ברכת רצ"ה רנב

לבד הוא ע"כ משום דהקדש בשוגג מתחלל ובמזיד אינו מתחלל וכל שיוצא א"כ לחולין מעל בהוצאה לחוד ל"ש כלל בשופר בסבור שהוא של חברו ענין שואל שלא מדעת ושליחות יד דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה דמה"ט קיי"ל דמותר ליקח טלית חבירו שלא מדעתו וכמבואר כ"ז בפוסקים עיין עליהם

אמנם אחר ההתבוננות הדבר נכון דאי נימא מצות להנות נתנו אין שיעור לטובת הנאה זו דאם הנאת מצוה דהיינו קיום המצוה חשיב הנאה אין שיעור כמה היא שוה ואי מעל לפי ט"ה אף דפשיטא דאין לחייבו לשלם יותר משיווי כל השופר מ"מ צריך לשלם כפי ששוה כל השופר עכ"פ דשיווי הט"ה מקיום המצוה אין לה שיעור ויצא א"כ גם בכה"ג כל השופר לחולין דכמה שצריך לשלם בודאי יוצא כנגד זה לחולין ועיין בקדמונים ז"ל די"ל בהך דקורדום בלקחו לבקע בו דלא ימעול רק לפי ט"ה ומ"מ יצא הכל לחולין. אבל זה פשוט וברור לד"ה דנגד מה שצריך לשלם יוצא לחולין וא"כ שפיר יש לומר דמיירי הכא בנטל ע"ד שהוא שלו וא"כ ליכא מעילה בלי הנאה ומ"מ יצא כל השופר לחולין לרב יהודא דס"ל מצות להנות נתנו דט"ה הלזו הוא כדי שיווי כל השופר וכנ"ל ודו"ק. ולפ"ז מיושב ג"כ דברי הכלבו שהבאתי דהנאה זו שמתגאה בתקיעתו הוא דבר שיש לו קצבה וכיון שנטל ע"ד שהיא שלו לא מעל רק כפי ט"ה שהי' לו ולא יצא בזה א"כ השופר כולו לחולין וכמובן. ולפי הנ"ל נוכל לומר כמש"ל ליישב דהך דלא יתקע ואם תקע מיירי בחד גוונא שאחר הוא התוקע והתוקע מזיד והשומע שוגג. ומ"מ א"ש ל"מ לדעת הטור ז"ל דהשמיעה היא העיקר וא"צ כלל לענין זכי' ושליחות דשפיר מיירי בלא עשאו שליח בפירוש רק שכיון לבו וכנ"ל ומ"מ יצא לחולין במעילתו דהט"ה היא שיווי כל השופר וכנ"ל אלא אף לדעת הסמ"ג ז"ל אתי שפיר דאף דע"כ מיירי בעשאו שליח שיתקע לו בשופר זה וא"כ זה גופא חשוב הנאה דקעביד שליחותיה וכנ"ל מ"מ יש לומר דהנאה זו דעביד שליחותיה בא תיכף בתחלת התקיעה ולא אח"כ דמ"ל אם עושה שליחותיו בתקיעה אחת או בהרבה ויצא א"כ לרבא דס"ל אחר חזרה דמלל"נ בשאר התקיעות ומ"מ שפיר פריך לר' יהודה אימתי מעל לכי תקע כו' דאי מצות להנות נתנו מעל ג"כ בהתקיעות כשיצא בהם דבהנאה זו דעביד שליחותיה לא יצא כל השופר לחולין דאינו מועל רק לפי ט"ה שבו ודו"ק בזה

והנה יש לי לפ"ז מקום ספק א"נ דמצות להנות נתנו ותקע בשופר של הקדש והי' לו שופר אחר כמה מעל דאף שזה פשוט וברור דאף שיש לו שופר אחר לא נפטר מידי מעילה דמ"מ הי' לו הנאה מההקדש ומה לנו בזה שהי' יכול להנות הנאה זו מהיתר הרי מ"מ נהנה עתה מההקדש ואטו מי שיש לו היתר יהיה מותר להנות מאיסורי הנאה זה ודאי בורכא היא. מ"מ יש לומר דלענין שומת הט"ה שהי' לו ומה שצריך לשלם לההקדש שפיר יש חילוק בין אין לו שופר אחר ליש לו אחר. דדוקא היכי שאין לו שופר אחר צריך לשלם שיווי כל השופר דאין שיעור לט"ה זו של קיום המצוה. אבל בהיה לו שופר אחר א"צ לשלם להקדש רק כפי שאר השתמשות של חול דיכול הי' לקיים המצוה בהאחר

