ברכת רצ"ה רסב

שאין לך טעם מבורר יותר מזה וכשישיג א"כ היתר ממ"ר מג' מלכיות דוקא כי כן מבואר בגוף התקנ' המועתקת בתשובת מהר"מ ב"ב ז"ל דאין להתיר רק ע"י מאה רבנים מג' מלכיות ומפרש והולך כגון אוניאה צרפת ולומברדיאה שהי' ג' מלכיות כנודע. וג' קהלות דהיינו לדעתי שבין המאה שיתאסף אחת לאחת יהי' שלשה ב"ד בג' מקומות שיתוועדו יחד וישאו ויתנו בדבר וישליש כתובתה וגם הגט ביד שליח להולכה כמנהגינו בנשתטית אבל עפ"י דתוה"ק לישא עליה אחרת. אולם יראו בנ"ד שיהי' כתיבת הגט והמסיר' ליד השליח בעת שידוע שהיא חלומה למען לא נפול ברבוותא במה שפקפקו הגאונים בעל הגהת מ"ל ובעפ"י ז"ל בנשתטית מטעם דכל דלא מצי עביד השתא ל"מ משוי שליח ולא נצטרך להתקנ' של הגאון בעל הנוב"י ז"ל בהך דנשתטית. ויש לי בכ"ז דברים הרבה וליראת האריכות אשים מחסום לעטי והנלפענ"ד כתבתי. ושלום על ישראל ועל רבנן כנפשו הנבחרה וכנפש תדרשנו לטובה: סימן צד יום ב' ך"א טבת תרמ"ד לפ"ק פה לבוב. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג ידיו רב לו במלחמתה של תור' דובר בשפה ברורה כ"ש מו"ה מיכאל דייטש ני' ראב"ד ומו"צ בק"ק שא"ל

מכתב כ"ת עם ח"ת הגיע עדי זה כשני ירחים ולרוב טרדותי בשגם לא הייתי בימים אלו בקו הבריאות והשלימות נשה הדבר מזכרוני עתה כאשר הגיעני מכתבו שנית גערתי בהמון טרדותי לבל ישטנוני והנני להשיב לכת"ר על יקרת מדברותיו כאשר עם לבבי בעזה"י אך בקיצור נמרץ לאפס הפנאי

