ברכת רצ"ה רמח

דלכתחיל' יש דין קדימה גם במטלטלין ורק דאם קדם המאוחר ותפס אין מוציאין מידו דאל"כ לא משכחת להך דינא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כלל וכמובן וכ"כ צ"ל דבעובדא דהמבי"ט שם מיירי שתפס בשביל בע"ח מאוחר לשאר הבע"ח ולכך נקט שהיה לוה ולוה ואח"כ קנה דאל"ה לא הי' מגיע להבע"ח שתפס בשבילו כלום כפי הסידור לפי"ז דיש דין קדימה לכתחילה אף במטלטלין וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי]. ונתקשיתי דגם על הסך המגיע לו לפי חלקו למה ל"ה חב לאחרים דהרי הוי חוב מ"מ לשאר הבע"ח שאינם יכולים לזכות ע"י תפיסה דבמציאה אמרינן ג"כ דמשום זה שאין אחר יוכל לזכות עוד אף שאין זה חובה ורק מניעת זכות דמי לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. ואי לאו הך סברא דמגו דזכה לנפשיה ל"ק חבירו ומה שנא הכא ממציאה. עוד הקשיתי דאמאי לא יחשב בחלק זה חב לאחריני דאם תאמר שקנה החלק הזה לפי ערך המגיע לו כפי הסידור א"כ יכנס בהנשאר ג"כ בהסידור לבע"ח. דפשיטא דבכ"מ דאמרינן מה שגבה גבה אם תפס מחצה מהחוב המגיע לו מנכינן ליה זה מחובו ובהמותר נכנס בהחלוקה כאילו הי' מגיע לו פחות וז"ב והו"ל א"כ התופס גם בזה חב לאחריני. ואם נאמר דאנן הכי אמרינן דכיון דאם יזכה להבע"ח חלק זה המגיע כפי הסידור להיות לגמרי כגבוי יהי' חב לאחריני באמת אמרינן משום זה דאינו זוכה לו לגמרי ורק דמהני תפיסתו רק לענין זה שלא יוכלו הבע"ח האחרים לתפוס אבל אינו זוכה הבע"ח שתפס בשבילו גם בזה לא להיות כגבוי לגמרי וגם לא מתורת משכון דג"כ חשוב כקדם וגבה דבמטלטלין ל"ח גביה גמורה ורק דחשוב משכון דמטלטלין ל"ד למעות לענין זה ועיין ר"ן בשבת פרק השואל ורק דכיון דתפסו למשכון הו"ל קדם וגבה ואינו נכנס בהסידור להבע"ח א"כ ל"ד להך שכתבו המפורשים ז"ל הנ"ל דהיכי שמגיע להתופס ג"כ ותפס בשביל עצמו ובשביל אחד משאר הבע"ח בב"א דמהני דמגו דזכה לעצמו כו' דהתם הוא זוכה לעצמו זכי' גמורה משא"כ הכא דגם ע"ז החלק ליכא זכיה ורק שמועיל לענין שלא יוכלו האחרים לתפוס וכיון דגם בזה ליכא שום ענין זכייה בעצם י"ל וכן הדעת נוטה דלא שייך לומר מגו דזכה כו' ועכ"פ אין לזה דמיון להך דהמפורשים ז"ל שהי' התופס ג"כ מהנושים וכנ"ל. וביותר יקשה דכיון דאתה אומר דכיון דתפס בב"א עבור כל החוב מגו דמהני זכיותם להחלק המגיע כפי הסידור מהני תפיסתו לגמרי א"כ בכל התפיס' הוא חב לשאר הבע"ח ואף בחלק הזה שעי"ז מהני תפיסתו לגמרי וא"כ הו"ל למימר או דלא יועיל כלל או שעכ"פ לא נאמר מגו כו' דאל"כ יהי' בתפיסתו זאת חב לאחרים ויהי' תופס לבע"ח כו', דל"מ ואין לזה שום שיווי להך דהמפורשים ז"ל דהתם בשביל עצמו זוכה אף שחב לאחרים ושפיר אמרינן מגו כו' משא"כ הכא בהך דהמבי"ט ז"ל. וכ"ז דברים שראוי לעורר עליהם באמת. אולם לפי הנ"ל א"ש הכל דכיון דהא דלא מהני תפיסתו במקום שחב לאחרים הוא משום דכיון שיש לאחרים גם כן זכות כמותו ל"ח זכות וכח גמור שיהי' יכול למסרו לשליח וכנ"ל א"כ לענין החלק שמגיע לו כפי הסידור שפיר יכול לתפוס אף שחב לאחרים בזה דבחלק הלזה יש זכות להמשלח או מי שזה זכה עבורו מה שאין לו לאחרים שזה הוא לוקח בהסידור בלי תפיסה משא"כ שאר הבע"ח שאין להם זכות ע"ז ורק שאם תפסו אין מוציאין מידם וא"כ שפיר דמי להיכי שמגיע להתופס ג"כ דמהני גם למה שתפס בעד הבע"ח האחר דמגו דזכה כו' ודו"ק. אמנם לפ"ז לא הי' צריך המבי"ט ז"ל להביא ראי' ודמיון מדברי המפורשים ז"ל הנ"ל דאף א"נ דל"א מגו דמהני תפיסתו לזה מהני גם להאחר מ"מ כיון דקנה זה חלק המגיע לו לפ"ע הסידור לגמרי לפ"ז דלזה אין נ"מ במה שחב לאחרים וכנ"ל א"כ הוא בא עם מותר חובו בהסידור ושפיר מהני תפיסתו גם לזה וכן לעולם כעשורייתא דבי רבי ואין נ"מ רק במשהו האחרון עד חין נבדק ויש לי בזה הרהורי דברים הרבה אולם ליראת האריכות אשים מחסום לעטי בזה