ולכאורה עלה על לבי להביא ראיה דגם היכי שיש לו שופר אחר מעל וצריך לשלם שיווי כל השופר דהנה אנכי הקשיתי לשאול לדעת רוב הפוסקים דענין מצוה הבאה בעביר' היא רק מדרבנן דא"כ ישאר קושית המפורשים ז"ל בתוקפו דאמאי בשל שלמים לא יצא לר' יהוד' דהרי ר"י לית לי' כלל הך דמה"ב ואין לומר כמו שתירץ מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל דבכה"ג דעיקר המעיל' בא ע"י מה שמקיים המצוה ואם לא יצא ליכא עביר' שהעביר' תלויה בקיום המצוה גם לר"י אמרינן מה"ב ולא יצא כדי שלא יעבור העביר' דז"א דכיון דכל מה"ב היא מדרבנן א"כ מה נועיל בזה שנאמר דלא יצא דמ"מ אין זה מוציאתו מידי עביר' דמ"מ נהנה שקיים המצוה מה"ת וכיון שאין תועלת לענין העביר' גם מדרבנן הו"ל לומר דיצא לר"י דלית לי' מה"ב. ועלה ע"ד לומר דמה"ב כזו דהעביר' תלוי בקיום המצוה לכ"ע היא מה"ת. אולם אם כה נאמר יקשה דהנה בש"ס סוכה דף ל' בהך דא"ל ר"ה להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם לא חגזזו אתון אלא לגזזהו אינהו כו' כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידיהו דידהו ושינוי רשות בידייכו כתב רש"י ז"ל דקסבר יאוש גרידא ל"ק ואי נמי קני מה"ב הוי. וכבר תמהו עליו דא"נ דגם בכה"ג שקנה מקודם לגמרי חשוב מה"ב מחמת העביר' שמקודם א"כ מאי פריך הש"ס שם דלקנייהו בשינוי מעשה או בשינוי השם דמה בכך שקנאו מ"מ לא יצא משום דהו"ל מה"ב. ואמרתי בחי' לדעת רבינו רש"י ז"ל דרק אי מה"ב הוי מה"ת לא יצא גם בכה"ג שקנה מקודם אבל אי הוי רק מדרבנן ל"ח בכה"ג מה"ב והש"ס אזיל לפי האמת והמסקנא דמה"ב לא הוי רק מדרבנן וכשקנאו בשינוי מעשה ושינוי השם ל"ח מה"ב והארכתי בזה ואכ"מ הביאור וא"כ א"נ דבנ"ד הוי מה"ב מה"ת יקשה מה מהני מה דנפיק לחולין הא מ"מ הו"ל מה"ב מחמת העביר' שמקודם דאי הוי מה"ת גם בכה"ג נ"י משום מה"ב וכנ"ל בשיטת רש"י ז"ל. ואמרתי דהכא מיירי שיש לו שופר אחר וכיון דמדרבנן לא יצא וצריך ע"כ לתקוע מחדש בטלה לה ההנא' וא"כ שפיר נועיל בזה שנאמר דלא יצא מדרבנן מטעם מה"ב וא"כ מוכח כנ"ל דגם היכי דאית לי' שופר אחר מעל נגד דמי כל השופר ויצא לחולין כן עלה לכאור' על לבי

אמנם אחר העיון ראיתי דגוף הדבר דר' יהוד' לית לי' מה"ב אינו ברור עוד עיין תוס' גיטין דף נ"ה די"ל דר"י ס"ל יאוש כדי קני ומתיר מה"ט ההקרב' בגזל עייש"ה. וגם א"נ דל"ל מה"ב ורק דהכא ה"ט משום שבזה דלא יצא יתוקן האיסור נ"ל דאין זה עוד מענין מה"ב ורק מסוג כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ שהעל' המהרי"ט ז"ל דהיינו דוקא היכי שעי"ז דל"מ יתוקן האיסור ונסתר א"כ ראייתי זאת וכמובן. ועפי"ז אמינא לבאר הך דר' יהוד' דקאמר בשל עולה יצא דהרי שפיר אתקיף לי' רבא אימת מעל לכי תקע כו' ומה ס"ד דר"י וכבר טרחו בזה הרבה בישוב הדבר. ולפי הנ"ל יש לומר דר"י מטעם מה"ב קאתי עלה דגם ר"י ס"ל מה"ב וכנ"ל בשם התוס' גליון שם וכיון דמה"ב הוא רק מדרבנן וכנ"ל שפיר י"ל דמיירי שתקע יותר או שמשך בהתקיע' **(מלחמות אריה למה לא תהא רוצית להתקדש ומה איכפת לה על איזה אופן נעשה המעות שלו וכעין זה מחלק התוס' בכמה מקומות לענין מצוה הב"ע דכל שקנה מקודם לא איכפת לן עיין גיטין נ"ה ד"ה מאי וב"ק ט"ז ד"ה אמר אלא עכצ"ל דהכי פרוש' שהאשה אינה רוצית שתתחלל המעות ע"י קבלתה ומשו"ה אינה מקודשת וממילא אין המעות יוצאין לחולין ע"י הקדושין גופא ומשו"ה נתבטל גם ההגבהה שהי' בטעות ע"מ לקדשה וכן הכא נמי כיון שע"י התקיע' עצמה אינם יוצאין המעות לחולין מחמת שאינו יוצא ידי מצוה ממילא נתבטל גם הגבהה שהי' בטעות וכנ"ל וזהו ברור בסברא לפע"ד:)**