ברכת רצ"ה רעו

אסורה דבלא"ה אסורה ודאי כיון שנולדה ביו"ט ואין לומר דמיירי כשגם לענין יו"ט הוי ספיקא ספק יו"ט ספק חול א"כ למה לא בטל דהספק שמא נולדה ביו"ט הו"ל להנך מ"ד ספיקא דרבנן ולקולא ולענין הספק טריפה דהוי ספק תורה שפיר מהני הביטול מתורת ממ"נ וכנ"ל ודוק

ולכאורה עדיין יש לעורר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל דהיכא שספק דאורייתא וספק דרבנן יחדיו ידובקו גם לענין האיסור דרבנן אזלינן לחומרא דכיון דע"כ אתה מחמיר לענין האיסור דאורייתא יהי' זלזול לדרבנן אי בזה ניזיל להקל בספקו וא"כ כיון שהוא ג"כ ספק טריפה שהיא ספק תורה גם לענין הספק יו"ט י"ל להחמיר וא"נ א"כ דגם כשאין ההיתר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ שפיר קתני דלא בטיל דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לענין הספק יו"ט י"ל דלא בטיל דהוי דשיל"מ ואין לומר דלא שייך בזה להחמיר בספק דרבנן דקודם שנתערב ל"ה לנו מקום לדון על הספק יו"ט דבלא"ה הי' אסור משום הספק טריפה ואך עתה שנתערב אנו באים לדון דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לא יועיל הביטול לענין הספק יו"ט וע"ז שפיר י"ל דלענין הספק יו"ט אין לנו לדון דהוי רק ספיקא דרבנן וזלזול לא שייך בזה דגם הספק טרפה אנו מתירין יהי' מאיזה טעם שיהי' דז"א דגם קודם שנתערב הי' לדון להחמיר מחמת הספק יו"ט לענין טלטול דכיון דצריך להחמיר לענין אכילה מחמת הספק טרפה אין להתיר הטלטול שלא יהי' זלזול לדרבנן. אולם אחר העיון זה ליתא דאין להחמיר בספק דרבנן היכא שבא ביחד עם ספק איסור תורה רק היכא שהוא ספק אחד הנוגע לדאורייתא ולדרבנן דאם לענין האיסור תורה תחוש לצד הספק האוסר ולענין הדרבנן תתפוס הצד הקל יהי' זלזול להדרבנן אבל היכי שאינו ספק אחד שלענין הדאורייתא הוא ספק אחר ולענין הדרבנן ספק אחר אף שבאים ביחד שפיר מקלינין לענין הדרבנן דכיון שאינו ספק אחד לא חשוב זלזול דאין כל הספיקות שוות ויאמרו דעיינו רבנן להקל בספק זה ולהחמיר בהאחר וכמובן וזה ברור. ומעתה אין לומר בהך דספיקא בביצה שנתערבה דא"נ דגם באין המתיר יבא בודאי הוי דשיל"מ דלא בטיל משום הספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דהיכי מיירי דאם הספק הי' שהתרנגולת נטרפה בודאי ביו"ט והספק הוא אם הביצה נולדה בעיו"ט והספק הוא א"כ נוגע לדאורייתא איסור טריפה ולדרבנן איסור יו"ט לא חשיב דשיל"מ כלל דלעולם תהי' אסורה דלא מהני לזה י"ב חודש או הטלת ביצים מחדש ואם התרנגולת היא ספק טריפה ונולדה ודאי אחר שנטרפ' ורק לענין איסור יו"ט יש ספק אחר ספק יו"ט ספק חול אין לדון להחמיר כלל לענין הספק דרבנן דיו"ט כיון שאין הספקות אחד וכנ"ל והבן

