי' בה איסור תחלה ולפ"ז בכלי חרס מותר להשתמש אחר מעל"ע דהו"ל דיעבד כיון דא"א להכשירו ויאסר לגמרי וע"ז הביא הרשב"א ז"ל ראי' מהברייתא דכלי שדרכו להגעיל יגעיל דאם לא נאמר לחלק כנ"ל דלכן התבשיל מותר משום שהי' היתר מתחל' א"כ מאי נ"מ בההגעל' דהרי חוזר ונבלע הכלי וע"כ דכיון דמגעיל אחר מעל"ע הבליע' שאח"כ אינו אוסר כיון שלא הי' אסיר מתחל' וא"כ השתא דאתינן להכי שפיר אין לאסור התבשיל דשפיר אמינא דמטעם הגזיר' אסרי' גם בדיעבד היכי שהי' אסור מתחל' וכגון בכ"ח דהו"ל כדיעבד כיון שטעון שבירה והתבשיל מ"מ מותר דלא גזרו רק שישאר עומד באיסורו ולא לאסור המותר מתחל' והבן זה

ובדברי הרשב"א ז"ל אשר הביא כ"ת באות ד' בענין נותן טעם לפגם באב"י דפגם זה שאמרו לא שפוגם לגמרי דקדרה שאב"י אינה פוגמת אלא מעט ואף דנטל"פ דנביל' היינו שאינה ראוי' לגר היינו להתירה לגמרי אבל איסור תערובות שהולכין בו אחר נ"ט כל שנטל"פ כל שהוא מותר שאינו נותן טעם דאדרבה פוגם ומסיק דהיכי דליכא ממשו של איסור אלא טעמו שרי אף שהאיסור