ברכת רצ"ה כד

כבר הארכתי במק"א בענין הך דאיכא לברורי אי הכוונ' שיוכל להתברר האיסור או דנימא להיפך דלבירור שיתברר האיסור לא חיישי' כלל כיון שיש רוב או ס"ס שהוא היתר ורק דצריך לברר ההיתר בידוע גמור ועיין בצ"צ סי' ס"ט מ"ש בביאור דברי הרשב"א ז"ל שרצה לומר דביצה ספק טריפ' שנתערבה הו"ל דבר שיש לו מתירין שתחי' התרנגולת או תטעון ביצים שנתקשה בהם החכם השואל דלמה נמתין דממ"נ אם טריפ' היא שפיר בטילה ואם יתברר שאינה טריפ' פשיטא שמותרת. וביאר הוא ז"ל ואסברא לן דאף אם נתברר אח"כ שאינה טריפ' מ"מ האוכלה מקודם איסורא עביד עש"ה שהאריך בדבר או דבעינן שיוכל לברר שניהם ההיתר וגם האיסור דכיון שיוכלו להתברר שני צדדי הספק לא חשוב ספק גמור. ואין להביא ראי' מדברי הרמ"א ז"ל סי' ק"י להכריע דבדשיל"מ ל"א להקל מטעם ס"ס ובהך דאיכא לברורי ספק דמהני ס"ס וא"צ לברר דא"נ דאיכא לברורי היינו שיוכל להתברר ההיתר או שיתברר גם האיסור א"כ הא הו"ל דשיל"מ דלא מהני ס"ס לדעתו כלל דז"א דלפי האמת אנן קיי"ל כהרשב"א ז"ל דל"ח דשיל"מ רק כשיהי' לו היתר בודאי דמה"ט ביצה של ספק טריפה שפיר בטיל ולא חשיב דשיל"מ ואין לדון א"כ בס"ס גם היכי שיוכל להתברר היתירו רק מטעם איכא לברורי וזה ברור. ולפי הנ"ל אין לומר בנ"ד הטעם דל"מ רובא משום דאיכא לברורי רק אם נאמר דבהך דאיכא לברורי רק מפאת שיוכל להתברר ההיתר קאתינן עלה דבנ"ד אין האיסור יוכל להתברר בודאי ורק ההיתר יוכל להתברר אם יחי' ח' ימים וכמובן: ועיין בתוס' שבת דף קל"ו דאחר שהאריכו דהך דרשב"ג דכל ששהה כו' אינו נפל מיירי בין בסתם וולדות בין בבן ח' ודאי דשהה יצא מכלל נפל הקשו בהא דפשיט הש"ס שם מאי דקמבעי' לן אי פליגי רבנן ארשב"ג מהא דקאמר ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי בסתם וולדות דילמא לא פליגי בזה כלל וכי פסק ר"י אמר שמואל כוותי' דרשב"ג היינו בבן ח' ודאי ותירוצם דחוק דמ"מ הוצרך לומר הלכה כרשב"ג דלא מהני גמרו סימנין בבן ח' ודאי ורק בשהה דוקא עיי"ש ותבין. אולם לפי הנ"ל ניחא דאף א"נ דרבנן פליגי בבן ח' ודאי מ"מ ממילא מותר לדידהו בסתם וולדות מטעם דרוב בני קיימא המה דלדידהו א"א שיתברר ההיתר לגמרי דגם שהה אינו ודאי גמור דאל"כ הי' מועיל גם בבן ח' ודאי לומר דבן ז' הוא ואשתהי ודו"ק: אולם אם כה נאמר יש לעורר בהך דיבמה דבעי' שיתברר שהולד הוא בן קיימא שיחי' למ"ד יום דבשלמא כשהולד עדיין חי שתהי' אסור' להנשא תוך ל' יום [והיינו היכי שילד' אחר מיתת בעלה יותר משני חדשים דאל"כ אין מקום לדון בזה דבלא"ה עדיין היא תוך ימי הבחינ' דלא מחלקי רבנן בין ילדה ללא ילדה וכמבואר בש"ס ופוסקים ואין נ"מ רק בשכבר עברו ג' חדשים ובגוונא דליכא איסור מינקת וכמובן] שפיר יש לומר דאסור' להנשא אף דרוב וולדות בני קיימא נינהו משום דאיכא לברורי. אמנם היכי שמת הולד תוך למ"ד אמאי צריכ' חליצ' דכיון שא"א להתברר עוד למה לא ניזל בתר רובא. ואין לומר דהו"ל דשיל"מ ע"י חליצה דהרי בכ"מ שיש הפסד לא חשוב דשיל"מ והרי ע"י החליצ' תפסול לכהונ' ודוחק לומר דדוקא בנתקדש' לישראל שכבר נתקדש' צריכ' חליצה ומשום דעתה אין לה הפסד בחליצ' ואין נ"מ רק כשימות זה אם תפסול אח"כ לכהונ' וזה חשש הפסד רחוק דמלבד שיש להסתפק עוד אי חשוב כה"ג דשיל"מ כיון דמ"מ יש חשש הפסד הנה מדברי הש"ס מת בתוך ל' ועמד' ונתקדש' משמע דעשא' שלא כדין שהית' צריכ' חליצה. וגם מהך דאם אשת כהן היא אינה חולצת משמע דדוקא בשכבר נתקדש' אינה חולצת אבל מקודם צריכ' חליצ'. ולכאור' עלה