ברכת רצ"ה רנג

הראשונ' ויצא בסוף התקיע' ועיין טור ז"ל. ושפיר יצא דתיכף בתקיע' הראשונ' או בתחלתו כשגמר שיעור תקיע' נפק לחולין ומשום דאף דלא יצא בזה מדרבנן דהוי מה"ב מ"מ מעל שקיים המצוה מה"ת ורבא לשיטתו אזיל דכל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ ושפיר מקשה דזה מה"ת ואין כאן מעילה קודם שיצא בו ודו"ק. [ולפ"ז צ"ל דמיירי שאין לו שופר אחר דאל"כ גם לר"י דל"י מדרבנן ליכא מעילה דכיון שע"כ צריך לתקוע מחדש בטלה לה הנאתו וכנ"ל והרבה הרהורי דברים יש לי עוד בכ"ז אולם לא צרפתים עוד במצרף הדעת והבחינ' ולכן אשים מחסום לעטי בזה ולא באתי רק לעורר לב המעיין המשכיל על כל דבר להבינו לאשורו

ועדיין יש לעורר דאם נאמר דמיירי שאין לו שופר אחר למה לא נימא דאתי עשה דשופר ודחה ל"ת דמעיל'. אמנם באמת גם א"נ דמיירי ביש לו שופר אחר עדיין יקשה דלמה לא יצא בדיעבד דמ"מ ל"ח עביר' דעשה דחה לה דאף דהיכי שאפשר לקיים שניהם ל"א דעשה דוחה ל"ת מ"מ היינו רק דכיון דאפשר בלי דחי' אמרינן שיעש' באופן היותר מועיל אבל אחר שכבר נעשה פשיטא שאין כאן עביר' דעשה דחה לל"ת. ובשלמא לרבא לפי הנ"ל דמטעם כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ קאתינן עלה דאמרינן שלא יצא כדי שיתוקן האיסור ניחא דאמרי' ודנין עתה שיתוקן עי"ז שלא יצא שלא נצטרך לבא לידי דחוי' כיון שאפשר לקיים שניהם אבל לר"י דמטעם מה"ב לא יצא קשה כנ"ל דאין כאן עבירה דעשה דחה לל"ת ועיין בשאגת ארי' ז"ל שהעלה דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה מיתה ביד"ש וא"כ י"ל דר"י ס"ל דהזיד במעיל' במית'. אמנם אנכי בחי' העליתי דדוקא ל"ת שיש בה כרת אינה נדחית מפני עשה אבל ל"ת שיש בה מיתה בי"דש שפיר נדחית. אולם לפי"ז פשיטא דניחא יותר דעיקר טעמא דידי משום דבאמת אין לחלק בין ל"ת גרידא לל"ת שיש בה כרת וכדאמרינן בש"ס בכמה מקומות מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת ורק דעיקר החילוק הוא דכיון דחייבי כריתות שוגגין צריכין כפרה קרבן חטאת חזינן שצריך כפרה על המעש' אף בלי מחשבת עון א"כ אין ראיה מכלאים בציצית וכדומה דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת דבלאו גרידא דבעינן מחשב' שפיר י"ל דכיון שעושה לתכלית קיום מ"ע מותר דאין כאן מחשבת עון ומרך משא"כ בל"ת שיש בה כרת דגם על המעש' בלי מחשב' צריך כפרה דמביא על שגגתו חטאת וזה ל"ש בל"ת שיש בה מיתה ביד"ש וא"כ במעיל' דחייבה התור' גם על השוגג אין עשה דוחה ל"ת זו אף אם הוא רק באזהר' ודו"ק בזה כי קצרתי ואם נאמר דכמו דאמרינן אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כ"כ אינה דוחה שאר לאו שבקדשים א"ש בלא"ה. והרבה יש לדבר בזה אלא שאין כאן מקום הביאור

