ברכת רצ"ה כו

אבמ"ה אף האיסור גברא יכול לחול כלל. אף שבא עם האיסור טרפה בב"א דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו ובזה לא שייך תירוצם של התוס' רי"ד ז"ל דהי מינייהו מפקת כיון שאיסור טרפה בודאי חייל דהו"ל איסור חפצא על גברא ואין מפרשים כו'] ודו"ק היטב. אולם אם נאמר כנ"ל דאם הי' על הדבר איסור גברא ולא איסור חפצא ואנו מסופקים כעת על איסור דהוא איסור חפצא חשוב חזקה נגד חזקה דנגד החזקת איסור גברא יש חזקת היתר של החפץ והו"ל ספק ולא ודאי וכנ"ל הדק"ל דאיך אמרינן דמוקמינן בספק בשחיטה על חזקת אבמ"ה וחשבינן לה נבילה ודאית דכיון דבחיי' לאו לאברים עומדת ולא הוי רק איסור גברא ואתה רוצה לעשותה נבילה איסור חפצא הו"ל חזקה נגד חזקה וכנ"ל. ועם הדברים האלה והחזיון הזה שפיר יש חזקת איסור בנ"ד גם לשיטת רש"י ז"ל דאף דל"ש לוקמי' בנ"ד אחזקת איסור אבמ"ה וכנ"ל מ"מ שפיר מוקמינן לה בחזקתה חזקת איסור שאינו זבוח אף לדעת רש"י ז"ל דבנ"ד ל"ש לומר כנ"ל דלענין חזקת איסור שאינו זבוח הו"ל חזקה כנגד חזקה חזקת היתר של החפץ דאינו זבוח ל"ה רק איסור גברא נגד החזקת איסור גברא דבנ"ד שאנו מחזקינן לומר שהוא נפל בן ח' מת הי' מתחלתו ול"ה שעת היתר החפץ מעולם והבן זה. והנה לכאורה כ"ז רק לדעת הסוברים דגם לדידן אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן עכ"פ אולם אחרי העיון מצאתי וראיתי דלאו ד"ה הוא דרבים מהקדמונים ז"ל חולקים בזה דלא אמרי' כלל סמוך מיעוטא לחזקה לרבנן דר"מ אף לא מדרבנן ונדחה לכאור' הטעם השלישי. אולם אחרי ההתבוננות ראיתי דבנ"ד בלאו החזקת איסור איכא עוד חזקה אחרת נגד הרוב חזקת הגוף דאף שאין אנו מסופקים על זמן הלידה מ"מ יש חזקת הגוף שנתעבר' באיחור הזמן ובן ח' הוא **(מלחמות אריה בספרי מצפה אריה סי' א' הבאתי סברא זו דחזקת מעוברת שנולד באיחור הזמן בשם הפמ"ג והגאון רע"א ז"ל ותמהתי ע"ז כי מה שייך חזקת מעוברת וכי אנן ידעינן לאמה בעת שהיתה מעוברת שאנו יכולים לדון ע"ז תורת חזקה, אלא אנן ידעינן שבכל יום ויום נולדים כמה עגלים והספק הוא אצלינו על עגל זה מאיזה עגלים הוא אם מאותן שנולדו קודם ח' ימים או מאותן שנולדו בתוך ח' ימים. וכי נימא דמשום חזקת מעוברת עצרו כל הבהמות מלילד עד תוך ח' ימים ולא נולד שום עגל כלל מקודם הא ודאי לא ניתן להאמר כלל. לכן ל"ש לדון עגלים מכח חזקת מעוברת ע"ש רק גבי יבמה שפיר כתב מו"ח ז"ל שיש לדון מכח חזקת מעוברת כיון דאנו דנין רק על ולד זה הנולד מהיבמה זו וז"ב לפע"ד:)** וכיון שיש שני חזקות נגד הרוב לכ"ע אמרי' אף לדידן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן עכ"פ ועיין בדברי האחרונים ז"ל שהאריכו הרבה בזה ע"ש