על לבי לומר לפמ"ש קצת הקדמונים דאף היכי דגם אח"כ ישאר איסור דרבנן אמרי' דמ"מ יש לדון מטעם דשיל"מ לענין איסור תורה וא"כ י"ל דגם הכא אמרי' דתחלוץ ולענין איסור חליצ' לכהונ' באמת נלך בתר רובא ומ"מ צריכ' חליצ' משום דהוי דשיל"מ לענין איסור תורה דיבמה לשוק. אולם באמת ז"א דכל שתחלוץ אסור' לכהונ' שלא יאמרו חליצה מותרת לכהן וכמ"ש התוס' בשבת שם לבאר הא דאשת כהן אינה חולצת אף דספק חליצה מותרת עייש"ה. וצ"ל לפ"ז דמחמת חומר איסור יבמה לשוק שתהי' כל ימי' באיסור החמירו חז"ל שלא לילך בתר רובא כל שאין הפסד כ"כ בחליצ' ורק באשת כהן הקילו שלא תאסר על בעלה או דנימא דכיון שמת תוך ל' איתרע קצת רובא. אולם זה הטעם האחרון לא יתכן לדעת הסוברים דחלה דמי לפיהק ומת והך דמת בתוך ל' דמחלקין בין אשת ישראל לאשת כהן מיירי באכלו ארי דוקא. וגם לדעת החולקים עדיין יקשה לפ"ז מהא דאמרינן סתמא מת בתוך ל' ולא מחלקינן בין חלה לאכלו ארי ודו"ק בכ"ז

הפן השלישי. יש לומר דכיון דלא הוי רוב חזק הרבה שהמיעוט מצוי אמרינן אף לדידן דלא חיישי' למיעוטא סמוך מיעוטא לחזק' מדרבנן מיהא דהכא הוי חזקה נגד הרוב דבהמ' בחייה בחזקת איסור עומדת. אולם בזה יש לעורר טובא דהנה נחלקו בזה אבות העולם דרש"י ז"ל פירש דהא דאמרי' בכ"מ בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכל שנולד ספק בשחיט' מוקמינן לה בחזקת איסור היינו חזקת איסור אבר מן החי. אולם רבותינו בעלי התוס' דחו זה דאיסור אבמ"ה כבר חלף הלך לו ופירשו דחזקת איסור היינו חזקת איסור שאינו זבוח דיש על בהמ' בחייה ואף גם עתה כל שלא נשחט' כראוי עיין בדבריהם ז"ל והנה האחרונים ז"ל דעתם דשיטת רש"י ז"ל הוא דמחזיקינן מאיסור לאיסור ולכך שפיר חשבינן חזקת איסור מאיסור אבמ"ה לאיסור נבילה. אולם מר אבא הגאון האמתי ז"ל בקונטריסו העלה דגם רש"י ז"ל י"ל דס"ל דמאיסור לאיסור לא חשיב חזקת איסור דכיון שהאיסור הראשון בודאי נפקע מאין לנו להחזיק מחמתו איסור חדש שלא הי' והא דפירש"י דמוקמינן לה אחזקת אבמ"ה אף שהאיסור הזה כבר נסתלק במיתת הבהמ' מצד אחר קאתינן עלה לפי מה דקיי"ל דמותר לחתוך מהבהמ' בעודה מפרכסת דאף דמפרכסת הרי היא בחי' מ"מ ליכא איסור אבמ"ה לישראל דכיון שנשחט' שוב ליכא אבמ"ה דבישראל בשחיט' תליא מלתא ואף לב"נ דבמית' תליא מלתא קיי"ל דלא כראב"י ומשום דמי איכא מידי כו' אולם כ"ז כשנשחט' כראוי אבל היכי שנתנבל' בשחיטת' ל"מ שאסור' לב"נ כיון דלא שייך מי איכא מידי דלישראל בלא"ה אסור' אלא אף לישראל איכא אבמ"ה ג"כ דכיון שאין כאן שחיט' המתרת הו"ל כמתה מאלי' דיש בה במפרכסת איסור אבמ"ה ועיין כ"ז בש"ס ופוסקים ז"ל וא"כ שפיר פירש"י ז"ל דמוקמינן לה אחזקת אבמ"ה והיינו דבעת שהית' עדיין מפרכסת שפיר יש לנו לדון אם נשחט' כראוי ופקע לה איסור אבמ"ה או לא נשחט' כראוי ועדיין איסור אבמ"ה רביע עלי' ומוקמינן לה אחזקת אבמ"ה שהי' עלי' בחייה וכיון שבשע' שהית' עדיין מפרכסת החזקנוה שלא נשחט' כראוי גם עכשיו שכבר מתה מוקמינן אותה אחזקת' דכמו שהית' בשעת פרכוס בחזקת שלא נשחט' כראוי כן היא גם עתה עכת"ד הנחמדים ז"ל. ולפ"ז בנ"ד ל"ש לשיטת רש"י ז"ל חזקת איסור כלל דכיון דהספק היא אם הוא בן ח' ונפל הוא או בר קיימא ל"ש חזקת אבמ"ה דאם הוא בן ח' לית בי' כלל אבמ"ה דמת הוא מעת הולדו וכדאמרינן בש"ס דשבת שם אהא דפריך לרשב"ג מימהל היכי מהלינן בשבת דשמא נפל הוא כיון שלא שהה ל' יום ומשני דמלין אותו ממ"נ אי חי שפיר קא מהיל ואי מת מחתך בשר