תוכן הענין אשר עליו יסובבו דלתי מזימותיו כי מוכרי דגים התקשרו ליקר שער הדגים ועלה במוסכם אצלם לאסור שלא לקנות דגים לשבת ויו"ט וכמבואר במג"א סי' רמ"ב בשם הצ"ץ ז"ל ובעסקו בענין זה בספרי הפוסקים האחרונים ז"ל מצא בספרו ה' של מ"ז מאור הגולה ז"ל שגמגם בזה מהך דק"ש דאמרו חכמים שאם לא קרא עד חצות לא יקרא. דכתבו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא יקרא עם ברכותיו דבשביל שעבר על גזירת חז"ל א"י לבטל מצוה דאורייתא. והר"י ז"ל הקשה עליהם דהרי בכ"מ מצינו שעקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת כגון שופר ולולב בשבת מגזיר' דשמא יעבירנו. ומ"ז ז"ל יישב דברי הקדמונים ז"ל דס"ל דלא עקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת רק משום חשש שיעבור על איסור תורה בקום ועשה וכהך דשמא יעבירנו אבל זה אין לומר דבטלו דברי תורה בשוא"ת משום גזירה דיעבור עליו בשוא"ת וכהך דק"ש דעיקר הגזיר' שלא יאמר אישן ואוכל קימעא ויבא לידי זה שלא לקרות ק"ש ומשום זה יגזרו שאחר חצות יבטל המצוה בודאי ולפ"ז אין ראיה מהך דכריתות להך דדגים דהתם החשש שלא יביאו כפרתם ויאכלו קדשים מח"כ דהוא קו"ע משא"כ בהך דדגים שלא יהי' רק שוא"ת. וכ"ת כתב דסברתו ז"ל זאת מתנגדת לדברי הר"ן ז"ל פ"ב דביצה שכ' על הא דאמר רבא בטעם דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת דלא תקשי לדידיה הא דתנן נאכל עירובו או שאבד לא יבשל עליו לשבת דמוטב שלא יתעדן שבת אחת כו' שאם נתיר כשנאבד עירובו יתרשל בו ולא יזכור לברר מנה יפה לשבת הרי דגם בשביל חשש שוא"ת בטלו עונג שבת. אולם לדעתי יש לחלק דבהך דע"ת הוא לרבא תקנה כוללת כדי שכל אדם יברור מנה יפה לשבת ואמרו שראו שאם יתירו בדיעבד אם נאכל או נאבד לא יבררו מנה יפה לשבת וכמ"ש הר"ן ז"ל אסרו בדיעבד שלא נבשל ובטלו עונג שבת אחת של איש פרטי הלזה בשביל תקנת הכלל כולו משא"כ בהך דק"ש דאחר שחייבו חז"ל לקרות ק"ש בזמנה דוקא כבר ניתקו עי"ז תקנת הכלל דל"ש שיעבור אדם מישראל על תקנת חז"ל. ואין לדון ולומר רק דיש לתקן שלא יקרא עוד גם בדיעבד ק"ש אחר חצות בשביל האיש הלזה בעצמו דחזינן שלא הי' נזהר לקרות ק"ש בזמנה כתקנת חז"ל ולזה שפיר יש לומר דכיון דעיקר התקנ' הי' בשביל דשמא יבא לעבור בשוא"ת אין לבטל מצוה דאורייתא גם בשוא"ת ולהוציא הודאי משום הספק וכנ"ל. ולכאור' הך דדגים דמי לגמרי להך דע"ת שזה היא ג"כ תקנה כוללת שע"י היוקר ימנעו העניים לקנות דגים ולא יתעדנו בשבת כראוי. אולם עדיין יש לחלק דהתם בהך דע"ת הוא ג"כ זוכה ע"י התקנה שיזכור לברור מנה יפה לשבת ע"ז משא"כ בהך דדגים דאלו שידם מספקת לא יתבטלו מעונג שבת ורק שאתה בא לומר שלא יקנו דגים ביוקר ולבטל עונג שבת אחת או שתים כדי שיוזלו השער ויוכלו הכל לקנות בשבתות הבאים ולקיים עונג שבת כראוי בזה יש לבע"ד לחלק ולומר דכיון דהוא עושה מצוה אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך **(מלחמות אריה לדעתי יש לעורר ע"ז מש"ס מפורשת סוכה ל"ד ע"ב דאמר שמואל להני דמזבני' אסא אשוו וזבינו ואי לא דרשינא לכו כר' טרפון ופריך ולידרש להו כר"ע ומשמע שיש להקל בהמצוה לשעתו מחמת החשש דמחמת היוקר יתבטל המצוה על העתיד. אולם מדברי התוס' והר"ן שם משמע שרק הי' רוצה להפחידם בלבד אבל באמת לא הי' דורש כן ועי' בספר כפות תמרים שהבין כן כונת התוס' א"כ לפ"ז יש ראי' להיפוך והגאון בעל כפות תמרי' עמד ע"ז ממתניתין דרפ"ק דכריתות האשה שיש עלי' חמש לידות כו' דמוכח דאפשר לידרוש אע"פ שלא כהדין ע"ש אולם לפמ"ש מוח"ז הישי"ע שפיר יש לחלק בין הך דסוכה להך מתניתין דכריתות דבסוכה אין החשש רק ביטול מצוה א"כ אין לבטל עכשיו משום חשש זה וגם בל"ז במחכ"ת של הגאון כפות תמרים שהקשה על התוס' ממתניתין דכריתות לפי פי' רש"י ור"מ ז"ל נעלם ממנו מ"ש התוס' בב"ב קס"ו שלא ניחא להו כלל לומר דרשב"ג עקר דבר מה"ת כרש"י ור"מ ז"ל ופירשו פירוש אחר ואיך הקשה הוא על התוס' מרש"י ור"מ אך עכ"פ תמי' לי על הני רבוותא המג"א והישי"ע ומו"ח ז"ל שלא העירו כלל מהש"ס דסוכה הנ"ל:)** ודו"ק. והנה כ"ת הביא ממרחק לחמו מהא דאיתא בש"ס ביומא דף פ"ה מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת ר"ש בן מנסיא אומר ושמרו ב"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ולא קלע אל המטרה דבאמת אין זה הטעם דבשביל שישמור שבתות הרבה הותרה חילול שבת דבמתים חפשי כתיב חפשי מהמצות ורק דהעיקר משום דפ"נ דוחה ורק דהתור' גלתה זאת בפסוק זה דמי שנוטר שבת מותר לחלל שבת בשביל פקוח נפשו דפ"נ דוחה את השבת וזה ברור. וראיתי לכ"ת שרצה לומר דמחלוקתם של הר"י והקדמונים ז"ל בהך דק"ש תלוי במחלוקת התוס' והקדמונים ז"ל בהא דתנן בסוכה דף כ"ח שישבו בסוכה ושלחנם בבית שאמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דפירשו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא קיים מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים דגזרו שלא לעשות כן משום דשמא ימשוך אחר שלחנו אבל מדאורייתא פשיטא דיצא. אמנם התוס' שם דף ג' כתבו דאף מדאורייתא לא יצא י"ח סוכה א"כ י"ל דרבינו יונה