ברכת רצ"ה רפד

כ"ז בש"ס ופוסקים א"כ א"נ לשבע רק שמגיע לו השכר שהוציא ההוצאות על נכסי אשתו או בהך דהכא שעשה שליחותו או שא"י לעשות עוד השליחות דמגיע לו ג"כ שכר שליחותו וכמבואר אבל ע"ז א"נ לשבע דלא פשע והפסיד שכרו דמהכ"ת נחייב שבוע' ע"י כיון שהבעלים טוענים שמא ולכך פירש"י ז"ל דהשבוע' היא רק שא"ב דאם היא ברשותו ולא קיים שליחותו אין לו שכר דזה דמי שפיר להך דמוציא הוצאות על נכסי אשתו דצריך לשבע שהוציא וגם זה צריך לשבע שעשה פעולתו ושליחותו אבל היכי שבודאי אינו בידו ליכא שבועה כלל דכל שאינו באפשרי לקיים שליחותו מגיע לו שכרו ומהכ"ת יצטרך לשבע איפוא שלא פשע והפסיד עי"ז שכירתו וז"ב למעיין ויש לי עדן הרהורי דברים לפמ"ש הפוסקים דבשכר שליח ונאנס בידו אף שלא הפסיד כל שכרו וכמבואר בש"ס דהכא מ"מ מנכה לו כפי הזמן והפעול' וכשנאנס בחצי הדרך מגיע לו מחצ' וכדומה ומעתה כיון דלפ"ז ע"כ צריך לשבע מתי נאנס וכמה איפוא מגיע לו שכר דזה דמי שפיר להך דמוציא הוצאות כו' שפיר י"ל דנשבע ג"כ שלא פשע ע"י גלגול ובחידושי הארכתי בזה הרב' ואכ"מ הביאור

ו) נתקשה בדברי מ"ז רשכ"י זצ"ל שהקש' על מ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פ"ג דכריתות בנקוד' הנפלאה לחלק בין מוקדשין דחשיב מוסיף לגבי חלב שניתוסף איסור הנאה ובין בשר בחלב דלא חל על חלב דבב"ח כיון שאין כתוב מיוחד על איסור הנאה והוא רק משום שאסור באכיל' ל"ח מוסיף דאם מותר באכילה מותר ג"כ בהנאה דהרי גם בב"ח נלמד איסור הנאה ממק"א דשלשה פעמים כתיב לא תבשל חד לאיסור אכיל' וחד לאיסור הנאה דאיסור הנאה באמת ילפינן מלא תאכל ורק דלא תבשל מורה דבעינן דרך בישול ושגה בזה דרק ר"א ס"ל הכי דילפינן בב"ח מלא תאכל כל תועבה וכל מקום שנאמר ל"ת כו' ועיין בש"ס חולין דף קי"ד אבל לדידן לא קיי"ל הכי ורק דנלמד מג' פעמים לא תבשל כו' ועיין בספר המצות להרמב"ם ז"ל שכתב כן בהדיא וקושית מ"ז רשכ"י זצ"ל קמה גם נצבה וכאשר עיינתי היטב עלה בדעתי דכוונה אחרת יש בדברי רבינו הגדול ז"ל דבבשר בחלב האיסור הנאה היא רק משום שאסור באכילה דהתור' אסרה איסור אכילה הזאת בהנאה וכל שאין האיסור האכיל' חל אין עליו שם בב"ח ומותר בהנאה משא"כ במוקדשים דהאיסור הנאה אינו מצד איסור האכיל' דגם בדבר שאינו בר אכילה יש דין מעילה ואין חילוק בין אם נלמד מכתוב אחד או משני כתובים ורק כמו שבררתי ועיין בש"ס דחולין דף קי"ג המבשל חלב בחלב רב אמי ורב אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה כו' כי פליגי אבישול מ"ד לוקה חד איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה כיון דעל אכיל' לא לקי אבישול נמי לא לקי ועיין ברמב"ם פ"ט מהמ"א שפסק דלוקה על בישול [וצריך ביאור לפ"ז לחלק לדעתו ז"ל בין בישול להנאה והנרא' דכיון דאנן קיי"ל כר"א דכל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וע"כ דה"ט דהאכיל' היא הנאה ממיני ההנאות ואין לחלק איפוא ביניהם מצד הסברא עד שיפרוש הכתוב בפירוש כמו שפרט בנבילה א"כ גם לענין חלות האיסור אין לחלק ביניהן וכשלא חל א"כ איסור האכיל' ממילא ליכא איסור הנאה דגם אכיל' היא מן ממיני הנאות ואין לחלק בין הנאה להנאה משא"כ באיסור בישול שהוא איסור אחר שוב מצאתי בספר המצות שכתב רבינו ז"ל דלכך לא מנה מניעת ההנאה למצוה בפ"ע שהיא והאכיל' ענין אחד שהאכילה היא מין הנאה והר"ז כמ"ש ובזה יתבאר מה שכתב רבינו בפירוש המשנה שם שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב באכיל' שכל שאסור באכיל' אסור בהנאה עד שיפרוט לך הכתוב כו' דלכאור' בבב"ח לא נכתב לא תאכל ולפי הנ"ל יבואו כל דבריו על מכונים. וצ"ל לפ"ז דהא דבעינן חד לא תבשל להנא' הוא כדי שילקה על ההנאה בבשר בחלב וכמ"ש הקדמונים ז"ל לחלק מהאי טעמא בין שאר איסורי הנאה לבב"ח משום דכתיב קרא מיוחד ולפי מה שהבינו נושאי כליו בדעת הרמב"ם ז"ל דגם בבב"ח אינו לוקה בהנאה י"ל דאי לאו קרא ה"א דכיון דבב"ח לוקה אף באוכל שלא כדרך הנאתו לא הוה ילפינן הנאה מאכיל' כיון דאף בשלא נהנה לוקה על אכילתו ורק דאחר דכתב' תורה לא תבשל על הנאה ואף בנהנה שלא כדרך הנאתו הדרינן לסברתינו דאכיל' היא מסוג הנאה ורק דבבב"ח אין חילוק בין דרך הנאתו לשלא כדרך הנאתו מגזירת הכתוב והבן כי קצרתי] ועדיין צ"ע מה שהביא רבינו ז"ל בפירוש המשנ' שם סיוע לדבריו מהך דבשר בהמה טמאה בחלב מותר בבישול ובהנאה דמה ראי' מבשר טמאה לחלב דטמאה אין שם בב"ח כלל עלה דמה"ט מותר גם בבישול משא"כ חלב בחלב דלוקה על בישולו וכנ"ל וצ"ע כעת ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרתי: סימן קה ב"ה לבוב יום ה' תרל"ו לפ"ק. לכבוד הרב וכו' ענף עץ אבות וכו' יצחק אליעזר נ"י ראבד"ק גלינא

