ברכת רצ"ה כה

בעלמא הוא הרי דחשבי' לי' לנפל כחתיכת בשר בעלמא ופשיטא א"כ דלא שייך בי' איסור אבמ"ה **(מלחמת אריה הנה ממ"ש הט"ז ביו"ד סי' י"ג סעי"ק ג' אמה דנקט המחבר במצא בה בן ח' חי מותר באכילה ואינו טעון שחיטה דקמ"ל דאין בו איסור משום אבמה"ח אם חתך ממנו בזמן שהוא חי עדיין ע"ש משמע דאי לא הי' מהני שחיטת אמו להולד הי' בו איסור אבמה"ח אע"פ שהוא בן ח'. אך נראה לי דהט"ז מיירי כשחתך בעודו במעי הבהמ' דיש להולד חיות אגב אמה כ"ז שמפרכסת אבל לאחר שהוציאו ממנה וה"ה בן ח' הנולד חשוב כמתה וכמ"ש מו"ח ז"ל:)** ואיך נאמר א"כ דנוקי אחזקת אבמ"ה לומר שהוא נפל בן ח' דא"כ הא ל"ה בו איסור אבמ"ה מעולם ורק איסור נבילה. וע"ז אנו דנין ואין כאן א"כ חזקת איסור כלל וא"ל דהחזק' הוא כך דאם הוא בן ח' לא יצא מחזקתו הראשונ' דהוא אחר השחיט' כמו שהי' דמת הוא מעת הולדו אולם א"ת שהוא בן ט' יצא מחזקתו חזקת אבמ"ה ע"י שחיטתו דכל כה"ג אין לדון לחזקה. ולדעתי דכל ענין חזקה דמעיקרא שאינו מכח סברא אינו חזקה המכריע את הספק שנאמר דכל שלצד ספק האחד נצטרך לדון ולומר שיצא מהחזק' ולצד השני לא יצא החזק' מכריע את הספק לצד השני. ורק שמחוק התור' שאין להוציא שום דבר מחזקתו רק בדבר ברור ואין זה א"כ ענין רק לגבי הדבר שאנו באים לדון עליו ושלשני צדדי הספק הי' עד כה כך ולצד הא' אנו מוציאין אותו מחזק' זו אנו אומרים דאין אנו יכולין להוציאו מחזקתו הראשונה מספק ונשאר בחזקתו לא זולת והבן כי זה ברור לכל מבין על דבר להבינו לאשורו וא"כ אין לדון בנ"ד מטעם חזקת איסור רק א"נ כשיטת התוס' ז"ל דחזקת איסור דבהמה בחיי' היינו חזקת איסור שאינו זבוח דאיסור זה הוא בין בבן ט' בין בבן ח' ודוק

