ברכת רצ"ה רמד

דמעל"ע שבנדה דאמרינן דמוקמינן לה אחזקת טהרה ולא מחמרינן רק בתרומה וקדשים משום מעלה בעלמא דבזה ג"כ א"י לדון רק מחמת החזקה דמעיקרא על להבא דכי לא תראה דם לעולם. ואפ"ה לא אזלינן בתר חזקה דהשתא לטמאה למפרע וע"כ כדעת התוס' רי"ד ז"ל דכיון שאין שינוי בעצמותה לא אזלינן בתר שעת מציאתן. ומהך דנדה מוכח ג"כ כמ"ש דגם אי נימא דמומר לא מקרי אח מ"מ ל"ח לענין זה שינוי בעצמותו כיון שיכול לשוב ולחזור לקדמותו. דגם בהך דנדה אנו דנין לענין טומאת ראי' דעם ראיתה היא נעשית אב הטומאה ולא מחמת מגע הדם ומה חילוק יש בין זה למת שע"י המיתה נעשה טומאה וע"כ כנ"ל דכל שיש מקום שיחזור לקדמותו ל"ח שינוי בעצם והרי אחר ז' כשתטבול תטהר ממקור דמי' וכנ"ל ודו"ק

והנה לדעת התוס' והקדמונים ז"ל שהבאתי דהך דכשעת מציאתן אינו רק מחמת חומרא דקדשים צ"ל דהא דאמרינן הכא בקידושין הרי בוגרת לפנינו. היינו משום דכיון דליכא חזקה דמעיקרא דאין לדון מתוך ששה זמן הנערות ליומא דמושלם ששה שהוא זמן הבוגרות אזלינן בתר חזקה דהשתא דמצפרא הוי וא"ש הך דתוך ששה בפשיטות דבזה דאיכא חזקה דמעיקרא ל"ה חזקה דהשתא חזקה כנגדה ולדעתם ז"ל היכי שבבקר ביומא דמושלם שיתא נבדקה ולא נראו סימנים דבוגרת וביום נתקדשה ולערב נמצאו לה סימנים גם לרב חוששין לקידושי האב דבזה איכא חזקה דמעיקרא שבערב נתבגרה משא"כ לדעת התוס' רי"ד ז"ל וכמובן. ולפי הנ"ל עלה על לבי לפר דברי הש"ס גיטין דף כ"ח דפריך אהא דאמרינן בהא דמביא גט ממדה"י נותנה לה בחזקת שהוא קיים ל"ש אלא שלא הגיע לגבורות כו' מהא דתנן הניחו זקן אפי' בן מאה שנים נותנו בחזקת שהוא קיים ומשני כיון דאפליג איפלג דלאו היינו כמו שפירש"י כיון שהוא זקן כבן מאה הדר שייך לאוקמי בחזקת חי דוה דבר זר דבזקן מופלג יותר יש לו חזקת חי מאילו הי' פחות. ורק דהפי' הוא דהכא מיירי שהגיע בתוך זמן הליכת השליח לגבורות ובזמן קבלתו לא הגיע עדן לגבורות ואין להחזיק מקודם זמן הגבורות על לאח"כ שדרכו למות משא"כ התם דבשעה שהניחו כבר הי' זקן ביותר בן מאה שנה שפיר יש להחזיקו בחזקת חי דאחרי שלא הי' שום שינוי בנתים שפיר יש לאוקמי' אחזקתו חזקת חי וכנ"ל: ובזה מיושב ק' התוס' שם מהך דסבתא דאישתבאי כו' בפשיטות וא"צ לחילוקם בין שאר ב"א לשבוי וכמובן. כן עלה על לבי לולא דמסתפינא לפרש פי' חדש בש"ס אשר לא שערום כל רבותינו רש"י ותוס' וכל הקדמונים ז"ל ולא באתי איפוא בזה לדינא רק לעורר לב המעיין בהלכה. ישמע חכם כו': סוף דבר בהך דהמרה בנ"ד אי מטעם חזקה קאתינן עלה לדון אדרבה יש לתלות ההמרה באיחור הזמן כל מה שנוכל ולומר דהשתא הוא דאיתרע לכ"ע באין חולק וכאשר בררנו ודלא כאשר חשב כ"ת

