ברכת רצ"ה רעח

פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו אילימא מת ונהרג ממש אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דכל מסל"ת מהמנינן לי' והרי דגם בערכאות הוצרך לדון משום דהוי מסל"ת אך עכ"ז פשיטא דעכ"פ יש לעשות החלטת גדולי האחרונים ז"ל סניף וצירוף להתיר. אמנם בנ"ד א"צ לזה דהרי העד ערך מכתב בקשה עוד בחייו להממונה שיניחו אותו לכנוס והשיבו לו והראה לו מקום אשר יושב שם האיש שלמה שווארץ רעקטא פרייאהעלד מבוטשאן וזה מהני לדעתי דאף דהי' על תשו' שאלה ואנן קיי"ל דאף בנתכוין להעיד אף שלא להתיר ל"מ עדות עכו"ם מ"מ זה מהני לדעתי דזה גילוי מילתא בעלמא הוא והחילוק לדעתי דהא דאינו נאמן במתכוין להעיד נראה דהוא משום דחיישינן דאולי כוונתו להתיר ובזה אני מבאר דברי המהרא"י ז"ל שהעלה דמתכוין להעיד לא גרע ממים שאין לו סוף דבזה יש מ"ד דשרי' ובמשאל"ס ליכא מ"ד דשרי' ודבריו נפלאו באמת דמה דמיון זה לזה וגם דלפ"ז בכ"מ דאיכא חד מ"ד שמתיר אף דלא קיי"ל כוותי' נדון לומר דלא חמיר ממשאל"ס דאם נשאת לא תצא מה שלא עלה על דעת אדם לומר כן. ולפי הנ"ל דעתו ה' ז"ל דכיון דזה גם לדידן רק חששא הוא דשמא כוונתו להתיר וכיון דחזינן דאיכא דלא חייש לה ע"כ שהיא רק חששא רחוקה דלא שכיח ולכך מדמי לה למשאל"ס וזה ל"ש רק כשמשיב על שאלה לאחר מיתה משא"כ בעודו בחיים פשיטא דאין לחוש דאולי כוונתו להתיר וכיון שהם העידו ואמרו בחיים שהוא זה אף שהעד לא הכירו מעולם ורק שמעיד שזה שראה אותו בחיים הכירו בצורתו ופ"פ שזה הוא המת הוי שפיר עדות המועיל לפ"ז ודו"ק. ועוד יש יותר להתיר שהעד דבר עם החולה וגם הוא אמר לו שמו שלמה שווארץ ושם אביו מאיר מעטהשעלקיר ושם חותנו ישראל מאיר היילפרין ושם עירו שדר בה בוטשאן ואף שהי' חסר דיעה שקשה לסמוך על דבריו מ"מ רואין אנו שדבריו מתאימים עם דברי חותנו ואשתו שראו אותו מקודם זמן מה והכירוהו ונוסיף לזה מסרו להעד סימנים בראשו וברגלו והעד ראה בחיים הסימן שבראשו קרחה מתחלת באחת ומתחלקת לצד פניו לשלשה רצועות שנים קצרות והאחת באמצע ארוכה יותר מהשנים שבצדדים ואם אתה בא לחוש ע"כ אתה צ"ל שהאיש הי' איש אחר והממונה שקר הגיד והאיש החסר דיעה בעצמו תונבא נקט לי' ואמר השמות של האיש בעלה שהי' שם מקודם ואיתרמי שהאיש האחר הי' לו ג"כ קרחה בראשו כבעל האשה שאנו דנין עלי' וזה פשיטא שאין לחוש חששות רחוקות כאלה להחמיר בעגונא

ומלבד כ"ז הנה יש לנו שני סימנים אמצעים דהרושם מהכוי' אצל הקנעכיל אף שלא סיימו המקום בדקדוק וגם לא באיזה רגל הוי עכ"פ סימן אמצעי וגם הקרחה הוי סימן אמצעי דאף אי נימא דסתם קרחה גם סי' אמצעי לא הוי דשכיחא טובא מ"מ כיון שהי' לצד פנים שלשה זה לא שכיח שיהי' כזה שלשה קרחות זה קרוב לזה וגם דלא גרע מסי' מנין דהוי סי' אמצעי. וכבר נודע מה שהחליטו גדולי המורים ז"ל דשני סימנים אמצעים הוי כסי' מובהק דמהני ועיין בפוסקים ז"ל שדעת רבים דבדרבנן מהני סי' אמצעי ולדעת המהרא"י ז"ל שהבאתי נתכוין להעיד לא הוי רק איסור דרבנן כמו משאל"ס וכנ"ל הנה יש לנו טעמים גדולים די והותר להתיר האשה אלמנת ר' שלמה שווארץ בן ר' מאיר מעטהעשנקיר מבוטשאן. ואך צריך לחקור ע"ד שהאשה ואביה אמרו שיש לבעלה שלשה קרחות ולפי עדות העד הי' לו אחת שנתחלק' לצד הפנים לשלשה ואם יתאימו דבריהם אחרי החקירה והדרישה או שלא יהי' עכ"פ הכחשה לדברי העד ישבו ב"ד של שלשה ויתירוה כדין נשאת ע"פ ע"א וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות כנפש הכו"ח למען תק"ע פה לבוב יום ב' כ"א סיון תר"מ לפ"ק: סימן קג

