ברכת רצ"ה כח

מותר לרשב"ג דגם בבהמ' אמרי' דאשתהי דבחדא מחתא מחתינהו לי' רשב"ג ח' ימים בבהמ' עם ל' יום באדם עמש"ל יש לומר דהס"ס הוא כך שמא הוא בן ט' ושמא הוא אחר ח' ימים דאז אף אם בן ח' ודאי הוא מותר ופשיטא א"כ דאם נאמר הס"ס באופן זה דאין לומר שוב דהוי ספק אחד ממש וכמ"ש מו"ז רשכ"י זצ"ל ואף לענין שם אחד נודע דעת הפוסקים דכל כה"ג שהספק השני הוא בהוספה על הראשון ל"ח משם אחד דל"ד להך דשם אונס חד הוא ועיין פר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס ושפיר א"כ חשוב ס"ס. ולפ"ז אין ראי' מדברי הרשב"א ז"ל שמחלק בזה דאיהו ז"ל מיירי בגדיים הנלקחים מעכו"ם דהיינו בהמה דקה דל"ש אישתהי ולא חשוב ס"ס דהוי שם אחד וספק אחד וכמובן. אמנם אחר העיון נרא' דמ"מ חשוב בנ"ד משם אחד לכ"ע ומשום דאף דאמרי' דהיכי דשהה ח' ימים אף היכי שהוא ודאי בן ח' מותר משום דאישתהי הוא דבר רחוק ומיעוטא דלא שכיח כלל ורק בודאי בן ח' ששהה צ"ל דאשתהי כיון ששהה ואנו יודעים דלאו בן ט' הוא משא"כ בסתם וולדות ששהו. ועמש"ל דבבהמ' גם היכא דנוכל לומר דבן ז' הוא עכצ"ל דאשתהי עד חודש השמיני דאי בהמה גסה יולדת גם לז' איבעי' דלא איפשטא היא באמת ורק דהיכי דאשתהי אחר הגמרו עוד חודש במעי אמו יכול לחיות עמש"ל ואף לצד האיבעי' דיולדת גם לשבע' מ"מ פשיטא דזה דבר זר ורחוק מאוד ורק דהאבעי' היא אם הוא אפשר על צד הזרות אם אין שא"א לומר דמבעיא לן בדבר דשכיח קצת ופשיטא א"כ דבין כך ובין כך בסתם וולדות ששהו ועיקר מה שאנו דנין בשהה הוא דבן ט' הוא וחשוב אם כן משם אחד עכ"פ [אף דמ"מ ל"ח ספק אחד ממש וכמובן] ולא חשוב א"כ ס"ס כמעט לדעת כל הפוסקים ז"ל

אולם י"ל מצד אחר דדמי להך דספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס דחשוב ס"ס ולא אמרינן דהו"ל משם אחד דעיקר הספק הוא אם דרס וע"כ דה"ט דכיון דלצד הספק דלא על א"צ לדון כלל חשוב ס"ס גם בכה"ג וא"כ כמו כן י"ל הכא דכיון דאם הוא ח' ימים ויותר א"צ לדון כלל שפיר חשוב ס"ס ודו"ק: והנה לפמש"ל בפן הב' דהא דהחמירו חז"ל בתוך ח' הוא משום דכיון שאינו רוב חזק כל היכי דאיכא לברורי מבררינן עלה על לבי לכאור' לומר מלתא חדתא דלפ"ז שפיר מהני בלי כל זה סימנים ואומדן גדלות אף שאינם בירור ודאית וגמורה שכבר עברו ח' ימים ומשום דכיון דלפ"ז אין איסור גם בתוך ח' ימים רק משום דאיכא לברורי והספק הזה אם הוא תוך ח' או אחר ח' הוא א"כ כיון שאנו מסופקים אם כבר נתברר הבירור המוטל עלינו אם אין מהני שפיר גם אומדנא בלבד. ומצאתי און לדברי אלה מדברי התוס' ז"ל פסחים דף ד' שהקשו בהא דבעי לפשוט שם דחזקתו בדוק מהא דתניא הכל נאמנים על ביעור חמץ אפי' נשים עבדים וקטנים דאמירה דהני מידי מששא אית בהו דמאי ס"ד דאי חזקתו בדוק למה לי אמירה דהני כלל ותירצו דמיירי שבעה"ב בעיר דאף אי חזקתו בדוק צריך לשאלו ולזה מהני אמירתו שלא נצטרך לשאול והמתרץ דפריך כל הבתים בחזקת בדוקים מבעי' לי' היינו דממילא הוו ידעינן זאת דמהני אמירה דהני שלא יהי' צריך לשאול עייש"ה. והנה לפי הס"ד עתה ס"ל דלא מהני אמיר' דהני אף בדרבנן דאל"כ בל"ז א"ש דמהימני כיון דבדיקת חמץ אינו רק מדרבנן. ואפ"ה כתבו ז"ל בפשיטות דמהני מ"מ אמירתם לענין שא"צ לשאול עד שפירשו דזה ממילא ידעין. ומזה נרא' בעליל דלענין הבירור באיכא לברורי מהני אומדן דעת בלבד וכנ"ל. אולם י"ל דמ"מ ל"מ הכא דכיון דיש חזקה דהשתא היא דילדה החזק' מרע להאומדנא ולא נשאר לנו איפוא רק צדדי ההיתר שכתבתי למעלה לפן הג' וכנ"ל ודו"ק

