ברכת רצ"ה רסג

ז"ל בשיטת התוס' קאי דכל שעבר על תקנת חז"ל גם מה"ת לא יצא. ומה יתן ומה יוסיף א"כ מה שיקרא ק"ש אחר חצות והקדמונים ז"ל בשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל אזלו דזה שעבר על תקנת חז"ל אינו מגרע לענין דאו' ולכך חייב לקרות ק"ש אחר חצות שלא לבטל מצות התור' עכת"ד. אולם לדעתי אין הנדון דומה דהתם בהך דסוכה אסרו חז"ל לישב בכה"ג בסוכה ועבר א"כ במה שלא עשה בישיבתו כדעת ורצון חז"ל משא"כ בהך דק"ש לא אסרו חז"ל קריאת ק"ש אחר חצות דע"ז אנו דנין ורק שהטילו חיוב על האדם לקרות הק"ש בזמנה ואף להתוס' ז"ל א"כ יצא בק"ש אחר חצות ידי חיוב מצות התור' ול"ד להך דסוכה שבישיבתו עבר על דברי וגזירת חז"ל וז"ב למבין. ובל"ז אמינא דבאמת דעת התוס' צריך ביאור דלמה לא יצא י"ח סוכה מה"ת כשעבר על גזירת חז"ל ולא מצינו כן בשום מקום. והנרא' בביאור דבריהם ז"ל שלא יהיו מרפסין איגרי דדבריהם ז"ל אמורים רק בסוכה קטנה שא"א להיות שלחנו רק בבית ובזה ס"ל דכיון שא"א לישב בענין אחר וחז"ל אסרו לישב בסוכה בכה"ג הו"ל סוכה שאינה ראויה לישיבה ואף מה"ת לא יצא י"ח סיכה דתשבו כעין תדורו וזו אינה ראויה ומ"ל אם מה שאינה ראויה היא מה"ת או מדרבנן בין כך ובין כך אינה ראויה מקרי ואף דבהך דעושה סוכתו ע"ג האילן או ע"ג בהמה שא"י לעלות עלי' בשוי"ט קיי"ל כר"מ דמכשיר משום דמדאוריית' חזיא לכל שבעה **(מלחמות אריה מה שכתב מו"ח ז"ל דקיי"ל כר' מאיר דמכשר משום דמדאורייתא חזיא כו' לדעתי יש לדבר מזה הרבה דהא בסוכה כ"ז ע"ב פליגי ר' אליעזר ורבנן דר"א סבר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד ומפרש הש"ס דטעמא דר"א דדרש חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראוי' לשבעה ורבנן הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. ע"ש א"כ נראה לכאורה דרבנן לא סבירי' להו דבעינן סוכה הראוי' לשבעה כלל וגם היכי דאינה ראוי' סה"ת לשבעה ג"כ כשר ואנן קיי"ל כרבנן. א"כ לפ"ז הא דפסקינן דעשה בהמה דופן לסוכה כשר לאו מן השם הוא זה מחמת דמדאורייתא מחזי חזיא אלא מחמת הטעם דקיי"ל כרבנן דלא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כלל. וכן מוכח מסוכה ז' ע"א דאמר רבא התם סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה. וכבר העירו האחרונים בזה הא סוכה זו אינה ראוי' לשבעה מדאורייתא. א"כ גם לר"מ אינו כשר. אלא עכצ"ל דכיון דאנן קיי"ל כחכמים לא בעינן שיהי' ראוי' לשבעה כלל. אבל באמת יש לתמוה לפ"ז חדא דאיך יתכן לומר דר"מ ור"י בשיטת ר"א קיימי ולא כחכמים דקיי"ל כוותייהו. ועוד מנ"ל להש"ס לומר דסברת ר"מ הוא כיון דמדאורייתא מחזי חזי כו' עדיפא הו"ל למימר דס"ל כחכמים דלא בעינן כלל סוכה ראוי' לז'. ואשר אנכי אחזה בזה דהא דפליגי ר"מ ור"י או מה דחזיא מדאורייתא חשיב ראוי' לז' לאו משום דבשיטת ר' אליעזר קיימי. אלא גם חכמים מודי דבעינן סוכה הראוי' לז'. אלא ר' אליעזר סבר דבעינן סוכה הראוי' לצאת בה ידי מצוה כל ז' ימי החג. ומשו"ה ס"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה. ורבנן ס"ל הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. היינו שיעשה סוכה בחג מה שראוי' לישב בה שבעת ימים בכל ימות השנה לא לשם מצוה אלא לישיבה בעלמא. וכל שהוא חזיא לישיב' של ז' ימים אחרים רצופים יוצאים בה ידי מצוה בחג אע"פ שאינה ראוי' לצאת בה ידי מצוה כל ז' ימי החג. וע"כ פליגי ר"מ ור"י בעשה בהמה דופן לסוכה כיון דאינה ראוי' מדרבנן לישיבה של ז' ימים