ומתוך דברינו אלה יראה כ"ת דעיקר קושייתו דאמאי בשופר של עולה יצא לר"י דמה בכך דנפיק לחולין אחר שמעל מ"מ הא הו"ל מה"ב לק"מ דכל כה"ג מה"ב כיון שהעביר' נעשית מקודם וכמו בגזל היכי שכבר נקנה לו מקודם דל"ח מה"ב וכמ"ש התוס' וכל הקדמונים ז"ל ושיטת רש"י ז"ל בסוכה שם דאף אי יאוש כדי קנה מ"מ הו"ל מה"ב עכצ"ל וליישב כמש"ל דז"א רק א"נ דמה"ב מה"ת אבל לפי המסקנא דלא הוי רק מדרבנן כל כה"ג שנגמר הקנין מקודם ל"ח מה"ב וכדמוכח להדיא בש"ס שם בהך דלקנייהו בשינוי מעשה ושינוי השם עמש"ל. גם מה שהעיר במעיל' דההקדש נתחלל והוא מועל דאמאי ל"א דלא יתחלל ולא ימעול לא ביאר הדברים כל הצורך דבכל ענין מעילה אין המעיל' משום החילול דהרי במזיד אינו נתחלל ומ"מ מעל ורק דיש מקום לדבריו היכי שאינו נהנה ורק בהוצא' לחוד דבררתי למעל' דבשוגג מעל בכה"ג וכנ"ל בשם התוס' והקדמונים ז"ל ובררתי דמ"מ ז"א רק בשוגג דהקדש בשוגג נתחלל אבל לא במזיד דאינו נתחלל דבזה בעינן שיהנה דוקא עמש"ל דאמאי בשוגג מעל בכה"ג נימא דלא יתחלל ולא למעול דכל שאינו נתחלל בעינן הנאה דוקא וכנ"ל במזיד. אמנם גם מזה אין הוכח' רק דגזה"כ היא דיתחלל בכה"ג וממילא דמעל אמנם לפ"ז צ"ל דאין החילול תלוי כלל בהמעיל' ורק שאמרה תור' שיתחלל בכה"ג דאל"כ עדיין יקשה דלא יתחלל ולא למעול דאחרי שלא ימעול לא יתחלל. ואון לסברא זו ממה שהבאתי למעל' בשם רבים מהקדמונים ז"ל דיש לומר בקורדום שלא מעל רק לפי ט"ה ומ"מ יצא כל הקורדום לחולין. הרי דגם נגד זה שלא מעל נתחלל ויצא לחולין והבן זה כי קצרתי והרבה יש לי לטייל בכ"ז ארוכות וקצרות. אולם ליראת האריכות פה תהי' שביתת קולמסי: סימן צא כפר ספאס יום ג' כ"ח אב תרמ"ד. שלום אשיב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי בחדרי תורה בפלפול וסברא חכמתו פניו תאירה שמו נודע בשערים כש"ת מ' אליעזר סג"ל מישעל ני'

הנני בזה להשיב לכת"ר על יקרת מדברותיו בקונטריסו אשר העריך לפני אחרי אשר שמתי עיוני בו ויען אנכי פה מחוסר ספרים ואין בידי רק איזה מס' דלגתי על הענין הראשון דברי התוס' ז"ל ב"ק קי"ג בהך דגזל עכו"ם התלוי בלשון התוס' והסוגיא שם אשר אין עמדי ואבא להמעלה השני' וזה החלי בעזר הצור וכל דבריו היקרים במענה הלזו אעבור לפני ואת אשר עם לבבי אשיחה. א) מ"ש כת"ר לפרש השגת הראב"ד ז"ל בפ"ז מה' חובל ומזיק הלכה ד' דלאו על בבא דכהנים שפגלו כו' קאי כאשר חשב המגדל עוז ז"ל ורק על הדין השני דעושה מלאכ' בפרת חטאת ובמי חטאת דהחילוק בין לא עשה מעשה בגופו לעשה מעשה בגופו דאיתא בש"ס דגיטין דף נ"ג הוא אליבא דחזקי' דס"ל דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ולא לר"י דס"ל דל"ש היזק וכמבואר בש"ס שם וחילוקו של רבינו ז"ל הוא דלא כהלכתא דאנן קיי"ל כר"י הוא אמת וברור בכוונת הראב"ד ז"ל ודברי בעל מ"ע ז"ל הוא מהמתמיהי' ואשר אחזה בישוב דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דלכאור' קשה דלמה מקשה הש"ס מהך דהעוש' מלאכ' בפרת חטאת ומי חטאת דפטור מדיני אדם רק לחזקי' דגם לר"י נהי דמדינא היזק שא"נ לא שמי' היזק מ"מ הי' לנו לחייבו בד"א משום שלא יהא כאו"א הולך כו' וחילוקו של הראב"ד ז"ל בין היכי שכוונתו להזיק לחבירו ובין היכי שמתכוין להנאת עצמו יראה שהוא רק לחומר הנושא דלא מצינו חילוק זה בשום מקום בש"ס. ולישב זה אמינא דהנה בהא דקאמר חזקי' הטעם דבשוגג פטור כדי שיודיע הקשה הראב"ד ז"ל דהרי קיי"ל דאין ע"א נאמן לאסור ומה נ"מ א"כ בזה שיודיע ותירץ דרק שומר ופועל אינו נאמן משום שעליו מוטל הדבר לשמרו ואינו נאמן לומר שלא עשה המוטל עליו אבל איש אחר שפיר נאמן ומעתה י"ל דלכך לא פריך לר"י דלדידי' י"ל דמיירי בשוגג ולכך פטור מדיני אדם אולם לחזקי' פריך שפיר דכיון דמיירי שהשומר עשה המלאכ' וכדאמרינן הא דאסח דעתי' מיני' אף בשוגג חייב דבשומר אין לפטור משום כדי שיודיע דלא יהי' נאמן דאין ראוי לומר שלא עשה ושמר כראוי וכנ"ל. עוד י"ל דאף א"נ כדעת החולקים על הראב"ד ז"ל דאין חילוק בין שומר לאיש אחר דגם אחר אינו נאמן לאסור ולדעתם ז"ל עכצ"ל דהך דכדי שיודיע היינו שיודיע בעודו בידו דנאמן לכ"ע מ"מ לא נוכל לאוקמי הא דעושה מלאכ' בפרת ומי חטאת וחזקי'