והנה אם נאמר כפן הא' שהבאתי למעלה בשם מ"ז רשכ"י זצ"ל דעשו חכז"ל תקנה כוללת לתקן המיעוט שלא יכשלו לכאורה יש להחמיר בספק תוך או אחר ח' ימים דלפ"ז כל בהמה תוך ח' ימים היא איסור דרבנן ודאי שאסרוהו חז"ל מחמת תקנה כוללת וא"כ בספק ח' ימים לא הוי רק ספק אחד ואף דהוי ספיקא דרבנן מ"מ הא הו"ל דשיל"מ ודאי דאחר ח' ימים יותר ודאי דלא תקנו לאסור רק תוך ח' דוקא ובדשיל"מ גם ספק דרבנן לחומרא אולם מלבד שזה אינו רק לדעת הצ"צ ז"ל וכנ"ל הנה אף דהוי דשיל"מ ודאי לענין האיסור דרבנן מ"מ הרי לא יהי' לו היתר ברור גם בשהה רק מטעם רוב לענין האיסור תורה וכנ"ל ואין לחוכך להחמיר לפ"ז רק משום דהו"ל ספק דרבנן במקום חזקה אולם כבר נודע דדבר זה אי מקילין בספק דרבנן במקום חזקת איסור במחלוקת שנויה דרבים מגדולי המורים כתבו להקל גם בזה ביחוד באין לו עיקר מה"ת וכנ"ד ומה גם היכי דיש סימנים ואומדן גדלות דמרעי לה להחזקה וכנ"ל: והנה לכאורה עלה על לבי לומר לפי הנ"ל דאף אם יש לגמגם בסברתי שכתבתי למעלה לפן השלישי דחשיב ס"ס אף דהוי משם אחד וכנ"ל דדמי לספק על וכו' כיון דגם בנ"ד אם הוא אחר ח' ימים א"צ לדון כלל עמש"ל והיינו שנבוא לחלק ולומר דל"ד דהתם אם לא על אין כאן התחלה לספק כלל משא"כ בנ"ד דכבר בתוך הח' ימים התחלנו להסתפק ואך אח"כ יצא בשהייתו ח' ימים מהספק מ"מ שפיר יש לדון משום ס"ס דכיון דתוך הח' ימים מלבד הספק מטעם סמוך מיעוטא כו' יש בו איסור דרבנן כדי שלא יכשלו המיעוט וכנ"ל א"כ הספק האחד מתיר יותר מחבירו דאם הוא אחר ח' ימים ליתא איסור כלל ולהספק הראשון יש עכ"פ איסור מחמת התקנה הכוללת ומהני א"כ ס"ס אף משם א' וכמבואר בפוסקים ז"ל אולם באמת זה ליתא דלפ"ז דאמרינן סמוך מיעוטא כו' ל"ש שוב לומר ולדון מטעם תקנה כוללת דל"ה צורך לחז"ל לתקן תוך ח' תקנה כוללת אחרי שאסור מדינא מטעם סמוך מיעוטא כו' וזה ברור. אמנם לפ"ז בלא"ה א"ש דכיון דהך דסמוך מיעוטא אינו לדידן רק מדרבנן א"צ לדון משום ס"ס ורק מטעם דהוי ספיקא דרבנן וכנ"ל לפן הראשון [ויש לי בזה הרהורי דברים אם חשוב בזה כיש לו עיקר מה"ת כיון שחששו חז"ל מטעם סמוך מיעוטא כו' שמא הוא נפל ואין ראי' מהך דגבינות של עכו"ם שחשבו לאין לו עיקר מה"ת די"ל דבהך דגבינות אינו ג"כ רק משום תקנה כוללת אבל לא חיישינן גם מדרבנן על גבינה זו שהיא איסור ויש לפ"ז א"כ להחמיר בספיקו יותר במקום חזקה. אולם לא באו עוד הדברים אצלי בכור הבחינ' בשגם דאף ביש לו עיקר מה"ת הרבה מקילין גם במקום חזקה ועיין כ"ז בפוסקים וביחוד היכי שיש סימנים ואומדן גדלות די"ל דאיתרע החזקה וכנ"ל ואשר ע"כ אשים מחסום לעטי בזה ודו"ק

עוד יש לצדד בהיתר הסימנים דאף שראינו שנמצאו לפעמים גם בתוך ח' ימים וכמ"ש המחמירים האחרונים ז"ל מ"מ זה אינו רק כשהוא בריא ביותר יבאו הסימנים מקודם וא"כ זה בעצמו לאות דבר קיימא הוא ודאי ומותר א"כ ממ"נ ואף אם נאמר דביאת סימנים אלו דמי להבאת שערות סימני גדלות דזמנין אתי מחמת כחישותא וזמנין אתי מחמת בריאותא וכדאי' בש"ס דנדה דף מ"ז מ"מ זה אינו רק בכחישותא סתם אבל בכחישות וחלישות כזו ל"ש לומר כן. וראי' ברורה לזה מהא דפירשו הקדמונים הר"ח והראב"ד ודעמם ז"ל דהא דקאמר ר"א ביבמות דף פ' שם דבן שמונה אין עושין מעשה עד שיהי' בן ך' היינו דבן ח' שהביא שתי שערות אין עושין בו