ברכת רצ"ה רמה

מקום להתיר מאתו אגודת מוטה חדרגמ"ה ז"ל. וכ"ת רצונו להתיר לו הגירושין בע"כ. ורצונו לדעת חוות דעתי בזה וגם אם אפשר לשלוח הגט ע"י שליח. ואבוא היום להשיב לכ"ת כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית'. הנה כ"ת לא ביאר בשאלתו זאת אם טוענת מאוס עלי בטענה מבוררת או אינה מבוררת. ואם מאוס עליה מה היא הסיבה אשר ממאנת לקבל גט. וגם אם הי' התראות והכרזות כדת מורדת. ויען כי יש בזה הרבה חילוקי דינים אמרתי לבאר כל פרטי הדברים. לפענ"ד אם כה ואם כה. הנה במורדת גמורה דאמרה בעינא לי' כו' מבואר בש"ע אהע"ז סי' ע"ז דמתרין בה ואח"כ מכריזין ד' שבועות ואחר ההכרזה שולחין לה ב"ד שנית ואם עמדה במרדה נמלכים בה היינו שהב"ד בעצמם מתרין לא ע"י שלוחם. ואבדה כתובתה ואין נותנים גט עד י"ב חדש. והרמ"א ז"ל הכריע כדעת הרא"ש והטור ז"ל דלא אבדה כתובתה רק אחר י"ב חודש וקודם י"ב חודש אם מגרשה צריך ליתן לה כתובה. וכתב דבזה"ז שאין נושאים שתי נשים לא משהינן יב"ח. והכריע דאחר יב"ח אם רוצה לגרש צריכה לקבל גט בע"כ או מתירין לו לישא אחרת משא"כ קודם יב"ח. ועיין בח"מ וב"ש שם דלענין גט בע"כ אין חילוק בין תוך יב"ח ובין לאחר יב"ח. ורק דקודם יב"ח אינו יכול לגרשה בע"כ רק כשנותן לה כתובה דעדיין לא אבדה כתובתה להכרעת הרמ"א ז"ל משא"כ אחר יב"ח דאין לה שום טענה ועיין בדבריהם ז"ל. והנה במ"ש מור"מ ז"ל דמתירין לו אחר יב"ח לישא אחרת יש לעיין דאחר שהביא דעת הי"א דאין מתירין לו לישא אחרת מאין הרגלים לחלק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח דגם מקודם למה תעגן אותו. ואי לא מתירין לו משום זה גם לאח"כ למה ואיך נתיר לו. ולכאורה אמרתי דהנה בהך שכתבו דאין מתירין לו לישא אחרת באמת יש שני טעמים דמדברי המרדכי בשם הראב"י יראה דמטעם עיגון האשה קאתי עלה שלא יתירו לו לישא אחרת והיא תתעגן. ולפ"ז ז"א רק שהוא אינו רוצה לגרשה והיא רוצית ורצונו לעגנה. אבל היכי שרוצה לגרשה ורק שהיא אינה רוצית לקבל הגט מה לנו לחוש לתקנתא דידה וע"ש דקאי על מורדת במ"ע דרצונה לקבל גט דאל"ה הוית בעינא לי' וכו' וכמבואר בש"ע שם. ולפ"ז במורדת דבעינא ליה דמיירי הרמ"א ז"ל כמו שהדין לדידיה לענין גט בע"כ כן הדין לענין לישא אחרת דבתוך יב"ח אין מתירין רק כשרוצה לגרשה וליתן לה כתובה דאז אם היא אינה רוצית מתירין לו ג"כ לישא אחרת דכיון שמניעת הגירושין מצדה אין חוששין לתקנתא דידה. ולאחר יב"ח הדין כך גם בלי כתובה דכבר אבדה כתובתה ואין לה טענה נגד קבלת הגט. ויש מקום לפי"ז להוסיף ולומר עוד דאחר יב"ח ל"ח כלל לעיגון דידה אף שהמניעה בגירושין הוא מצדו כמו דקנסינן לה שתאבד כתובתה דרק בתוך יב"ח דחזינן שלא קנסוה חז"ל עוד חיישינן לעיגון דידה משא"כ לאח"כ. אולם המעיין בראב"י ז"ל יראה שחייש שלא תצא לתרבות רעה ויש לומר א"כ דלא דמי לקנס כתובה וכמובן ואין להתיר לישא אחרת רק כשהמניעה בגירושין היא מצדה. אולם לטעמו של המהרי"ק ז"ל דאין להתיר לו לישא אחרת שלא יבא לידי קלות ראש דלפעמים שתקדיח תבשילו וכו' ויאמר שמרדה עליו וישא אחרת עלי'. לכאורה אין מקום לחלק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח. אם לא דנימא כמ"ש הב"ש ז"ל דכל שנעשה בב"ד ליכא חששא זו וכמ"ש המהרי"ק ז"ל בנדון שאלתו בארוסה שיביאו הדבר לפני הב"ד וטובי העיר והמה כשיראו שהעבירו עליו הדרך ועוותו אותו יתירו לו. ובאופן זה מיירי הרמ"א ז"ל ובתוך יב"ח חייש לטעם הא' משום עיגון דידה וכנ"ל כשרוצה לגרשה בלי כתובה:

