ברכת רצ"ה רעד

חנינא ס"ל להיפוך דבתר בטיל אזלינן ונבילה אינה בטילה בשחיטה דאפשר לנבילה שתעשה שחיטה לכי מסרחה והנה רב דאמר בחולין דף ק' דחתיכה של נבילה כו' דאוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ע"כ כרב חנינא ס"ל דבתר בטיל אזלינן ולפ"ז דהך דצליות שני פסחים אי נימא דריחא לא הוי רק משהו הי' מותר גם במב"מ אף לרב דס"ל מב"מ במשהו ומשום דבזה אי אפשר לבטל להיות כמבטל דעד שיסרח יהי' נותר ולשריפה קיימא וא"כ א"נ דמשום תערובת טעמים עכצ"ל גם בגדי וגדי דריחא נותן טעם גמור ושפיר א"כ פריך מ"ל גדי וגדי מה לי גדי וטלה ודו"ק. וצ"ל לפ"ז דהש"ס דהכא ס"ל דרב ס"ל דנותן טעם לפגם מותר דאי ס"ל דנוטל"פ אסור עיין ש"ס דע"ז דף ס"ו דמספקא לן בזה עכצ"ל דלא בעינן כלל לדידי' לענין מב"מ שיהי' אפשר להיות כוותיה דאל"כ למה נבילה בשחיטה אוסר במשהו הא א"א למיהוי כוותי' דגם לכי מסרחה לא פקעי איסורא דנוטל"פ אסור ועיין בש"ס דע"ז שם דלרב ששת רק בשרצים ס"ל לרב דנוטל"פ אסור. ולפ"ז אתי שפיר והבן

והנה כבר העירו בזה המפורשים ז"ל דאי נימא הטעם בהך דב' פסחים משום תערובות טעמים למה נקט במתני' לישנא דלכתחלה הא גם בדיעבד אסור לרב והנה אי נימא דגם לרב לא הוי רק בליעת משהו ורק דמיירי במב"מ דלא בטיל לדידי' הי' מקום אתי ליישב ולומר דא"ש הא דמותר בדיעבד בהך דפסחים אף במב"מ גדי וגדי. והיא עפ"י מ"ש התוס' בפסחים דף נ"ט דהא דאמרינן אתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה דאף דל"ה בעידנא מ"מ שפיר דוחה דדוקא בל"ת דחמיר בעידנא אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכל ענין ואפי' לא הוי בעידנא עיי"ש ואנכי בארתי טעמם ונימוקם דהנה ענין עשה דוחה לא תעשה אינו מצד הסברא דעשה חמיר טובא ורק דגזה"כ היא בכלאים בציצית דדחי ולכך אמרינן חין לך בו אלא חדושו דדוקא היכא דבעידנא דמיעקר לאו מקיים העשה וכהך דכלאים בציצית העשה דוחה הל"ת משא"כ חמיר דדוחה הקל דהיא מצד הסברא אין סברא לחלק בין היכי דהוי בעידנא לשלא בעידנא כיון דמ"מ אי אפשר לקיים החמור בלי שיעבור על הקל מוטב שיעבור על הקל. ובזה מיושב דלא יקשה דהרי בש"ס דזבחים דף צ"ז פריך אהך דנקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסול דניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת ואמר רבא חין עשה דוחה ל"ת שבקדשים. ואמאי דחי עשה דפסח עשה דהשלמה שהיא עשה דקדשים. ובזה אתי שפיר דעיקר הא דאינו דוחה ל"ת שבקדשים נלמד מעצם לא תשברו בו בפסח אף בעצם שיש בו מוח ולא אמרינן דידחה עשה דאכילת הפסח הל"ת דלא תשברו בו ומזה אין ללמוד רק דגזה"כ בקדשים לא נילף מכלאים בציצית דמפני עשה נדחה ל"ת דחמור. אולם עשה החמור דדוחה הקל מצד הסברא אין לנו לחלק בין חולין לקדשים וא"ש. ועדיין צריך ביאור דלפ"ז היכא שנבלע פחות משיעור כזית הול"ל דעשה דאכילת קדשים דוחה איסור הקל דחצי שיעור שאינו רק איסורא בעלמא וסתמא אמרינן שאם פסולה היא תפסול. אמנם גם זה נכון דבקדשים כיון דחתיכה עצמה נעשה נבילה עיין רשב"א ז"ל בחידושיו למס' חולין כל שבלע בנו"ט נאסר כולו והו"ל שיעור שלם והיכי דהוי כולו פחות מכזית ליכא עשה דאכילת קדשים דאכיל' הוי בכזית אמנם כל זה כשבלע בנו"ט אבל היכי שלא בלע רק משהו אף במב"מ למ"ד דלא בטיל מותר בדיעבד דעשה דוחה איסור הקל דחצי שיעור דבמשהו לא אמרינן חענ"נ וכמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל עיין עליהם וא"ש הא דתנן רק אין צולין ב' פסחים דמשמע רק לכתחל' דבדיעבד מותר לפ"ז דלא הוי רק משהו וכנ"ל ובגדי וגדי פשיטא דאסור לכתחל' להביא לידי דחית עשה ובגדי וטלה צ"ל דהא דאסור לכתחל' משום ביטול איסור לכתחל' נגעו בה והש"ס דפריך מ"ל גדי וגדי מ"ל גדי וטלה היינו דכיון דאיכא תערובות משהו פשיטא דאין לחלק בין גדי וגדי לגדי וטלה לענין לכתחיל' דגם במין בשא"מ אסור לצלות דאין מבטלין איסור לכתחל' ולפי הנ"ל דבהך דפסחים גם לרב בטל אף במב"מ כיון שאי אפשר להיות כמוהו גדי וגדי וגדי וטלה שווים הם וללוי צ"ל לפ"ז דס"ל דריחא לאו מילתא הוא כלל ואף משהו לא הוי וא"צ כלל לביטול דהרי גם לפי הס"ד קא פריך ללוי מהך דב' פסחים דליכא תערובות טעמים וכמובן ולדידן דאסרינן ריחא לכתחל' ומתירין בדיעבד היינו כרב ואף דרב אסר גם בדיעבד היינו משום דס"ל מב"מ במשהו אבל אנן קיי"ל כרבנן דאדרבה מין במינו קיל ובטל מה"ת ברובא ודוק. אולם לפי מה שבררתי דלשיטת הר"ן ז"ל כל שאין כוונתו לבטל מותר לכתחל' וכנ"ל א"א לומר כן וכמובן והדרא א"כ הקושיא לדוכתא