והנה הא דבאמת נאיד רש"י ז"ל מפי' התוס' ז"ל דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו איסור שאינו זבוח והלך לפרש בדרך רחוק דהיינו איסור אבמ"ה וכנ"ל בשם מר אבא הגאון ז"ל יראה לכאורה דס"ל לרש"י ז"ל דליכא כלל איסור אינו זבוח על בהמה בחייה דהך קרא דוזבחת כו' אינו צווי ורק שבא לפרש באיזה אופן ניתר האיסור דבעינן שחיטה ולא נחירה וכדעת הריצב"א ז"נ הובא בתוס' שבועות דף כ"ד ד"ה האוכל נבילה עייש"ה אולם אחרי שמדברי כל הקדמונים ז"ל נראה מבואר דס"ל דוזבחת היא צווי שצריך לזבוח דוקא ועיין רמב"ם ז"ל ריש הל' שחיטה ובשאר פוסקים ז"ל והריצב"א ז"ל יחידאי הוא בדבר הזה עלה על לבי לומר דבאמת גם רש"י ז"ל ס"ל דיש איסור אינו זבוח על בהמה בחיי' והא דהוצרך לפרש דחזקת איסור היינו איסור אבמ"ה הוא מטעם אחר ומשום דכיון דאיסור שאינו זבוח אינו רק עשה דמ"ע לשחוט בהמה לאכול הימנה ועשה אקרקפתא דגברא מונח ולא חשוב רק איסור גברא אין לנו לדון בשנולד ספק בשחיטה דלא הוי שחיטה מטעם חזקת איסור שאינו זבוח דכיון דנבילה הוי איסור חפצא מהכ"ת נאמר דחשוב חזקת איסור דהיינו האיסור גברא שהי' מקודם נמשך גם עתה נימא בהיפך דנוקי החפץ בחזקת היתר שהי' לו מקודם דמקודם הי' חזקת היתר על החפץ והו"ל א"כ חזקה נגד חזקה חזקת היתר של החפץ נגד חזקת איסור גברא ובספיקא עומד. והנה בש"ס דחולין דף ט' בהך דלא בדק בסימנים ר"א ב"א כו' טרפה ואסורה באכילה במתניתא תני נבילה ומטמאה במשא וקמפלגי בדר"ה דאמר בהמה בחיי' בח"א עומדת מ"ס בחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' ומ"ס כו' מתה היא וכן קיי"ל דמטמאה ג"כ דכיון דהאי נבילה ממילא מטמאה ולכאורה מוכח מזה דכל כה"ג שיש בדבר אחד חזקת איסור וחזקת היתר אזלינן בתר חזקת איסור דאל"כ כיון דא"א לחלק ולומר שהיא נבילה ואינה מטמאה הול"ל דחשוב חזקה נגד חזקה דנגד חזקת איסור איכא חזקת טהרה והו"ל לגבי טומאה וגם לגבי איסור אכילה רק ספיקא וכנ"ל. ובאמת זה נגד הסברא דניזול רק בתר חזקת האיסור ולא בתר החזקת היתר או טהרה שכנגדו ועכצ"ל דהתם מצד אחר קאתינן עלה דמקודם בעודה מפרכסת לא הי' מקום לדון רק מטעם חזקת איסור ולא על החזקת טהרה דגם עתה אין במפרכסת טומאת נבלה וכמבואר בש"ס שם פרק העור והרוטב וא"כ גם אח"כ כשמתה הוי חזקה זו כבר הוחזק דעדיף מחזקת טהרה שלא הוחזק וכיון שא"א לחלק שפיר אמרי' דאסורה ומטמאה ודו"ק. ובזה אמרתי ליישב הא דאמרי' בש"ס דחולין דף ל"ח גבי מסוכנת שלא פירכסה דבידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם לכן. דאמאי הוצרך לומר דבידוע אי הוי רק ספק הוי נבילה ודאי דבחזקת איסור עומדת וכמו כל ספק שבשחיט' דקיי"ל נבילה ומטמאה במשא [ודוחק לומר דהא דקאמר בידוע דנ"מ ליתן ספק אם פירכסה כגון ששחטה בלילה דאי גם לא פרכסה ודאי הוי רק ספק היכא שי"ל שפרכסה הו"ל ס"ס ואף לדעת הסוברים דלא מהני ס"ס במקום חזקה מ"מ לא הוי רק ספיקא ואי בלא פירכסה ודאי בידוע שמתה מקודם גם בספק פירכוס הו"ל נבילה ודאית כיון דיש חזקת איסור. דמלבד שזה דוחק הנה הס"ס הלזו חשוב משם אחד וכמובן ולא חשוב ס"ס] אולם לפי הנ"ל ניחא דבלי פירכוס הדר הו"ל חזקה נגד חזקה חזקת איסור נגד חזקת טהרה וכנ"ל ודו"ק בזה: שוב אחר כתבי זאת מצאתי למ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל שהרגיש בכעין זה לדעת ושיטת רש"י ז"ל דחזקת איסור היינו חזקת אבמ"ה ונפרש כנ"ל בשם מר אבא הגאון ז"ל דהיינו שחנו דנין בעודה מפרכסת וכנ"ל אולם דידי עדיפא דלפ"ז א"ש לכ"ע וכנ"ל והבן

ועדיין יש לעורר בזה דהנה אנכי הקשיתי לשאול דכיון דאנן קיי"ל דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ואין איסור אבר חל רק בשעה שתלשו מהבהמה ועיין ש"ס דחולין דף ק"ג וברמב"ם פ"ה מהמ"א ובנושאי כליו א"כ מאי חזקת אבמ"ה איכא על הבהמה בחיי' ואמרתי דאף דלאו לאברים קאי מ"מ ז"א רק דליכא איסור חפצא דאמ"ה על הבהמה בחיי' אבל מ"מ פשיטא דאיכא איסור גברא דהיינו אזהרה על האדם שהרי מוזהר הוא שלא יעבור לאכול מן הבהמה בעודה חיה והא דאמרי' בש"ס דחולין שם בנטרפה עם חתיכת האבר דחייב שתים משום דחשוב איסור ב"א ומשום דלאו לאברים עומדת היינו משום דאף דהי' גם מקודם איסור גברא דאבמ"ה מ"מ כיון דלא הי' איסור על החפץ שפיר אתי איסור חפצא דטריפה וחייל דאיסור חפצא חל על איסור גברא והא דבנטרפה מקודם ליכא איסור אבמ"ה למ"ד דאין איסור אבר חל על איסור טרפה אף דאיסור גברא דאבמ"ה כבר הי' על הבהמה מקודם מיום הולדה ואף דאיסור טרפה שפיר חייל וכנ"ל דהו"ל איסור חפצא על גברא מ"מ איסור גברא דאבמ"ה להיכן הלך היינו משום דכיון דאין האיסור חפצא דאבמ"ה יוכל לחול עוד כיון שכבר הי' עליו איסור חפצא דטרפה ממילא ליכא גם איסור גברא דאבמ"ה דאיסור גברא הוא רק אזהרה שלא יזיד לעבור על איסורו של החפץ וכיון דליכא עתה איסור חפצא אין כאן אזהרה [וביחוד בהך דנטרפה עם יציאת רובא הנזכר לענין זה בש"ס שם בלא"ה י"ל דכיון דאיסור טרפה בודאי חייל, אף אי לא נחלק באיסורי' בין בזאח"ז לב"א דאיסור טרפה איסור חפצא ואבמ"ה ל"ה על הבהמה בחיי' רק איסור גברא אין האיסור