ובזה אמינא ליישב דעת רש"י שכתב בהך דתופס לבע"ח דלאו כל כמיני' לקפוץ ולתפוס לחוב לאחרים כיון דלא שוי' שליח דמבואר דדעתו דאם עשאו שליח קנה המשלח וכבר תמהו עליו רבותינו בעלי התוס' ז"ל מש"ס דכתובות דף פ"ד בעובדא דיימר בר חשו דא"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והתם עשאו שליח בפירוש וכבר האריכו בזה האחרונים ז"ל ולפי הנ"ל ניחא דרש"י ז"ל הרכיב שני הטעמים דבלאו עשאו שליח דמטעם דזכייה קאתינן עלה ל"ח זכייה רק היכי שאין בו חוב לשום אדם וכנ"ל בשם האחרונים ז"ל ולא מהני לפ"ז בתופס לבע"ח גם לענין חלקו המגיע לו כפי הסידור לבע"ח דגם בזה הוא חב לאחריני וכמש"ל. וע"כ צ"ל כן לדעת רוב הקדמונים דגם לכתחילה אין דין קדימה במטלטלין דאל"כ לא משכחת לדעתם ז"ל הך דינא דתופס לבע"ח כלל וכנ"ל. אמנם היכי דעשאו שליח הטעם הוא רק משום דא"י למסור לשליח רק זכות וכח שיש לו נוסף על כל אדם זולתו וזה לא שייך רק במציאה שיד הכל שוים בו אמנם בתופס לבע"ח שפיר מהני השליחות לענין חלקו המגיע לו כפי הסידור דבזה יש לו זכות נוסף גם על בע"ח האחרים ושפיר נמסר לשליח ולא אכפת לן במה שחב לאחריני וממילא קנה הכל דמגו דמהני למקצתו מועיל גם להשאר וכנ"ל בשם המפורשים ז"ל היכי שהתופס נושה בעצמו ג"כ בהלוה ומעתה בהך דיימר בר חשו בכתובות שם דהוי מטלטלין דיתמי דל"ש בהו גבייה וסידור בב"ד כלל ורק דלפי הס"ד מהני תפיסה וא"כ אין להמשלח זכות וכח מיוחד כלל בשום צד וכמובן לא מהני גם מה שעשאו שליח דזכות וכח כזה שאינו מיוחד ונוסף על כל אדם לא מימסר לשליח וכנ"ל ודו"ק היטב בכל זה: **(מלחמות אריה בהך סברא שחידש מו"ח ז"ל דהא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה החסרון הוא מצד המשלח שאין לו כח לעשות שליח בדבר שיש לאחרים זכות אבל אין החסרון מצד השליח שאין בכחו להיות שליח)** **(מלחמות אריה אחת ע"י כולם ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ואמר רב בגמרא ש"מ תלת כו' ש"מ אשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה ע"ש וקשה דאיך נעשית שליח לחברתה אלא מוכח דכיון דכשהיא מקבלה קדושין עבור עצמה שפיר יכולה לקבל קדושין גם בעד חברתה כנ"ל וכדעת הש"ך דאמרינן מיגו דזכה לנפשי' אפי' ביתר מכדי חובו דבב"א יכול לתפוס כמה שירצה גם בעד חבירו. אך י"ל עפ"י מ"ש התוס' בב"מ ו' ד"ה ר"נ בשם ר"ח ז"ל דכיון דאיכא הרבה מים בבור לא חשוב חב לאחרים ע"ש א"כ הכא נמי י"ל דאיכא הרבה נשים בעולם ול"ח חב לאחרים. ואך לפי האמת דאין אשה מתקדשת בע"כ לא מהני הך טעמא דאיכא הרבה נשים בעולם דשמא לא יתרצו הנשים להנשא לו ולא דמי לבור אבל אי אשה מתקדשת בע"כ שוב דמי לבור אך ז"א אלא לשיטת ר"ח ז"ל אבל להחולקים על הר"ח דגם בבור חשיב חב לאחרים וגם לשיטת ר"ח ז"ל י"ל דלא דמי לבור דהתם כל מים שווין אבל הכא יש רוצה בה ולא באחרת ולדעתי היא ראי' נכונה ומושכלת:)**