ועלה על לבי לומר עוד דהנה אנן קיי"ל דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור אבל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר ודגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלם בכותח ועיין בפוסקים ז"ל שבארו הטעם דנ"ט בר נ"ט הוא טעם קלוש ואינו יכול לחול עליו איסור בב"ח אבל לא נפקע שם איסור ממנו עי"ז ולכך נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור עיין בדבריהם ז"ל ולפ"ז יש לומר דאף דלפי הנ"ל ע"כ ס"ל להש"ס דלרב ריחא מבליע בנו"ט וכנ"ל מ"מ י"ל דאינו רק טעם קלוש כעין נ"ט בר נ"ט ומ"מ שפיר אסור דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור ולפ"ז א"ש הא דנקט אין צולין לישנא דלכתחל' דבדיעבד היכי שכל אחד אוכל שיעור שלא נבלע בו כשיעור בליעה מהפסח האחר מותר בדיעבד ומשום דעשה דאכילת פסח דוחה איסור הקל דחצי שיעור דבזה אין חילוק בין חולין לקדשים וכנ"ל דכיון דהוי טעם קלוש דאינו יכול לחול עליו שם איסור חדש דמה"ט נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר אין לומר חענ"נ דזה חשיב חלות איסור חדש שיאסר ההיתר וכיון שכן הו"ל רק חצי שיעור דאיסורא בעלמא הוא ונדחה מפני העשה דחמור אף בקדשים וכנ"ל כן עלה לכאור' על לבי. אולם אחרי אשר התבוננתי ראיתי דזה אינו דאנן לרב קיימינן ורב ס"ל באמת בחולין דף קי"א דדגים שעלו בקערה של בשר אסור לאכלם בכותח דגם איסור חדש יכול לחול על טעם קלוש עיין בש"ס ובתוס' שם ד"ה ולא היא כו' וא"כ אף אם נימא דריחא לח הוי רק טעם קלוש מ"מ בקדשים חענ"נ וכמובן והקושיא א"כ במקומ' עומדת דלמה תנן אין צולין הא גם בדיעבד אסור וע"כ צריך לדחוק דאף דתנן לישנא דלכתחל' מ"מ י"ל דאף בדיעבד אסור וכדמצינו עוד באיזה מקומות בש"ס וכידוע למעיין

וע"פ הדברים האלה האיר ה' את עיני לבאר דברי רבינו הרשב"א ז"ל שהבאתי בפתח דברי שכ' דאף אי גם ללוי אסור לכתחל' עכ"פ מ"מ לא שייך לדידי' לומר דהך דאין צולין ב' פסחים הוא משום תערובות טעמים דפסח היתר הוא לבני החבורה שנמנו עליו ואין לאסור ללוי דס"ל ריחא לאו מלתא הוא אף לכתחל' ותמהתי דהרי לבני החבורה האחרת איסורא הוא ומה בין זה לתרומ' ונדר עמש"ל ולפי הנ"ל אמינא דכוונה אחרת יש בדברי רבינו ז"ל התבונן. דהנה אנכי בארתי ענין טעם קלוש דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור ודהתירא מותר דטעם הראשון היוצא מהחתיכ' הוא הרוטב וטעם השני בנ"ט בר נ"ט הוא הטעם היוצא מהרוטב ומה"ט נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור דהטעם הראשון דהוא הרוטב הוא גופו של איסור דהטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' והא דבעינן לענין טעם הראשון לטעם כעיקר הוא רק כשבטל ברוב דנתבטל ורק שנרגש