ברכת רצ"ה רעט

דל"צ. והנה עיקר הטעם דל"ב גם בעידי נשים דו"ח הוא משום דכיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא וא"כ כשזינתה מקודם דהפסידה כתובתה באמת הוי לן למימר דצריך דו"ח וכיון דצריך דו"ח כשאין בהגט זמן פסול ושפיר א"כ הדק"ל דנוקמא בחזקת א"א ואין לומר דהרי גרושה לפנינו דז"א דאם זנתה מקודם הגט בטל גם עתה דכיון דבעינן דו"ח כל שאין בו זמן בטל גיטא ולא הויא מגורשת כלל עכת"ד. ואם אמנם דבריך טובים וערבים המה לאוזן שומעת אינם נכונים לפי האמת עיין בקדמונים ז"ל שכתבו דגם בארוסה דליכא כתובה אין בודקין עידי נשים בדו"ח דלא פליגי רבנן וה"ה א"כ וכ"ש הכא. אולם אי קשיא הא קשיא דבאמת הקשיתי בחי' ואח"כ מצאתי להגאון בעל או"ת ז"ל שהרגיש בזה דכיון דמדאורייתא גט שאין בו זמן פסול לפ"ד הנימוק"י דמה"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ צריכין דו"ח ואך שחז"ל תקנו שלא יהיה צריך דו"ח וע"כ צריך לבוא א"כ לסברת אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"כ כדין יחפה דאף אם גרשה אחרי שזינתה אינה נהרגת כיון דהפקיעו רבנן לקידושין מיניה למפרע וכמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג בהך דבטלו שלא בפני השליח ע"ש. וצ"ל כמ"ש התוס' שם בסוף הדיבור דהיכי שעושה כדי לחפות באמת לא הפקיעו חז"ל להקידושין ואוקמי' אד"ת. אולם לפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתי' דהרי שפיר תהרג גם באין בו זמן דנוקמה בחזקת א"א לומר שנתגרשה אח"כ וא"ל דהרי גרושה לפנינו דהרי כיון שזינתה מקודם לא הוי גט כלל דמדאורייתא בעינן דו"ח וא"י ביד חכמים להכשיר רק ע"י הפקעת הקידושין וכיון שזנתה לא הפקיעו חז"ל הקידושין דא"כ לא תהרג וממילא א"כ בטל גיטא לגמרי ואין כאן גירושין כלל לפ"ז. אמנם באמת אם כה נאמר בלא"ה אין מקום כלל לקושית התוס' דכיון דבכל גט שאין בו זמן ע"כ אנו צריכין לבוא להפקעת הקידושין א"כ ליכא לאוקמא כלל אחזקת א"א דלצד הספק הזה שהזנות הי' אח"כ נפקעו הקידושין למפרע ולא היתה א"כ אשת איש מעולם ול"ש לאוקמי אחזקת א"א לומר שהגירושין היו אח"כ כיון שע"ז אנו דנין והבן. ולכאור' עלה על לבי דמ"מ כיון שהיתה עד עתה אשת איש אף שאנו דנין אם נפקעו הקידושין עתה למפרע מ"מ שפיר הוי חזקה כיון דמ"מ היתה עד עתה בחזקת אשת איש והבאתי ראיה לזה דגם בכה"ג חשוב חזקה לאיסור מש"ס דיבמות דף פ"ח דקאמר דע"א מהימן לומר שמת בעלה מידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן כו' מי דמי התם לא אתחזיק איסורא הכא אתחזיק איסורא דא"א כו' מידי דהוי אטבל קונמות והקדש כו' אי דידי' משום דבידו כו' אלא דאחר וקאמר דאיתשל מרי' עלי'. והרי אנן קיי"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו ואפ"ה חשוב ליה אתחזיק איסורא וביחוד מדברי התוס' גיטין שם שתירצו דלכך ל"ה באשת איש שזינתה התראת ספק דשמא ישלח לה הבעל גט ויבטלנו וכ"כ בנזיר משום דשמא ישאל על נזירותו דמוקמינן אחזקה אף דנעקר הדבר מעיקרו ע"י השאל' בנזיר ובא"א ע"י הפקעת הקידושין כן עלה על לבי לכאור'. אולם אחר העיון פשיטא לי דזה ל"ה חזקה היינו חזקת איסור ובהך דיבמות וכ"כ בהך דא"א שזינתה ונזירות לאו מתורת חזקת איסור קאתינן עלה ורק דחשיב חזקה שלא נולד ונתהווה ענין חדש ששאל או שישאל על נדרו או שישלח גט ויבטלנו משא"כ בהך דאין בו זמן שאנו דנין אם נתן הגט מקודם שזינתה או זינתה מקודם ואין לדון רק מתורת חזקת איסור א"א וכיון דמתורת הפקעת הקידושין קאתינן עלה אין כאן חזקת א"א דלצד הספק הזה שזינתה אח"כ לא היתה א"א מעולם. **(מלחמות אריה הנה לכאורה מבואר כן בהדי' בתוס' כתובות כ"ב ע"א ד"ה תרי שכתבו בסוף דבריהם או ערעור דפגם משפחה שאמרו עליו שהוא עבד ואלו מזימין אותן דאלו אמרו שאינו עבד א"כ הי' נפסל דליכא למימר אוקי גברא אחזקה דאם הוא עבד לא הי' לו חזקת כשרות מעולם ע"ש. אבל יש מקום למבין לחלק בין ספק עבד שהוא דבר הבא מאליו מתולדה לענין דבר הבא ע"י מעשה ואכמ"ל ודו"ק:)** ואף אם תאמר דמ"מ איכא הכא חזקה אחרת שלא נתהווה ענין חדש היינו הגירושין קודם שזינתה דכמו דחשוב חזקה מעליא לומר שלא נתהווה הדבר או לא יתהווה כלל כמו כן חשוב חזקה לענין שנתלה אף שנתהווה הדבר בודאי באותו הזמן וכיון שאין אנו מסופקים על זמן הזנות דע"כ העדים מעידים על הזמן מתי זינתה דזמן הוא מדו"ח ורק על זמן נתינת הגט שפיר י"ל ולתלות באיחור הזמן מ"מ י"ל ולומר בזה כמ"ש התוס' דאתרע לה החזקה משום דהרי גרושה לפנינו ואיכא חזקה דהשתא המנגדת ובצירוף חזקת כשרות הו"ל תרתי לריעותא וכאשר ביאר דבריהם הפ"י ז"ל עיין בדבריו

