ברכת רצ"ה רפב

שסופו להתפרד אינו חיבור לענין שבת ולכך י"ל דבתפילין כיון דבעינן גם לענין תפילין קשר קיימא ועניבה פסולה ומשום דאמרינן דוקשרתם האמור בתפילין היינו ג"כ קשר גמור דכוונת התורה היתה שיחבר שני הקצוות יחד חיבור גמור ע"י קשר חזק מגו דחשיב חיבור לתפילין חשוב ג"כ חיבור לשבת ואף שאינו של קיימא וסופו להתפרד חייב בזה כיון דעשאתו תורה חיבור לתפילין וכ"כ בהך דסוכה אמרינן ג"כ דכיון דשלישית טפח מועיל בסוכה ושם סוכה ורה"י עליו חשוב ג"כ רה"י לענין שבת משא"כ א"נ דעניבה כשרה בתפילין דע"כ צ"ל דס"ל דהך וקשרתם דתפילין לאו היינו שיחברם יחד בקשר חזק להיותם חיבור גמור ע"י הקשר ורק דדי שיחבר הקצוות בחיבור קל ואף ע"י עניבה די אף דל"ח קשר כלל בשבת ומשום דבשבת אינו חייב רק בחיבור גמור משא"כ בתפילין דדי בחיבור קל וכל שאינו נפרד כשר בתפילין ול"ש לומר דמגו דהוי קשר לענין תפילין הוי קשר לענין שבת דמזה דהוי קשר בתפילין אינו משום דהתורה עשאתו כחיבור גמור דעניבה ל"ח חיבור ורק דבתפילין ל"ב לפ"ז חיבור גמור וכיון דבשבת בעינן לחייבו חיבור גמור דבל"ז ל"ח מלאכה שפיר פטור וז"ב מאד ובחנם נתקשית בזה: **(מלחמות אריה ומ"ש מו"ח ז"ל בישוב דברי א"ז הישי"ע לחלק בין קשר שאינו של קיימא לעניבה ראיתי בספר מנחת חינוך בקונטרוס מוסך השבת שהביא התירץ של הישי"ע בשם ספר טעם המלך [ויד"נ ש"ב הרב החריף ובקי ירא ושלם הן גביר מו"ה שמעלקי רוקח נ"י מפה לבוב הראה לי כי בהג"מ ריש חולין כתב ג"כ לתרץ הכי וז"ל ומיהו נ"ל דראיית ר"ת אינו ראי' דאע"ג דלאו קשר הוא אסור לקושרו בשבת דרחמנא קריא קשר וכן מצינו בפ' ב' דסוכה כו' דמשני הש"ס התם דאע"ג דלאו אוהל הוא רחמנא קריא אוהל דכתיב עור ובשר תלבישני ע"ש. ואישתמיטתי' להני רבוותא במחכ"ת דברי הגה"מ הנ"ל] והקשה הוא ז"ל מהא דפריך הש"ס ולענבינהו כקושית האברך השואל בכאן ורצה לתרץ כעין מ"ש מו"ח ז"ל דדוקא בקשירה שאינו של קיימא מהני הך טעמא דאמרינן מיגו דאחשבה רחמנא לגבי תפילין אחשבה נמי לגבי שבת אבל עניבה לאו קשירה הוא וע"ז סיים ומ"מ צ"ע דהרי עניבה נמי קשירה הוא דאל"כ איך יוצא בתפילין ע"ש ודע דא"נ דקשר שאינו של קיימא הי' ביתדות המשכן כרבה דס"ל בהדי' הכי או גם לאביי ונימא לפרש לא כמו שכתבתי לעיל ועכצ"ל דלא כמ"ש התוס' ריש שבת ובריש ב"ק. אלא כמ"ש התוס' בשבת צ"ו ע"ב ד"ה הכנסה שהקשו למה צריך הש"ס לומר דהכנסה חייב משום דסברא הוא מה לי אפוקי מה לי עיולי תיפוק לי דהוי במשכן כו' ותרצו דאי לאו סברא לא הוי מחשבינן לה תולדה דהוצאה ואי לא הוי נמי במשכן לא הוי מחייבינן עלה מסברא לפי שמלאכה גרוע הוא ע"ש דלא כמ"ש התוס' בשבת ובב"ק. ולפ"ז י"ל דקשר שאינו של קיימא נמי מצד הסברא אינו חשיב מלאכת מחשבת ומשו"ה פטור אע"פ שהי' במשכן ולהכי בקשר של תפילין דהסברא נותנת לומר מיגו דהוי קשר גבי תפילין חשיב קשר גבי שבת חייב דאיכא תרתי סברא וגם הי' במשכן. אבל עניבה דלא מצינו שיהי' במשכן גם בקשר של תפילין פטור בשבת דאע"ג דאיכא הך סברא דאמרינן מיגו מ"מ הא לא הוי במשכן ולהכי שפיר פריך הש"ס ולענבינהו דעל עניבה בתפילין ודאי פטור משום שבת ודו"ק