אולם מלבד שאין זה במשמעות לשונו ז"ל. הנה כבר כתבתי בחידושי דדברי הב"ש אינם ברורים עוד אצלי דלדעתי עיקר כוונת המהרי"ק ז"ל דאם נתיר לו לישא אחרת בסתם מורדת אף שפשיטא שלא נתיר לו רק כשיתברר לנו שהיא מורדת ולא נאמין לו בדיבורו מ"מ יש לחוש שיעבור וישא אחרת כשתקדיח כו' ויאמר שהיא מרדה עליו ולא נוכל לדונו כעובר על החדרגמ"ה כיון שהוא עומד וצווח שהיא מורדת ואנחנו לא נדע. ורק דבנדון הארוסה שנשאל הרב ז"ל עלי' דהעוות היא דבר הנגלה וידוע לב"ד יכולין להתיר לו דבזה ליכא חששא זו וכמובן. וא"כ לפ"ז אין להתיר בסתם מורדת אף עפ"י ב"ד לישא אחרת ורק בגירושין בע"כ לא חייש המהרי"ק ז"ל כיון שכל מעשה גט נעשה עפ"י ב"ד וכמ"ש הב"ש ז"ל. ואשר ע"כ יראה דהרמ"א ז"ל עשה כעין פשר דבר דאין לעגנו בשביל חששא זו דמהרי"ק ז"ל יותר מיב"ח. וזהו שכתב דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם. ולפ"ז בתוך יב"ח אף שרצונו ליתן גט וכתובה והיא אינה רוצית וא"א ליתן לה בע"כ מ"מ אין להתיר לו לישא אחרת משום חששא דמהרי"ק ז"ל דרק היכי שיש עיגון עולמית לדידיה מתירין לו וכ"כ היכי שיש בידינו ליתן לה גט בע"כ אין מתירין לו לישא אחרת אף אחר יב"ח דבזה האחרון יש לחוש חששא דמהרי"ק ז"ל משא"כ בגט בע"כ וכנ"ל ויש להתיר יותר הח' דגט בע"כ. ודו"ק: אמנם כל זאת לדעת הרמ"א ז"ל ודעימי' דבנשתטית או היכי שמהדין לגרשה וא"י לגרשה מתירין לו לישא אחרת בלי התרת מאה רבנים דכל כה"ג לא תיקן רגמ"ה ז"ל. אולם לדידן דנקטינן כהסכמת כל גדולי האחרונים ז"ל דבחרם ב' נשים רגמ"ה השוה מדותיו ורק דכל כה"ג ניתן כח למאה רבנים להתיר חרמו. עיין עליהם דגם בזינתה תחתיו ונאסרה עליו ודאי אין להתיר לו לישא אחרת ע"י מאה רבנים מג' מלכיות כפי התקנה אין מקום לחששא שחשש המהרי"ק ז"ל. ויש להתיר א"כ במורדת גם תוך יב"ח כשהבעל רוצה לגרשה וליתן כתובתה והיא ממאנת. לישא אשה אחרת עלי' ע"י התרת מאה רבנים מג' מלכיות דוקא ולא מג' ארצות היינו מדינות כאשר חשבו קצת האחרונים וכאשר ביארתי במק"א והבאתי לשון גוף התקנה המובאה בתשובת מהר"ם ב"ב ז"ל שכתב להדיא ג' מלכיות כגון אוניאה צרפת ולומברדיאה ע"ש] דלעיגון ותקנתא דידה ל"ח כיון שהמניעה מצדה ואף אם נאמר דכיון דעיקר החשש שאנו חוששין לעיגון דידה היא דחיישינן שתצא לתרבות רעה וכמ"ש לעיל בשם הראב"ח ז"ל גם שהמניעה בהגירושין הוא מצדה ואינה חוששת לעיגון אנן לא שתקינן מלעשות תקנה שלא תתעגן ע"י שישא אחרת ויניחה צרורה בכבלי העיגון ולא יגרשה גם אח"כ כשתרצה ותצא לתרבות רעה ח"ו. ודלא כהכרעת הרמ"א ז"ל דע"כ לא ס"ל הכי דאל"כ גם אחר יב"ח לא נחוש לו לישא אחרת מ"מ יש להתיר לו ע"י השלשת הגט והיינו בתוך יב"ח גט וכתובה דאם תחזיר ממרדה מגיע לה כתובה וביחוד דבודאי תחזור בה דמה אכפת לה הרי אסור לו לדור עמה כיון שיש לו אשה אחרת ויש לי בזה הרהורי דברים הרבה אולם לא צרפתים עוד כראוי ואח"כ רק גט לבד שאבדה כבר כתובתה. ויראה דמזה הטעם האחרון עיגון דידה הוסיפו האחרונים ז"ל במנהגינו היום השלשת הגט נוסף על השלשת הכתובה המבואר בהתקנה בהתרה שישא אחרת ודו"ק

ונפן לבאר דין ארוסה הנה בש"ע אהע"ז סי' א' כתב המחבר דרגמ"ה לא גזר ביבמה וכן בארוסה. והרמ"א ז"ל הוסיף אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור. ומקור הדברים במהרי"ק שורש ק"א. ויען כי דברי המהרי"ק ז"ל סתומים קצת נחלקו האחרונים ז"ל בביאור הדברים. הב"ש ז"ל כתב דכוונתו דאם אין רצונו לכנוס