תוכן השאלה שנמצא קמט על הריאה וניכר שהוא ע"י חולי ומורסא על הקמט. וכ"ת דן להקל מטעם דאף דקמט כזה הוי ריעותא מ"מ לא הוי רק ריעותא אמצעי ומורסא ל"ה רק ריעותא כ"ד שאינו מצטרף רק בהדי ריעותא גדולה להיות תר"ל ורצונו לדעת חוו"ד בזה ולתשובתו אומר דמ"ש כ"ת דקמט ל"ה רק ריעותא אמצעית ולא ריעותא גדולה הוא ברור גם מ"ש דמורסא ל"ה רק ריעותא כ"ד מבואר באחרונים ז"ל. אולם מה שיש לחוכך בזה הוא עפמ"ש בד"מ ז"ל דבועה במקום חריץ וקמט אף במקום דל"ה תר"ל טרפה משום דהוי כתרתי בועה דסמיכי וא"כ י"ל בנ"ד דאף דמורסא לא הוי רק רכ"ד מ"מ הכא כיון שהוא על הקמט חשוב המורסא ריעותא דכיון דהוי כתרתי דסמיכי חשוב ריעותא היכא דאין עליהם מראה ריאה דאחרי מאמר קדישין וסייעתו ז"ל מטריפין אף דרבו החולקים מ"מ הוי לדידן עכ"פ ריעותא וכמ"ש הפ"מ ז"ל דתרי דינרי דסמיכי חשוב ריעותא עכ"פ כיון דמהריב"ל ז"ל כ' דיש חולקין על התוס' ומטריפין וה"ה א"כ במורסא דסמיכי וכנ"ל. והנה עלה על לבי להביא ראי' לזה דהנה מקור עיקר הענין תר"ל הא דקורנא תלוי' יוצאה מהבועה שהטריף הראב"ד ז"ל והנה עיקר הענין תר"ל [הגם דמ"ש האחרונים ז"ל דנלמד מהתם תרתי לריעותא דריש נדה אינו רק כעין זכר לדבר ואין לו ענין לזה] הוא מבואר בתמים דעים להראב"ד ז"ל שיצא לו מהא דאמרינן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה והנה בהך דהתם נאמר צמחים דאינו דוקא בועות ורק דבכללו גם טינרי ומורסא ומוכח א"כ דעכ"פ שנים דהיינו שנא' דצמחים שנים הוי דסמיכי חשוב ריעותא להיות תר"ל. אולם אחר ההתבוננות אין מכאן ראיה דבאמת צריך להבין דמה ראי' מהך דהעלתה צמחים להך דהראב"ד ז"ל ולתר"ל דהתם סירכא הוא טרפה בריאה ורק דתלינן שאינה מהריא' רק מהדופן וע"ז אמרינן דכיון דהריא' העלתה צמחים הדברים מראים ומוכיחים שהסירכא הוא מהריא' וטרפ' אבל מ"מ אין מזה ראי' שנא' דשני ריעותת שכ"א בפני עצמה אינו מטריף שהיכא ששניהם באחד יודבקו הוא טרפה ועכצ"ל דהראב"ד ז"ל באמת מלבו הרחבה ומסברא דנפשי' אמר כן דהיכי דחזינן דריעותא האחת גרמה להוליד עוד ריעותא אחרת טרפה משום דחזינן שגברה כ"כ החולש'