ברכת רצ"ה רלח

עליהם ויש לי בזה הרהורי דברים הרבה אולם לא בחנתים עוד כראוי ואשר ע"כ אשים מחסום לעטי בזה. והנה לפי הנ"ל מוכח ברור מדברי הש"ס כאן דטב"ע דקלא וכמו כן שאר טב"ע בחפצים כלים וחתיכות בשר וכדומה שוים המה ומועילים גם באיסור תורה דלא גריעו עכ"פ מסימן מובהק ביותר ומזה יש א"כ לכאורה ראי' ברורה לדעת ר"ת ז"ל דהא דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם היינו רק היכא דליכ' טב"ע בגוף אבל היכי שהגוף שלם ומכירים אותו בטב"ע מהני דאף דטב"ע דפ"פ עדיף טובא משאר טב"ע מ"מ למה לא יועיל טב"ע דגוף להעיד עליו בעגונ' דכי גרע מטב"ע דחתיכות בשר וחפצים דדמי לטב"ע דקלא דמהני גם לענין איסור תורה ולא גרע מסימן מובהק ביותר דמועיל גם באיסור תורה והיתר עגונה אף דגריע' מטב"ע של פרצוף פנים לענין עדות דיני נפשות וכמש"ל וזה הערה וקושיא גדולה על דעת רבים מהקדמונים ז"ל שחלקו על דעת ר"ת ז"ל בזה

וליישב דברי החכמים דעת החולקים ז"ל נראה דס"ל דבאדם אין דרך לקבוע בלב טב"ע דגופא אחרי דאיכ' טב"ע דעדיף טפי היינו טב"ע דפרצוף פנים ודמי א"כ לכלים חדשים שלא שבעתן עין דאינו חייב להכריז באבדה ומשום דליכ' בהו טב"ע כ"כ. ור"ת ז"ל אפשר דס"ל כדעת הפוסקים ז"ל דאין הלכה בהך דכלי אנפוריא כרשב"א דחכמים פליגי עלי' מדקאמר ומודה רשב"א כו' עיין תוס' ב"מ דף כ"ד ד"ה ומודה כו' עייש"ה. ואני מוסיף לומר דאף אי נימא דהלכה בהך דכלי אנפוריא כרשב"א מ"מ יש להעמיד דעת ר"ת ז"ל דבדברי רשב"א לא נזכר רק דבכלי אנפוריא אינו חייב להכריז. ויש לומר א"כ דהיינו משום דאנן אמרינן דבסתמ' לית בי' טב"ע וא"צ להכריז אבל מ"מ אם ת"ח בא ואומר שיש לו טב"ע בגוי' ששבעתו עינו נאמן ול"ח גם בזה לטעות והא דאמרי' בש"ס דב"מ שם דבכה"ג לא מהדרינן לאו משום דחיישינן בזה לטעות ובדדמי ורק דמשום יאוש נגעו בה דכיון שמסתמ' לא נמצא בכגון זה טב"ע והרי הוא של מוצאו ובידו למוכרו הנה מזה נצמח שהבעלים מתיאשים ועיין בפרישה שחלק על הב"ח ז"ל והעלה דבמקום דל"ש ת"ח הרי הוא של מוצאו ולא מהני אם ת"ח בא ומכירו דנתיאש והיינו מטעם הנ"ל והבן כי בזה נסתר ראית רבותינו בעלי התוס' שם דלית הלכת' כרשב"א מהך דרבב"ח דאהדרי לי' גיטא בטב"ע אף דגט הוי מדברים שלא שבעתן עין ע"ש

ומעתה בעגונא שפיר י"ל דמהני טב"ע של הגוף אף אי נימא דדמי להנך דלא שבעתן עין דכיון שמעיד ואומר שמכירו. לטעות ובדדמי ל"ח גם בכה"ג וכנ"ל ויש לי הרהורי דברים לפ"ז לומר דבשני עדים גם החולקים מודו לר"ת ז"ל דמהני גם טב"ע דגוף דבשנים לא חיישינן לטעות ובדדמי ולא פליגי רק בע"א ומשום חשש בדדמי כיון דדמי ללא שבעתן עין וכנ"ל לדעתם ז"ל. וכמה מעליא הא שמעתתא לתקנת עגונות ודוק. וע"פ הדברים האלה אמינא ליישב מה שהקשה הגאון בעל קצות החשן ז"ל בספרו הנחמד שב שמעתתא לדעת החולקים על ר"ת ז"ל דא"כ ביצא רובו מסורס לא יפטור לנחלה כיון דע"י רוב הגוף ליכא הכירא ואנן יכיר בעינן שיהי' יכול להכירו וכדאמרי' בפרק יש בכור דף מ"ה לענין פדחת לר"ל וגם ר"י לא פליג רק משום דס"ל דיכול להכירו בפדחתו אבל מ"מ גם הוא מודה דבעינן יכיר. ולפי הנ"ל ניחא דהיכ' דליכ' טב"ע של פרצוף פנים שהוא נותן עין בגוף לכ"ע יכול להכירו בטב"ע ובהך דעגונא מטעם אחר קאתי עלה וכנ"ל לדעתם ז"ל ודו"ק בזה