גם בשאר ימות השנה דשבת אסור לישב בה ומה מאוד יהי' נכונים בזה דברי הרשב"א ז"ל שכתב בחי' שם כ"ג וז"ל מ"ט דר' יהודה כו' סוכה הראוי' לז' וזו אינו ראוי' לשבעה רצופים שהשבת בא לעולם בתוך שבעה ובהמה אינה ראוי' לשבת עכ"ל ולכאור' יש לדקדק דתיפוק לי' דביום הראשון של חג לא חזיא דהוי יו"ט. ול"ל לי' לומר דהשבת בא לעולם בתוך שבעה. ולפי הנ"ל מדוקדק היטב דאנן קיי"ל כחכמים דלא בעינן שתהא ראוי' לשבעה ימי החג דוקא אלא סגי שתהא ראוי' לז' ימים רצופים אחרים של שאר ימות השנה. ולכן כתב שהשבת בא לעולם בתוך שבעה ומשו"ה גם בעשה לבהמה דופן לסוכה אחר השבת שבתוך החג ג"כ פסול לר"י דבעינן שתהא ראוי' לישיבה של ז' ימים [ומצאתי דמיון לזה במס' עדיות פרק ב' משנה י' דתנן משפט רשעים בגהנום י"ב חדש שנאמר מידי חדש בחדשו ר' יוחנן בן נורי אומר מן הפסח עד העצרת שנאמר מידי שבת בשבתו וכתב הברטנור' לפרש כלומר לאחר שיהי' בגיהנם כל כך ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח דאקרי שבת כו' ע"ש אלמא דלא בעינן דוקא אותן ימים עצמן אלא קאי על שיעור משך הימים והבן] ולפי הנ"ל יש לישב ג"כ מה שהביא התוס' בקדושין ל"ט ע"א בשם הירושלמי יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש והקשו האחרונים הא אמרינן בפסחים ל"ח דאין יוצאין בחלות תודה ורקיקי נזיר משום דבעינן מצה הראוי' לשבעה. א"כ אפילו אי נימא דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מ"מ הא הוי מצה שאינו ראוי' לז' דעד הבאת העומר הוא אסור [ועיין בתשובות הרי"מ להגאון מווארשי ז"ל חלק יו"ד סי' י"ט שהביא קושיא זו ותירץ שם אבל לדעתי תירוצו אינו אלא לחדודי ע"ש ואכמ"ל] אבל לפי הנ"ל גם בזה יש לומר דלא בעינן שיהי' ראוי' לז' ימי הפסח אלא סגי שתהא ראוי לז' ימים אחרים רצופים. ולהכי אין יוצאין בחלות תודה ורקיקי נזיר שאינן ראוים לעולם לז' ימים אבל מצה של חדש שראוי לז' ימים אחר הבאת העומר שפיר יוצאין בה. ודו"ק כי הדברים נכונים בעזהש"י:)** י"ל דהיינו דוקא התם דעתה בשאר ימים ראויה היא והא דבעינן שתהיה ראויה לשבעה גזה"כ בלי טעם נודע לנו וס"ל לר"מ דלא הקפידה תורה רק שתהיה ראויה בשם ובעצם וכיון דמדאורייתא חזיא ראויה בעצם מקרי משא"כ היכי שאינה ראויה עתה דמטעם דכיון שאינה ראויה ל"ח דירה קאתינן עלה אין חילוק בין היכי שהיא א"ר מה"ת או מדרבנן דבין כך ובין כך ל"ח דירה ואנן תשבו כעין תדורו בעינן ועיין בדברי האחרונים ז"ל שהאריכו הרבה לבאר כל נעלם בהך דא"ר מדרבנן אי חשוב ראוי מה"ת דמצינו מקומות רבים שסותרים זא"ז עיין בדבריהם ז"ל ותבין את אשר לפניך. ולענין שאלתין אחרי בינותי הדברים כבר אמורים עם הספר בפוסקים הקדמונים ז"ל מובא בש"ע או"ח סי' ש"ו דמי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציא' מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה אפי' חוץ לג' פרסאות שהיא מה"ת ובמג"א ז"ל ביאר דלגבי שלא תמר ותעבור כל ימי' הו"ל חילול שבת פ"א איסורא זוטא ולכך אם רוצים לאנסה לעביר' אחרת אפי' לעבוד ע"ז פ"א אין מחללין השבת דחילול שבת כעובד ע"ז. וזה שכ' הרמ"א ז"ל לעיין בסי' שכ"ח והביא אח"כ מ"ש בהגהות הרי"ז לחלק בין היכי שהוא זוכה ג"כ בהמצוה והיינו כהא דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשר' להיכי שרק אחרים זוכין עי"ז ולכן הרשב"א ז"ל חולק על דין זה אבל כל הפוסקים חולקין עליו ע"כ. והנה לכאור' במ"ש דבשביל פעם אחת אפי' לעבוד ע"ז אין מחללין את השבת דמחלל שבת כעע"ז יש לגמגם