ברכת רצ"ה רפ

ובשלמא הגזלן שפיר צריך לשלם דמים אף כשקנה בקנין המועיל יאוש או שינוי רשות דמשעה שגזלה נתחייב בהשבה משא"כ הלוקח שלקח אחר היאוש למה יצטרך לשלם מחיר החפץ והרי מהפקירא קזכי. והנראה דדעת רבינו הגדול ז"ל ודעימי' דבאמת כיון דעיקר היאוש הי' בע"כ של הנגזל דלא נתייאש והפקיר מרצונו ורק מחמת האונס שגזלוהו ממנו באמת הו"ל לומר דל"מ כלל ורק דאנן קי"ל כר"ה בב"ב דף מ"ח דתלוה וזבין זביניה זבינא ורק בתלוה ויהיב ל"ה מתנה ומשום דהיכי דמקבל דמים לא איכפת לי' כ"כ ואמרינן דאגב אונסי' גמר ומקנה בלב שלם משא"כ במתנה בודאי שאינו נותן בלב שלם ולא גמר ומקני ועיין בש"ס שם ובפוסקים. ומעתה כשאנו דנין לענין גוף החפץ שפיר אמרינן דאף דהיאוש הי' בע"כ מ"מ כיון שמקבל דמים גמר ומקני דלא אכפת ליה כ"כ משא"כ לענין הדמים ל"מ כלל היאוש כיון שהוא בע"כ ולא גמר ומקני ותלוה ויהיב אין מתנתו מתנה וצ"ל לפמש"ל דבכל יאוש מסתמא מתייאש בתחלה מגוף החפץ ולא מהדמים ורק שאח"כ מתייאש גם מהדמים והיאוש הראשון שפיר מועיל אף דהוי בע"כ דכיון שאינו מתייאש רק גוף החפץ כשיתן לו הדמים שפיר גמר ומקני דלא אכפת לי' כ"כ אבל היאוש שמתייאש אח"כ מהדמים לא מהני כיון שהוא בע"כ וכנ"ל דאם נאמר דהיאוש הוא כאחד שמתייאש מהכל מהחפץ וגם מהדמים באמת לא הי' מועיל לפי"ז היאוש כלל אף לענין גוף החפץ וכמו בתלוה ויהיב דאף אם רצונו להחזיר לו הדמים כעת ל"מ כיון שהאונס הי' ליתן לו במתנה ולא גמר ומקני כלל והבן זה. ומעתה כ"ז בכלי חפץ אבל כשגזל מעות דאין שום נ"מ בין מעות זה למעות אחר ול"ש יאוש כלל לענין גוף המעות לחוד ורק שהיאוש בא כאחד שמתייאש מן הכל ל"מ לדעתם ז"ל דלא גמר ומקני כיון שהי' בע"כ ודמיא לתלוה ויהיב דל"מ אף כשרצונו להחזיר הדמים כעת וצריך להחזיר לפ"ז אותן המעות שגזל בעצמו דאין כאן קנין ע"י הייאוש כלל ודו"ק

והנה האחרונים ז"ל העלו דכיון שהגזלן צריך לשלם אף שקנה הגזילה את הדמים והחפץ משועבד הוא להנגזל כמו אפותיקי עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו בזה בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ודעימי' שהבאתי ואנכי אמרתי בישוב דעת החולקים דמ"מ כיון דהוא אחר יאוש אין הלוקח צריך לקנות מהגזלן ורק שיוכל לקנות מההפקר ומה לי א"כ מה שיש שיעבוד ע"ז מצד הגזלן הרי הוא זוכה הכל מן ההפקר ולכך א"צ להחזיר אף הדמים. ולפ"ז עלה על לבי דבהך דקדשה בגזל גם להחולקים דביאוש ושינוי רשות א"צ הלוקח להחזיר אף הדמים מ"מ אנו צריכין לבא דמקודשת משום הנאת ההשתמשותו או משום שהכלי ישאר בידה [ונ"מ דאם אין שו"פ רק בכל הכלי ולא בהנא' זו אינה מקודשת] דהנה הריטב"א ז"ל נתקשה דאמאי מקודשת בקדשה בגזל אחר היאוש דניהו דבשעה שבא ליד האשה הוי יאוש ושינוי רשות בידה וקנתה מ"מ מצד הנותן הרי קדשה בדבר שאינו שלו ותירץ דכיון דקנאתו היא גם הוא קונה וקידושיו וקנייתו באים כאחד. ביאור דבריו ז"ל דיאוש ושינוי רשות הוא קנין גם לגבי הגזלן וכמו יאוש ושינוי מעשה גרוע דבהצטרפות שניהם הוי קנין גמור ובשעת השינוי רשות נקנה איפוא להגזלן עצמו. ומעתה כיון דע"כ בעינן בקידושין שהוא יתן לה ומצדו היא באתה לזכות שפיר צריכה להחזיר הדמים דכיון שיש שעבוד על החפץ והוא כאפותיקי להנגזל שפיר צריכה לשלם גם היא דמה מכר ראשון לשני כו' דמצד זכייה מההפקר אין לדון בזה לומר שהיא תזכה מההפקר דפשיטא דאין כאן בכה"ג קידושין כלל דבעינן שיתן לה הוא כן עלה לכאור' על לבי. אולם אחרי ההתבוננות אמינא דאין אנו צריכין כלל לסברת הריטב"א ז"ל דבשעת הקידושין גם הוא קונה ורק דבלא"ה שפיר מקודשת לפמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ט דא"נ יאוש כדי ל"ק להגזלן מ"מ אין אחר יכול לזכות ולהחזיק בהגזיל' אחר היאוש בלי רצון הגזלן משום דצריכ' היא להגזלן לפטור בה עצמו מהנגזל ואם זכה בה אחר עכ"פ צריך לשלם דמים להגזלן עייש"ה. ומעתה שפיר מקודשת בקדשה בגזל אחר היאוש אף א"נ דלא נקנה כלל אף כעת להגזלן ורק דהלוקח קונה כעת מן ההפקר ומשום דכיון דבלי דעת הגזלן לא היתה יכולה לזכות בהכלי דצריכ' היא להגזלן ואם זכתה בה עכ"פ צריכה לשלם לו להגזלן דמים א"כ כשהוא נותן לה מדעתו הכלי בחנם מקודשת בהאי הנאה וכיון שאף אם בתורת שהוא הפקר זכתה בהכלי מקודשת שפיר א"צ להחזיר אף דמים להנגזל לדעת פוסקים אל ודו"ק [ולפ"ז י"ל לדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי' דבכ"מ דצריך הלוקח להחזיר הדמים להנגזל א"מ בקדשה בגזל רק מטעם הנאת ההשתמשות בהכלי ולא מטעם שישאר הכלי בידה כיון דגם בנטלה וזכתה בלי רצון הגזלן אינה צריכה לשלם רק הדמים וכנ"ל בשם התוס'. אמנם י"ל דמ"מ יאוש ושינוי רשות מועיל ג"כ שקנה הגזלן בעצמו קנין הכלי הוא א"כ רק מצדו ורק דבנטל וא"צ לשלם רק דמים דלא קנה ע"י שינוי רשות הזה להגזלן כיון שהוא בע"כ ול"ח שינוי רשות לקנות כלל וכמבואר בפוסקים ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם פה לקצר אני צריך]

