ברכת רצ"ה רמג

ועתה נבוא לבאר הדין היכי שנודע אחר נשואין שיש לה יבם מומר אלא שאינו ידוע מתי המיר אם קודם נשואי האח או עכ"פ קודם מותו או אחרי כן דלכ"ע זקוקה וכעין עובדא דידן. וראיתי לכ"ת שיצא לדין משום חזקה דהשתא שמקודם המיר וכדאמרי' בנגע באחד בלילה ולמחר נמצא מת דכל הטמאות כשעת מציאותן. אולם לדעתי ז"א דמלבד דכבר כתבו רבותינו בעלי התוס' ורבים מהקדמונים ז"ל דהך דכשעת מציאתן לא אמרינן רק לחומרא דקדשים לא זולת. הנה גם לדעת התוס' רי"ד ז"ל קידושין דף ע"ט דהך דכשעת מציאתן הוי חזקה אלימתא מ"מ גם הוא ז"ל כתב דלא אמרינן כן רק בהך דמת שהי' עתה טומא' בעצמותו לא היכי שאנו דנין אם נטמאה האשה ע"י ראית הדם מקודם כהך דמעל"ע שבנדה וכ"כ הך דסימני בגרות וכדומ'. ויען דבריו באו סתומים קצת אמינא לבאר סברתו זאת והוא כי בענין חזקה דאזלינן בכ"מ בתר חזקה יש שני ענינים די"ל דהחזקה מכריע את הספק וגם דמחק התור' שלא נוכל להוציא דבר מחזקתו בלי ראי' ברורה וכדילפינן מנגע וזה אמנם שייך בחזקה דמעיקרא אמנם חזקה דהשתא לכאור' צדקו דעת הסוברים דלא הוי חזקה כלל דמאין הרגלים לדון חזק' כזו מן המאוחר על הקודם ולא מצינו בש"ס שזה הוי חזקה ורק שעי"ז איתרע במקצת החזק' דמעיקרא ורק שהתוס' רי"ד ז"ל ע"כ לא ס"ל סברא זו. או יש לומר כמ"ש בחידושי די"ל דלא שאנו דנין מהמאוחר על הקודם ורק דמצד אחר קאתינן עלה לפ"מ שבררתי למעלה דבכל ענין חזק' אין אנו חוששין אם גם לצד האחר יצא הדבר מחזקתו לענין דבר אחר שאין דנין רק על הדבר הזה שאנו דנין עליו עיי"ש וא"כ יש לומר כ"כ דגם לענין הדבר הזה בעצמו לענין הזמן לא איכפת לן רק לענין הזמן הזה שאנו באים לדון כעת וא"כ בענין הך דכשעת מציאותן וכדומ' אנו אומרים שלא הי' שינוי בזמן ההוא דא"ת שעתה מת ע"כ הי' שינוי בזמן ההוא ואף דע"כ הי' בגוף זה שינוי מטהרה לטומא' דע"כ חי הי' לא איכפת לן שאין אנו דנין כעת רק על הזמן מעת הנגיע' עד עתה וכנ"ל ואמנם כ"ז לא שייך רק לענין שיהי' מכריע החזקה את הספק אבל לא מטעם דבעינן ראי' להוציא דבר מחזקתו דאף לפי טעם השני אין אנו באים להוציא מחזקתו ורק שאנו אומרים דאם כה נאמר שמת אח"כ ע"כ שהי' שינוי בזמן ההוא והבן זה. ומעתה אמינא דדעת התוס' רי"ד ז"ל דאף דבחזק' דמעיקרא אזלינן בתר חזקה אף שאין דנין לענין השתנות הדבר בעצמותו וכגון חזקת טהרה לענין ספק מגע דגם אם נגע אין כאן שינוי בעצמותו מ"מ ז"א רק לענין שזה ג"כ חשיב הוצאת דבר מחזקתו שאין אנו יכולין רק בראי' ברורה אבל כשאנו רוצין לדון שהחזקה תכריע את הספק לא אמרינן הכי רק היכי שיש שינוי בעצמות הדבר אבל היכי שליכא בשום צד שינוי בעצמותו אין כאן הכרעת הספק ע"י החזקה וכיון דבחזק' דהשתא אין מקום לדון רק טעם שהחזקה תכריע את הספק וכנ"ל אין לדון מחמתה רק היכי שיש שינוי בעצמות הדבר וכהך דכשעת מציאתן בנגע בא' בלילה וכנ"ל ועיין בפוסקים ז"ל שכתבו בהך דהי' הגט חקוק על יד העבד שהיו מוחזקים שהוא שלו והוא יוצא מתחת ידה דמסיק בש"ס דגודרות אין להם חזקה דפסק הרמב"ם ז"ל דהוי ספק מגורשת דאף דלענין ממון מחזיקינן שהוא ודאי של הראשון משום דמוקמינן אחזקת מרא קמא מ"מ לענין איסור ל"מ חזקת מ"ק להחשיב' אינה מגורשת ודאי עיין עליהם והיינו ג"כ כעין סברא זו דחזקת מ"ק באמת לא הוי חזקה גמור' שאין כאן רק שינוי רשות ולכך ל"מ רק לענין שמ"מ אין בידינו להוציא מהראשון בלי ראי' ברורה אבל אין לדון מחמתה להכריע את הספק לענין איסור אשת איש שאין דנין לענין שנוציא העבד מהבעל אלא שהתוס' רי"ד ז"ל הוסיף לפי הנ"ל דבעינן לענין הכרעת הספק חזקה שלא נשתנה הדבר לגמרי בעצמותו אבל לא כשהשינוי הוא מבחוץ כגון בספק מגע וכנ"ל ודו"ק בזה