)** ועדיין יש לעורר לשיטת הר"א ז"ל דהרי בש"ס לעיל שם אמרינן בפלוגתא דת"ק ור"ג דת"ק סובר דמכניסם זוג זוג ור"י אומר שנים שנים דת"ק ס"ל שבת זמן תפילין ואסור להניח א"כ שנים משום בל תוסיף ור"ג ס"ל דלאו זמן תפילין הוא וליכא איסור במניח שנים וכ"כ הכא בפלוגתא דר"מ ור"י דקתני דמכניסם רק זוג זוג ג"כ הטעם משום דס"ל דשבת זמן תפילין הוא ועיין בכל הסוגיא שם ולשיטת הר"א ז"ל דבעינן שיקשור בשעת ההנחה יקשה א"כ דאמאי לא יכניס בישנות שהם מקושרים שנים שנים והיינו שלא יקשרם מחדש ורק יניחם כמו שהם דבזה אינו יוצא ידי מצות תפילין כיון שלא קשרם בשעת ההנחה וליכא א"כ בל תוסיף בשלמא לר' יהודה דאוסר בחדשות ומשום דסבירא ליה דעניבה פסולה בתפילין או דעניבה קשירה מעליא ואסור לקשור או לענוב בשבת אתי שפיר דכיון דס"ל שבת זמן תפילין ע"כ דבשבת אמרה תורה שיניחם כך ולא יקשור בשעת הנחה דא"א לקשור בשבת ושפיר א"כ איכא כשמניח יותר ב"ת אף בכה"ג שזהו מצותו בשבת שיניח בלא קשירה מחדש אבל לר"מ דס"ל דעניבה כשרה בתפילין ועניבה לאו קשירה היא דמה"ט מתיר אף בחדשות וא"כ גם בשבת יוכל לקשור התפילין בשעת הנחה דהיינו שיענבם וכשמניח א"כ אף בשבת שני זוגות בלי קשירה מחדש ליכא בל תוסיף דדרך מצותו הוא לדידי' גם בשבת שיקשרם בשעת הנחה הקושיא במקומה עומדת אמאי ס"ל בישנות דמכניסם רק זוג זוג ולמה לא יכניס שנים שנים שמניחם כמו שהם מקושרות מכבר ולא יקשרם מחדש דליכא ב"ת לפ"ז [ולכאורה אמרתי להוסיף בקושיא דע"כ מניחם במוצא ישנות כמו שהם מקושרות מכבר דאף דיכול לר"מ לקשור מחדש דהיינו שיענבם דעניבה לאו קשירה היא מ"מ כיון שהם מקושרות מכבר בקשר גמור כדרכם בחול איך יכול להתיר הקשר בשבת דהתרתו כקשירתו וכמבואר בש"ס ופוסקים. אולם ז"א דלדעת הר"א ז"ל דצריך לקשור בכל יום בשעת ההנחה באמת ל"ה קשר של קיימא ורק משום דהוי קשר לענין תפילין ולר"מ ל"ש זה דכיון דגם עניבה כשרה בתפילין ועניבה לאו קשירה הוא כלל לענין שבת ממילא מותר גם לקשור בשבת וכנ"ל בשם מ"ז הגאון זצ"ל וה"ה דיכול להתירו ובחידושי נסתפקתי לפ"ז אם מותר לר' יהודה להתיר קשר של תפילין בשבת די"ל דדוקא לענין עשיית הקשר אסור משום דאף דלא הוי קשר של קיימא דצריך להתיר בכ"ע שמניחם מ"מ כיון דהוי קשר וחיבור גמור לענין תפילין הוי קשר גם לענין שבת משא"כ לענין התרת הקשר דעתה אינו עוד קשר לענין תפילין דאם יצטרך להניחם יצטרך לקשור מחדש ואף דהי' קשר וחיבור לענין תפילין וכ"כ קשר לענין שבת בשעת ההנחה מ"מ עתה הא נתבטל חשיבותו ודמי לסוכה בשתים כהלכתן ושלישית טפח בשאר ימות השנה דל"ח רה"י לשבת אף כשהי' סוכה בחג וכמבואר והארכתי בזה הרבה והראיתי פנים לכאן ולכאן וגם כי יש מקום חילוק בזה בין שבת זמן תפילין ללאו ז"ת ואכ"מ להאריך]

והנה התוס' במנחות דף ל"ה הביאו ג"כ דברי מחלוקתן של ר"ת ור"א ז"ל וכתבו דמסתברא כדברי ר"ת בתפילין של ראש וכדברי הר"א בתפילין של יד דכתיב וקשרתם לאות על ידכה דמשמע דבכל שעה שמניח צריך לקשירה שהביאו ראיה לזה מהא דאמרינן דף ל"ז שם מדקשירה בימין הנחה ע"כ בשמאל הוא ואם היה קושר תחלה אין הוכחה דהנחה בשמאל עייש"ה וא"כ נאמר א"ש **(מלחמות אריה מחזיק הקלעים שלא יניעם הרוח. או שהיו מונחים יתידות משני צדדי הקלעים מבית ומבחוץ והקלעים בנתיים נאחזים ע"י הדחק והסמיכות של היתדות זה בזה וג"כ מחמת זה לא הי' הרוח בכח לנענעם אבל לא הי' קשורים כלל ומשו"ה כיון דלא הי' במשכן קשר ע"מ להתיר פטור גבי שבת ודו"ק:)**