והנה בהך דיבמה יש ג"כ לכאורה שני חזקות נגד הרוב חזקה שנתעבר' באיחור הזמן ובן ח' הוא וגם חזקת זקוקה ליבום אולם כיון שנתעברה יצאה מחזקת יבם וא"ל דע"ז אנו דנין בשעת העיבור דכמו עתה שאחר שילדה אנו דנין אי בן קיימא הוא כמו כן בעודה מעוברת נולד הספק אם יהי' בן קיימא דז"א דכבר כתבתי בדברי אלה למעלה ראש ובארתי דחזקה דמעיקרא שאינה חזקה דאתיא מכח סברא אינה חזקה המכרעת ורק דכן גזרה תורה דאין יכולין להוציא מחזקתו הראשונ' רק ע"י ענין ודבר ברור וכ"ז לא שייך רק כשאנו באים לדון על ההוה אבל לא על להבא איך יפול הדבר. וזה אצלי ביאור הא דאמרינן שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ודלא כמ"ש המפורשים ז"ל דהיינו משום דסוף כל אדם למות בודאי רק דגם היכי דל"ה ודאי שישתנה ל"ש חזקה על להבא וכנ"ל דחזקה דמעיקרא אינה חזקה המכרעת ועיין בתוס' קידושין דף מ"ה מחלוקת ר' מנחם מיוני עם ר"ת ז"ל דמדברי שניהם נלמד דשמא יקדש חשוב כמו שמא ימות אף שאין זה ודאי דסוף שיקדשנה אביו עיי"ש: [ולכאור' יש לדבר כ"כ בזה דהך דשמא יבקע הנוד אלא דשם י"ל דאף אי נימא דיש לדון גם בכה"ג מתורת חזקה מ"מ חיישינן לזה לכתחלה שלא לסמוך על חזקה וכמו בדעבד באיכא לברורי דלא סמכינן על החזקה] ויש לי הרהורי דברים לפ"ז במ"ש התוס' ז"ל בגיטין דף נ"ג דלכך ל"ח בנדר ונזירות התראת ספק דשמא ישאל על נדרו משום דמוקמינן הנדר על חזקתו ואכמ"ל. ומעתה בנ"ד כיון דרוב וולדות בני קיימא המה בודאי יצאה מחזקת היבם בימי עיבורה דאין לדון על להבא מטעם חזקה וכנ"ל והבן זה: והנה לדעת הסוברים דמחזיקין מאיסור לאיסור ענין חזקת זקוקה ליבם לאו היינו חזקת היתר ליבם רק חזקת איסור לשוק ואף שכתבתי בחידושי דלא שייך לדון לגבי יבמה לשוק מטעם חזקת איסור מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק כיון דלהיפך גם לענין היבם אתה תאמר כן דגם ליבם היתה אסורה מקודם והו"ל א"כ שני הפכים בנושא אחד מ"מ כבר העליתי בחי' דלאו משום דיש חזקת איסור להיפך קאתינן עלה לומר דהוי חזקה נגד חזקת דבכ"מ אזלינן רק בתר הדבר שאנו באים לדון עליו לבד ולא איכפת לן במה שדבר אחר שאין אנו דנין כעת עליו יצא מחזקתו ורק דכיון דגם להיפוך אתה תדין כן לא אזלינן בתר חזקה היכי דסתרי אהדדי והארכתי בזה וחזקתי הדברים בראיות ברורות כראי מוצקים וזה לא שייך בנ"ד דליבם א"צ לדון משום החזקה חזקת איסור אלא דבלא"ה אסורה מחמת הרוב ולפ"ז יש לדון ולחלק בין ילדה בחיי הבעל לילדה אח"כ דבנשארה מעוברת במות הבעל שפיר יצאתה מחזקת איסור לשוק במיתת הבעל מחמת הרוב דהחזקה ל"ש על להבא וכנ"ל משא"כ ילדה דתיכף במיתתו נולד הספק שאנו דנין אז על העבר ואיכא א"כ חזקה נגד הרוב ובזה האיר ה' עיני לבאר דברי רש"י ז"ל שפי' הך דמת בתוך ל' דמיירי בילדה אחר מיתת הבעל דכל העובר משתומם דמה רצה רבינו בזה ובכמה ספרי הש"ס הנדפסים מחדש שלחו ידם להגיה ולפי הנ"ל א"ש דרבינו רש"י ז"ל אתא לאשמעינן דאף בכה"ג דליכא חזקת איסור חולצת באשת ישראל או אפשר לומר דס"ל דבילדה מקודם שמת הבעל דאיכא גם חזקת איסור נגד הרוב וכנ"ל גם באשת כהן חולצת וכמו בבהמה דאסרי' בדעבד ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרתי

והנה לכאורה לדעת הסוברים דגם בחזקה א' אמרינן לדידן סמוך מיעוטא לחזקה אין מקום לחלק בין ילדה מקודם בחיי הבעל לילדה אחר מיתתו דניהו דנימא כנ"ל דבילדה אח"כ ליכא חזקת איסור מ"מ הא איכא חזקה אחרת חזקת הגוף שנתעברה באיחור הזמן נגד הרוב וסמוך מיעוטא לחזקה. אולם אחר העיון יש לחלק בזה גם לדעתם ז"ל ומשום דכיון דאיכא גם יולדת לשבעה א"כ נהי דנימא דז' לא חשיב רובא נגד ח' דגם יולדת לז' מיעוטא היא ועיין ש"ס דיבמות דף ל"ו מ"מ למה לא נוקי אחזקה חזקת הגוף שהעיבור הי' באיחור הזמן היותר אפשרי ובר ז' הוא ובשלמא היכא דאיכא גם חזקת איסור וכגון היכי שהלידה הי' בחיי הבעל שפיר הו"ל לגבי הספק או בר ז' או בר ח' והוי חזקה נגד חזקה. חזקת איסור כנגד החזקת איחור העיבור ונגד רובא דיולדת ל"א איכא שני החזקות דפשיטא דסמוך מיעוטא