בהא סלקינן ונחתינן דטב"ע דקלא מהני בהיתר עיגונא דלא גרע עכ"פ מסימן מובהק ביותר דמהני באיסור תורה ובהיתר עגונא וכאשר בררנו למעלה ואין איפוא לשדות נרגא בנ"ד מפני שלא ראוהו לר' יוסף בר' אהרן במקום האש והתבערה הגדולה ורק ששמעו והכירו קולו מתוך האש וכנ"ל. מהלין טעמי נלפע"ד להתיר האשה הנעצבת הזאת מכבלי העיגון ואך יען כי התירא דאיתתא זו בנוי על סברות דקות ובצירוף אומדנות המוכיחות ובראשית ההשקפה בסוגיות הש"ס באמת הענין מבהיל אשר ע"כ אין אני נותן די להתירה רה בתנאי שהי' הזוג דרים מקודם ביחד בשלום אחוה וריעות שלא יהי' שום סיבה לתלות דערק משום זה ויחליש עי"ז האומדנא דמה"ת נחוש דברח ואזיל לעלמא ורק אחר שיעברו י"ב חודש שיאבד זכרו שזה ג"כ מחזיק האומדנא לתלות שבודאי כבר מת וכאשר צרפו זה לסניף בעלי תשובות האחרונים ז"ל ומה טוב כי תמתין י"ח חודש דבזה תחזק עוד האומדנא ביותר דמהכ"ת נחוש שעבר על חדרגמ"ה ז"ל שלא ירחוק אדם מאשתו וישהה יותר מי"ח חודש ובאופנים האלה דעתי מסכמת להתיר ובאופן שיסכימו בהתירא דנא שנים מגדולי הזמן המפורסמים כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה דוד אבד"ק קארלין נ"י מרא דאתרא של העגונה הזאת ועוד אחד מגדולי חכמי הזמן הנודעים לשם ולתפארת ולנים בעומקה של הלכה לאמיתה של תורה וכאשר יסכימו להתיר אם מטעמי דידי או מטעמים אחרים אשר ירחש לבבם ה' דרינא בהדייהו נמטי שיבא מכשורא וה' הטוב ברוב רחמיו יצילנו משגיאות ויעשה עמנו לטובה אות כעתירת הכותב וחותם למען תקנת עגונות פה ק' בריסק יום ה' כסלו תר"ל לפ"ק לסדר אם יהי' אלקים עמדי וגו'. סימן פח בריסק יום ב' י"ט תמוז תר"ל לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג חו"ב בחדרי תורה מ' אהרן הלוי נ"י אבד"ק טשדניב

אחדש"כ לאוהבי ה' וח"ש מכתבו היקר עם דברי שאלתו בענין יבמה לנכון השיגה ידי זה זמן כביר ויען לא ביאר כ"ת בדבריו יסודי ההיתר אשר על ידה נשאת לזר כתבתי אז לכ"ת אודות זה ושלח אלי תשובת הגאון מהרש"ק ז"ל מבראדי והודיעני כי הוא לא רצה לסמוך אז על התירו של ה' מהרש"ק ז"ל. ואכן אח"כ בא עד אחד והעיד שמת יבמה ואם כי חשש לדעת הרא"ש שלא להתיר ביבמה עפ"י ע"א עכ"ז בצירוף התירו של הגאון מהרש"ק ז"ל התירה להנשא. ולסיבת רוב טרדותי בשגם לא הייתי בימים ההם בקו הבריאות והשלימות כראוי לא יכולתי למלאות מבוקשו למהר תשובתי אליו. והגיעני בתוך הזמן ההיא שני אגרות מאת כ"ת. ובמח"כ ראיתי כי לא דקדק לכתוב כראוי בענין גדול וחמור כזה ובגוף העדות דבריו סותרים זה את זה כי במכתבו הראשון בענין הגדת העדות נאמר כנ"ל שע"א העיד שמת יבמה וצירף התירו של מהרש"ק ז"ל מבלי לחוש להחמיר כדעת הרא"ש ז"ל אולם באגרת השני כתב שהעידו שני אנשי חיל ששמעו בו שמת מבלי הודיע שמיעה זו מה טיבה ובאגרתו האחרון אמנם כתב בזה"ל עיקר ההיתר אשר מסיבתו נשאת המדוברת שהעידו עדים שמת יבמה אחד מאנ"ח יהודים מפי שני עדים כשרים וע"א עמו [לא אדע ג"כ אם זה העד השני העיד ע"פ עצמו או ג"כ מפי העדים] ויען כי יש חילוק גדול בענין ואופן העדאת עדות הנ"ל לדינא וכאשר אבאר ברצות ה' רציתי לכתוב עוד הפעם לכ"ת אודות זה. ואך יען כי כבר נמשך זמן רב ואין הפנאי מסכים עמדי להרבות באגרות אמרתי להשיב בזה לכ"ת ולבאר כל פרטי העניינים אם כה ואם כה. תוכן השאלה בקיצור איש אחד הי' לו שני בנים ונמסר אחד מהם זה כ"ה שנים לאנשי הצבא ומאז נמסר לא נשמע