ועדיין יש לעורר לפמ"ש הפוסקים ז"ל דביצה של ספק טריפה אף שיש ספק דאולי נולדה קודם שנטרפה התרנגולת אין להתיר מטעם ס"ס דשמא אינה טריפה ושמא הביצה נולדה מקודם שהספיקות המם בשני גופים בהביצה ובהתרנגולת וא"כ שפיר יש לאוקמי הא דקתני וספיקה אסורה בכה"ג שנטרפה התרנגולת ביו"ט ספק טריפה ויש ספק ג"כ על הביצה אי נולדה ביו"ט או בעיו"ט ומ"מ אסורה באכילה מחמת ספק טרפה דזה לא חשיב ס"ס וכנ"ל וגם בטלטול יש לאסרה מחמת הספק יו"ט דהספק הזה אי נולדה ביו"ט או בעיו"ט היא ספק אחד לדאורייתא ולדרבנן דאין להקל גם לענין הדרבנן וא"נ א"כ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ א"ש ג"כ הא דנתערבה אפי' באלף לא בטיל דדשיל"מ לא בטיל ואסור משום אספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דאחר יו"ט וכשנתברר דאינה טריפה יהי' מותרת ומדלא מוקי לה בכה"ג מוכח דכל שאין המתיר יבוא בודאי ל"ח דשיל"מ וראיית הש"ך ז"ל א"כ קמה גם נצבה. והנה לכאורה א"נ דביצה דמתיליד האידנא מאתמול גמרה לה א"א לומר דנטרפה ביו"ט ויש ספק אי נולדה בעיו"ט קודם שנטרפה או אח"כ ביו"ט דא"כ למה אסורה דהרי גם אי נולדה ביו"ט אינה אסורה משום טריפה רק מדרבנן דכיון שנגמרה מאתמול קודם שנטרפה אף שנולדה אח"כ ליכא רק איסורא דרבנן וכאשר החליטו הפוסקים ז"ל ותמהו על הש"ך ז"ל שכתב בסי' פ"ו דגם בזה אסורה מה"ת עיין בדבריהם ז"ל וכיון שיש ספק שנולדה ג"כ מקודם הו"ל ספק דרבנן ולקולא. אמנם באמת כבר העליתי בחידושי דהיכי שחז"ל גזרו משום חשש שלא יעבור על איסור תורה אין להקל בספק משום ספיקא דרבנן לקולא ומשום דכיון דלענין האיסור ספק תורה ספיקא לחומרא מה"ת א"כ גם בספק גזירת חז"ל במקומה עומדת שיבא לעבור על ספק איסור תורה והבאתי ראיות לדבר וביחוד הבאתי ראי' ברורה לזה מהא דפליגי רבי ורבנן אי גזרו על שבות ביה"ש והרי שבות לא גרע מאיסור דרבנן והלכה רווחת בישראל דספיקא דרבנן לקולא ועכצ"ל דכיון דכל השבותין המה גזירות חז"ל שלא יבא לידי איסור תורה אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה אין עולין באילן שמא יעלה ויתלוש וכדומה אין לדון להקל בספיקן משום ספק דרבנן להקל וכנ"ל

ועתה ראיתי דמסוגיא דביצה מוכרע ג"כ לומר כן דקאמר דבשלמא לרבה דאמר משום הכנה הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויפלא ולרבה מי ניחא דהרי גם לדידי' רק ביו"ט אחר שבת או בשבת אחר יו"ט ביצה אסורה משום איסור דאורייתא דהכנה אבל ביו"ט ושבת דעלמא איסורא היא רק משים גזירה דיו"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט ולמה א"כ ספיקא אסורה אלא ודאי כנ"ל דבגזירה שגזרו חז"ל שלא לבוא לידי איסור תורה ל"ש להקל בספק מפאת דספיקא דרבנן להקל דגם על הספק איכא הגזירה וטעמה כנ"ל. והא דפריך למ"ד דביצה אסורה משום גזירה דפירות הנושרים או משקין שזבו אף דפירות הנושרים או משקים שזבו משום שלא יבא לידי איסור תורה גזרו ואסרו חז"ל פירות הנושרים שמא יעלה ויתלוש ומשקים שזבו שמא יסחוט היינו משום דבאמת בביצה ל"ש טעמם של הגזירות הנ"ל וכדפריך בש"ס לעיל שם היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומשני כולה חדא גזירה היא שהיתה בכלל גזירות החכמים אף דלא שייך בהו הטעם וזה דמי לשאר דרבנן דספיקא לקולא וכמובן. ולפ"ז אין להקל בביצת טריפה שבודאי נגמרה קודם שנטרפה ויש ג"כ ספק שנולדה מקודם משום דהוי ספיקא דרבנן דעיקר הא דאסורה גם בנגמרה מקודם היא משום דגזרו אטו לא נגמרה לגמרי וכמבואר בפוסקים וכל כה"ג לא שייך לדון בי' להקל מחמת ספק דרבנן וכאשר בררנו

אחר התבוננתי ושמתי עיוני על כל הדברים האלה שכתבתי ראיתי דעדיין יש לדחות ראית הש"ך ז"ל הנ"ל. ואשר לא יצדק מפורד יצדוק מחובר עמוד והתבונן. ותחלה אמינא דהא דאמרינן דאם הספק נוגע לדאורייתא וגם לדרבנן גם לענין איסור דרבנן יש להחמיר הוא רק אי נימא דהא דספיקא דרבנן לקולא היא משום דכיון דכל איסורו אינו רק מדרבנן ל"ח להחמיר מספק דכיון שכן היכי שהספק נוגע גם לענין איסור תורה דאתה חושש להספק אינו יכול להקל שלא לחשוש לענין הדרבנן לנטות ולתלות לקולא דיהי' זלזול לדרבנן אבל אי נימא דבאמת גם בדרבנן הי' לנו לחוש לספיקו אי משום דגם בדרבנן יש איסור דלא תסיר או משום דאיסורי דרבנן