ועכ"פ אמינא לכאורה דאם נאמר יאוש כדי קנה גרע טפי ולכ"ע צריך הלוקח להחזיר הדמים ומשום דכיון דקנה הגזלן החפץ מ"מ פשע להנגזל בתורת אפותיקי וכנ"ל בשם האחרונים ז"ל שפיר גם הלוקח צריך להחזיר הדמים דמה מכר ראשון לשני כו' דכיון דקנה הגזלן החפץ בהיאוש אין הלוקח יכול לזכות רק מצד המכירה משא"כ אי יאוש כדי ל"ק דבזה שפיר יכול לזכות בעצמו מההפקר וא"צ לשלם אף הדמים להנגזל אמנם אחר העיון זה ליתא דבאמת אנו צריכין להבין דאמאי אי יאוש קני צריך הגזלן מ"מ לשלם דמים דניהו דנתחייב בהשבה ואף שקנה החפץ מ"מ צריך להחזיר דמים דמשעת גזילה נתחייב להשיב החפץ או הדמים דמה"ט חייב בכל אונסין דאיתיליד מ"מ הרי זה נתייאש מן הכל ונתייאש אח"כ א"כ גם מחיובו של זה דלמ"ד יאוש כדי קנה אף דבאיסורא אתי לידיה פשיטא דיאוש בחוב מהני דגוף השגות הח"צ על המהרי"ק ז"ל דכתב דיאוש בחוב מהני הוא רק משום דאנן קיי"ל דכל דבאיסורא אתי לידי' ל"מ יאוש משא"כ למ"ד יאוש כדי קנה בגזילה דפשיטא דפטור מחיובו כשנתייאש וזהו דבר שצריך להתבונן בו באמת. ואשר אחזה בזה דהנה אנן קיי"ל דהשורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם מתורת דיני דגרמי וא"כ אף דנתייאש הנגזל מן הכל ואף מחיובו של זה הו"ל יאוש בחוב דמהני למ"ד יאוש כדי קנה בגזילה אף דבאיסורא אתי לידיה וכנ"ל מ"מ אין לפטור הגזלן מלשלם דמים כיון דעיקר היאוש של הנגזל בא ע"י הגזלן שלא השיב לו הגזילה וגם אח"כ לא שילם לו הדמים וא"כ עיקר ההפסד בא ע"י הגזלן ושפיר א"כ חייב לשלם מתורת דיני דגרמי כמו שורף שטרותיו של חבירו דחייב משום שגרם לו להפסיד חובו ומ"ל חוב אחר או חוב עצמו שגרם לו להפסידו ע"י היאוש והבן זה. ולפי"ז בהך דיאוש בחוב אף א"נ דגם היכי דבאיסורא אתי לידי' יאוש קונה דיאוש כדי מהני בגזילה [או דנימא כמ"ש במק"א דבחוב לכ"ע מהני היאוש אף דבאיסורא אתי לידיה כיון שאינו רק מחילת חיוב ושעבוד] מ"מ ל"מ רק היכי שנתייאש מחמת שהלוה מטה ידו מלשלם אבל היכי שהיה ממאן ומסרב לשלם לו ומתוך כך נתייאש אינו נפטר בכך דחייב מטעם דיני דגרמי. ולפ"ז בגוף הדין דהח"צ והמהרי"ק ז"ל שהשר לא רצה לשלם פשיטא דל"מ היאוש לפטרו לכ"ע דצריך לשלם מתורת גרמי וכנ"ל ודו"ק ומעתה אמינא דכיון דבאמת