ובנדון שאלותיו ע"ד הבהכ"נ הנני איפוא להשיב בקיצור חיו"ד ע"ד השמות הנכתבים על הכתלים הדבר פשוט שאסור **(מלחמות אריה הנה בתשובה אחת הערותי דאפשר לומר דשמות שעל הכתלים שנעשה ע"י צבע אין בהם איסור מחיקת השם. כיון דבס"ת תפילין ומזוזות קיי"ל דבעינן שיהי' נכתבים בדיו דוקא. וכל עיקר איסור מחיקת השם הוא מקרא דלא תעשון לד' אלקיכם לכן י"ל דז"א רק כשנכתב בדיו דחשיב כתיבה אבל צבע בעלמא לאו מלתא היא וכתבתי להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בשבת ק"כ ע"ב הרי שהי' שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ כו' נזדמן לו טבילה של מצוה כורך עלי' גמי ויורד וטובל ופריך הש"ס האי גמי היכי דמי אי דמיהדק הו"ל חציצה ואי דלא מיהדק עיילא בי' מיא ותו פריך חציצה תיפוק לי' משום דיו ומשני בדיו לחה ע"ש והנה אנן קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ח סעי"ק י"ז שצבע שצובעות הנשים על פניהם וידיהם ושערותיהם אינו חוצץ וכ' הש"ך בשם הרי"ו והרמב"ן והרשב"א ז"ל דצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו שחוצץ דהתם יש ממשות בהדיו ע"ש ומעתה אי נימא דבצבע איכא איסור מחיקת השם הי' מצי הש"ס לאוקמא דמיירי שהי' בצבע דאינו חוצץ כלל ופשיטא דזה יותר עדיף ממה דמשני בדיו לחה דאינו רק בשעה מועטת אלא מוכח דבצבע גם איסור מחיקת השם ליכא וזהו ראי' נכונה ודוק כי אנכי לא באתי רק לעורר את המעיין:)** למחקם גם ע"י עכו"ם ואין תקנה אם לא ע"י ישראל אומן שלא ישתברו ח"ו הגעזומס אסור לקצוץ אותו אם לא לעשות אחר יפה במקומו וכמבואר באו"ח סי' קנ"ב דרק קלקול ע"מ לתקן במקומו מותר. וע"ד הבהכ"נ עבור הנשים שרוצים לבנותו ולפתוח חלונות להכותל הצפונית הנה ברמב"ם ז"ל מבואר דהא דאסור לנתוץ אבן או שאר מחובר הוא רק בעושה דרך השחתה ולדעתי אמנם קשה לסמוך ע"ז ואך עכ"פ היכא שהוא לצורך הביהכ"נ אף שלא לבנות אותו מחדש ורק לצורך אחר נוכל להתיר. אמנם בנידן דידן שהוא רק לצורך עזרת הנשים ולא לצורך הבהכ"נ עצמו קשה לסמוך ולהתיר ואך אם בהכותל הצפונית אין חלונות וביהכ"נ של הנשים יהי' לה חלונות להרחוב ועי"ז א"כ יהי' ג"כ קצת תיקון להביהכ"נ עצמו שיתרבה אורו יש מקום להתיר והנלע"ד כתבתי: סימן קד ב"ה יום ג' ב' אדר הראשון תרכ"ד פה לבוב. להעלם המשכיל מופלג ושנון כלי החפץ כ"ש כמר יצחק משה נ"י

ראשון תחלה הקשית בדברי התוס' גיטין דף י"ז שהקשו בהא דאמר ר"י דתקנו זמן בגיטין משום שמא יחפה על בת אחותו דהרי אם לא יהי' זמן נהרוג אותה משום דמוקמינן בחזקת אשת איש ותירצו דהרי גרושה לפנינו ואיתרע לה החזקה דמעיקרא. דהרי הנמ"י כתב דהא דל"א דבעינן זמן בגיטין משום דרישה וחקירה היא משום דחז"ל תקנו שלא יהי' צריך דרישה וחקירה בגיטין וכד"מ דמיא דמה"ת צריך דו"ח וחז"ל אמרו