ועדיין יש לעורר דעיקר חילוקו של התוס' רי"ד ז"ל הוא אליבא דשמואל בקידושין שם דלא יוקשה עליו מהך דכל הטמאות כשעת מציאתן אבל אנן באמת קיי"ל כרב דאמרי' הרי בוגרת לפנינו ומדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת אף דזה לא חשיב שינוי בעצמותה וכמ"ש התוס' רי"ד ז"ל אמנם יראה דגם לרב ולדידן דקיי"ל כוותי' ז"א רק בהך דסימני בוגרת ומשום דגם בזה ס"ל דחשיב שינוי בעצם שגופה אשתני מנער' לבוגרת וס"ל דזה דמי להך דנגע בא' בלילה דבאמת סברתו וחילוקו של התוס' רי"ד ז"ל לשמואל בין הך דבוגרת להך דמת הוא חילוק דק אשר כמעט א"א לעמוד עליו אבל היכי דל"ה שינוי כלל בעצמות הדבר גם רב מודה ולפ"ז בנ"ד שהספק הוא מתי המיר לא מבעיא לטעמו של מהרר"ם ז"ל דמומר נקרא אח ליבום רק דאמרינן דעל דעתא דהכי לא קידשה נפשה דאין כאן שינוי בעצם כלל אלא אף לדעת הגאונים ז"ל שכתבו דמומר לאו אחיו הוא די"ל א"כ דהספק היא שינוי בעצם מתי יצא מלהיות אח מ"מ יש למבין לחלקו מהך דמת וגם מהך דבוגרת דשם היא שינוי בעצם שאינו יכול להשתנות להיות כמקדם משא"כ בהמר' דאם חזר ועשה תשו' ה"ה אחיו כמקדם והשינוי הוא א"כ במקרה ולא בעצם ודו"ק

עוד עלה על לבי לומר דבל"ז אף שלא נחית לחילוקו של התוס' רי"ד ז"ל בין היכי שהשינוי הוא בעצמות הדבר או לא לענין חזקה דכשעת מציאתן מ"מ ל"ש לדון כן בנ"ד דהנה בש"ס דקידושין שם קאמרינן אימת אילימא בתוך ששה בהא נימא רב ה"ה בוגרת לפנינו השתא היא דבגרה ופירש"י והקדמונים ז"ל דמיירי שהביא' סימני בוגרת בתוך ששה חדשים דפעמים שהיא ממהרת לבגור והנה אי נימא שלא כחילוקו של התוס' רי"ד ז"ל ורק דבכ"מ אזלינן בתר שעת מציאתן או עכ"פ א"נ דהך דסימני בוגרת דמי להך דנגע בא' כו' וכנ"ל עכצ"ל כמ"ש בחידושי לפמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג דהא דלא אמרינן בנזירות דהוי התראת ספק דשמא ישאל על נזירותו דמוקמינן את הנדר אחזקתו. מדבריהם אלו למדנו דכמו דאמרי' חזקה על העבר כ"כ אמרינן לדון מחמתה על להבא. ולדעתם ז"ל צ"ל דהא דאמרינן שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן היינו משום דכיון דסוף האדם למות א"א לדון על להבא דל"ש לדון כן רק בהך דנדר שיכולין לדון שלא ישאל עליו לעולם ולפ"ז אמינא כ"כ לענין חזקה דהשתא דאין לדון מחמתה רק היכי שלא נוכל לדון מחמת החזקה דמעיקרא על להבא וכגון בהך דמת שסוף אדם למות משא"כ היכי שיכולין לדון מחמת החזקה דמעיקרא על להבא בזה ל"מ החזקה דהשתא אחרי שהחזק' דמעיקרא כבר הוחזק על להבא ואמרינן דאף דאיתרע השתא הוא דאיתרע דחזקה שכבר הוחזק עדיפא טובא ומעתה בהך דסימני בוגרות זה החילוק בין תוך ששה לאחר ששה דעל תוך ששה דרק לפעמים ממהרת לבגור שפיר יש לדון מטעם החזקה דמעיקרא על להבא שלא תבגר בתוך ששה משא"כ על לאח"כ דודאי תבגור וכיון דליכא חזקה שכבר הוחזקה שפיר אמרינן דהרי בוגרת לפנינו משא"כ בתוך ששה דאיכא חזקה שכבר הוחזק' אמרינן דהשתא היא דבוגרה ולפ"ז בהמרה דנ"ד שהיינו יכולין לדון שלא ימיר לעולם לא אזלינן בתר חזקה דהשתא וכן עלה על לבי

אולם האמת יורה דרכו דאם נאמר דהך דכשעת מציאתן הוי חזקה אלימתא ע"כ אנו צריכין לומר כחילוקו של התוס' רי"ד ז"ל הנ"ל דאל"כ יקשה בהך