והנה לכאורה עלה על לבי דאם היבם נלקח לאנ"ח בהיותו קטן שלא הגיע לעונשין שפיר יש לתלות שהמיר בקטנותו שלא איתרע חזקתו חזקת כשרות דאף כשהגדיל אח"כ וידע שהוא ישראל ולא יצא דין מומר יש לו מ"מ נודע דבזה"ז אנוס הוא ופקוח נפש בדבר אם יחזור לדת אבותיו ואצל אנ"ח הבריחה הוא ס"ל ואף דבזה מחויב למסור עצמו מ"מ אם עבר בכה"ג אין לו דין מומר ורק דעובר על מצות קידוש השם וכמבואר ברמב"ם ז"ל וביחוד מי יודע אם עבר כלל אח"כ דעפ"י הרוב אין משגיחין כ"כ משא"כ אם תאמר שהמיר אח"כ בגדלותו שהוא מומר גמור ברצונו. אולם אם כה נאמר נפל פיתא בבורא דכיון דאין לו דין מומר לכ"ע אחיו מקרי ואין לנו שוב סעד ועזר לומר שאינה זקוקה ויש לדבר אי בכה"ג שייך טעמו של מהרר"ם ז"ל דע"ד כן לא קדשה נפשה כיון דמ"מ נטמע הוא בין העכו"ם אולם גם אם כה נאמר מ"מ פשיטא שאין לסמוך סמיכה שיש בה ממש על טעם זה בלבד בלי צירוף טעמן של הגאונים ז"ל דלא מקרי אח בשגם דגם לטעם של מהרר"ם ז"ל אינו ברור דשייך לומר כן גם בכה"ג ויש לי בכל הדברים הנאמרים בזה הרהורי דברים הרבה אולם כבר הארכתי יותר מדי ואשר ע"כ פה תהי' שביתת קולמסי

אמנם כ"ז אם הי' נתברר שהיבם חי אבל בנדון שאלתינו הרי לא נדע דבר רק מפי מכתב שהגיע ממומר אחד שאומר שהוא אחי המת וכיון שכבר התירוה ונשאת אף ע"פ עד אחד הנה גם בבא ע"א לפנינו ואמר לא מת לא משגיחינן בעדותו דכבר האמינוהו להראשון כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואף דאמרינן בקידושין דף ס"ו גבי בע"מ דאם אמר ע"א שלח ואחוי מהימן. מ"מ זה אינו לדעתי רק משום דכיון דאיכא לברורי יש לברר וכדאמרינן בכ"מ דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן וזה לא שייך רק התם שיוכל להתברר לפנינו משא"כ היכא שהרחיק עדותו כ"כ כנ"ד שהבירור קשה מאוד דכל כה"ג לא שייך לומר דצריך לברר וכדאמרינן בריש חולין דליתי' קמן דלבדקי' ולשאלו. ובפסחים דף ד' דליתא קמן דנשאלי' ובטוש"ע או"ח ה' פסח אם הוא בעיר שואלו הרי דכל שאינו בעיר א"צ לברר וכ"ש בריחוק מקום כנדון שאלתינו וגם מי יודע אם יוכל להתברר כלל אחר שנים רבות כאלה ומה גם דבלא זה נראה דזה לא שייך רק לענין הכחשת בעל דין וחזקה משא"כ בנ"ד דחשבינן לי' להראשון כשנים א"צ לברר כלל אף בלי טורח. ולפ"ז אף אי נימא דבהך דקידושין שם לאו מטעם איכא לברורי קאתינן עלה ורק דכיון דיוכל להתברר הע"א נאמן במלתא דעבידי לגלויא כי האי דלא משקרי אינשי וכנראה מדברי התוס' שם ד"ה שלח ואחוי מ"מ הכא אינו נאמן דהוי לי' חד במקום שנים. ולא אשתמיט לשום אחד מהפוסקים שיחלוק בהך דבא ע"א אחר שהתירוה ואמר לא מת דהיכי דאומר מקום תחנותי שיהי' נאמן. וגם מטעם קלא אין לחוש אף לדעת המחמירים באיסור א"א לחוש אף שהקול הוא שיבורר במקום רחוק במדה"י עיין ר"ן ז"ל אחר שכבר נשאת דהו"ל קלא בתר נשואין וכמבואר בפוסקים ז"ל וביחוד שהקול היא רק עפ"י מכתב איש אחד שאומר שהוא מומר דגם אם בא עד כשר ויעיד לפנינו בע"פ לא משגיחינן בי' וכ"ש בכתב ומומר וזה ברור לדינא ואשר ע"כ יראה כ"ת לחקור אחר מהותו של העד שהעיד במיתת היבם [כי אני חושש וחוכך תמיד בעדות אנ"ח ומהגם בנ"ד שאמרה שלא הי' לה סימנים אם אמנם שבררנו דל"ד לקטטה וגם דכבר נשאת מ"מ יש לחקור עכ"פ יותר במהות המעיד אחר דאתיליד קצת ריעותא] ואם לא נמצא עולתה בו אין לחוש לקול ענות המכתב והנלפע"ד כתבתי. סימן פט ב"ה יום א' ב' דר"ח אלול מאסף לחדשי תר"ל לפ"ק בריסק. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג מופלא ומופלג מו"ה זכרי' יוסף רוזינפעלד נ"י מו"ץ דק' קאוולא

תוכן השאלה באחד שנשא אשה ותיכף אחר חתונתה גברה שנאה בלבה וזה שלש שנים אינו יכול לבוא לא לקירוב ולא לריחוק. כי אמרה כי תכלית שנאה שנאה אותו ונמאס בעיניה עד מאד וגם ג"פ ממאנת לקבל. ע"כ תוכן השאלה. ונפשו איפוא בשאלתו האם יש