אולם באמת גוף הדבר שכתבו דבגט שאין בו זמן מטעם הפקעת קידושין קאתינן [אם אמנם כי גם הנ"י ז"ל בעצמו כתב כן] אינו נראה בעיני דא"כ למה הוצרך בש"ס כאן לחפש טעמים רחוקים לתקנת זמן בגיטין ואמאי לא נימא בפשיטות דתקנו זמן בגיטין כדי שלא נצטרך לבוא להפקעת קידושין ולשווייה לבעילתו בעילת זנות והאמת יורה דרכו דהעיקר כמ"ש התוס' יבמות דף פ"ח שם בהך דע"א במיתה דמסיק דהוא נאמן מדרבנן מתוך חומר כו' דאין זה חשוב עקירת דבר מה"ת כיון שדומה הדבר הגון להאמין עיין בדבריהם ז"ל. ומעתה בגט שאין בו זמן דמצד קנין הגט שצריך חתימת עדים א"נ ע"ח כרתי אין חסרון בזה דלא חשוב דו"ח דמ"מ בשעת מעשה חתמו עדים ונתחזק בחתימתן. ואך מטעם שאנו צריכין לעדותן ונאמנותם בדליכא עידי מסירה אנו באים לדון דכיון שאין בו זמן ל"ה דו"ח. ולזה שפיר הכח ביד חכמים לתקן דמועיל גם בכה"ג ול"ח כלל עקירת דבר מה"ת כיון דיש שני עדים ורק שנחסר הדו"ח והדבר דומה והגון להאמין עוד יותר מהך דעד מיתה דל"ה רק ע"א ואין צורך לבוא כלל להך דכל המקדש וכו' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ורק דהוי גט גמור דיש כח ביד חכמים לתקן בכה"ג שהדבר דומה והגון להאמין וכנ"ל וז"ב מאד

ב' נתקשה בדברי הב"ש ז"ל בש"ע אה"ע סי' כ"ח שהקשה לדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי' דביאוש ושינוי רשות צריך הלוקח להחזיר הדמים דא"כ אמאי מקודשת בקדשה בגזל אחר יאוש הא אינו נותן לה כל מאום דהא צריכה להחזיר להנגזל דמים בעד החפץ ובשלמא בכלי יש לה הנאת שימוש הכלי מעתה וגם מה שישאר בידה אולם בש"ס נקט קדשה במעות גזל וקאמרינן דאי סתם גזלה הוה יאוש מקודשת והתם אין לה נ"מ במה שישאר המעות בידה דמה חילוק בין מעות הגזל ובין המעות שתחזיר. והקשית דהרי מבואר סעיף ט' שם דבקדשה בהנאת הרחבת זמן מלוה מקודשת אלא דחשוב רבית וא"כ גם המעות גזל למה לא תהיה מקודשת בהנאת שימוש המעות עד שיבא הנגזל וזה עדיף יותר דבהיתר הוא. ויפה העירות אולם אנכי אמינא לחלק לדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי' בין קדשה בחפץ לקדשה במעות גזל וכדברי הב"ש ז"ל מטעם נאות מאד דבאמת אנו צריכין להבין מדוע יצטרך הלוקח להחזיר הדמים כיון שלקח אחר היאוש ובהיתירא אתי לידי'