ברכת רצ"ה רלג

שהרגיש קצת בזה ופירש שהפיסת יד ניכרת הי' שהוא של חתנא ורחב"א חייש א"כ דנורא איתלא לפיסת ידא דחתנא וברח ואזיל לעלמ' וגבר' חרוכא אחרינ' הוא ולפ"ז א"כ גם להפוסקים כרבא ואף אם נאמר כמ"ש הב"ח ז"ל דהך ועוד גברא חרוכא כו' דקאמר רבא הוא טעם עומד בפ"ע אין ראי' מ"מ דל"ח לאחרינ' כלל וכל שנמצ' גוף חרוך איתתא שרי'. ואדרבה יש מזה קצת ראי' להיפוך מדצירף רבא להטעם השני גם פיסת ידא דחתנא דשדי' והיינו דס"ל דאין דרך האש לתלוש ידא מחיים ומוכח שנשרף ונתחרך הגוף ומפני זה נפל פיסת היד והפיסת ידא א"כ אחד עם הגבר' חרוכא וכיון דהפיסת יד ניכרת שהוא מבעל' יש הוכח' ג"כ מזה שנשרף וצ"ל דמיירי שהפיסת יד נמצ' סמוכה להגוף החרוך ולא מרחוק הרבה דאל"כ יש מזה ראי' להיפוך דגבר' חרוכא אחרינ' הוא ולא בעלה של זו שהפיסת ידא ממנו. ואף דנא' דאין זו ראי' ברורה דהגוף החרוך הוא ודאי מאינש אחרינ' די"ל דהיד נתלש ממנו מחיים ובברחו מהאש נתרחק ונשרף במקום הזה דאף לרבא עכצ"ל דזה הוא באפשרי על צד הרחוק ביותר דאל"כ לא הי' צריכין להך דגבר' חרוכא הנמצ' כלל וכמובן. ורק דלדידי' זה דבר רחוק שהאש תתלוש ידא מחיים ודמי להך דככר ונמצ' פירורין דבמקום שאין תינוק שדרכו לפרר איתרע לה חזקה וסברת דזה שנאבד נמצ' אבל מ"מ אין לסמוך להתיר בשביל זה לבד מ"מ כיון דבין כך וב"כ אתה צ"ל שהאש תלשו להפיסת ידא בעודו בחיים א"כ שפיר י"ל כמו כן דאזיל לעלמ' וע"כ דמיירי שהפיסת יד נמצא סמוך להגבר' חרוכא באופן שאם מיניה הוא אצ"ל שנתלש מחיים וכיון שא"ת לחוש דערק ואזיל לעלמ' עכצ"ל דהאש תלשו מחיים ע"צ הרחוק יש מזה עכ"פ סעד ועזר להתיר ג"כ. ורציתי לומר דגבר' אינו מרחוק דיש לומר דהאש תלשו לידו מחיים וטעמ' דצירוף פסתא דידא היינו דכיון שנמצ' סמוך ממש לגוף החרוך אמרינן דמיניה הוא ודמי להך דמצא כלי ולפניו פירות דכל שאין הוכחה דלאו מהכלי הוא הפירות הם ג"כ של בעל הכלי שנותן בה סי' עיין ש"ס דב"מ דף כ"ה ובפירש"י ז"ל שם ורחב"א ס"ל דכיון דדרך הרוצה להציל להתקרב את עצמו כל מה שיוכל לזה שרוצה להצילו אין ראי' א"כ דפיסת יד הנמצ' בסמוך להגוף החרוך מיני' הוא. ובזה ניחא הא דקאמר אליב' דרחב"א אימר אינש אחרינ' אתא לאצולי כו' ולא קאמר סתם אימר אחרינ' הוא ועיין בדברינו להלן והבן. אולם יותר נראה מ"ש בראשונ' דטעמ' דצירוף הפיסת יד אליב' דרבא הוא משום דאין דרך האש לתלוש ידא מחיים וכנ"ל ולא משום ההוכח' דנמצ' סמוך לגוף החרוך דמזה אין ראי' וכמ"ש לרחב"א ודוק. אחרי כל המבוכות והקושיות בביאור הסוגי' הלזו וביחוד בשיטות הפוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל נצעוד צעד להלאה לברר הדברים כפי ענ"ד בשורשם ומזה יפוץ אור ע"פ כל דרכם של כל אחד ואחד מהפוסקים ז"ל אשר מפיהם אנו חיין והחונן לאדם דעת הוא יחנני לבל ינטו אשורי מני הדרך

הנה אנכי הקשיתי לשאול דאמאי ניחוש כלל לאיש אחר שבא לכאן והוא הוא הנשרף דכיון דבעלה של זו הי' מתחל' במקום הדליקה הוא א"כ הקרוב ובמקומו ממש וקורבא כזו עדיף לכ"ע מרובא וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' לב"ב בסוגי' דרוב וקרוב עיין עליו. ולכאור' עלה על לבי דבאדם לא שייך זה שדרכו לילך אנה ואנה וכדאמרי' מה"ט דגודרות אין להם חזקה דמדנפשי' עיילי. אולם באמת מצינו ענין קורבא גם בכה"ג בהך דעגלה ערופה ודוחק לומר ולחלק דלא מהני רק לענין סתם קורבא למ"ד דעדיף מרובא או לדידן דקיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב היכא דליכ' רובא אבל מ"מ מגרע הך דגודרות עדיפות' מרובא מפני שהוא במקומו ממש לדידן דקיי"ל דקרוב לא הוי כמו רוב ול"מ א"כ דמלבד דגם הכא יש לומר דאיכ' רוב נגד הקרוב רובא דעלמא ול"ד להך דיושבת בין ההרים דב"ב שם וכאשר יבואר בדברינו להלן ל"מ קורבא להוציאה מחזקת א"א דגם ברובא החמירו חז"ל במשאל"ס וכ"ש קורבה דגרע מרוב לדידן דקיי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ועיין בפוסקים דקורב' וחזקה שקולים המה לדידן ול"מ א"כ קורבא גם מה"ת נגד חזקת א"א. דמלבד שזה דוחק לחלק בין קורב' לקורב' דגם קורבא במקומו ממש מטעם קורבא קאתינן עלה ורק דכיון שהוא במקומו ממש אלים טובא ועדיף לכ"ע מרובא וכמבואר יש לי להבי' ראי' מהך דזימן שחורים כו' ביצה דף ו' דקאמרינן בש"ס שם אהך דבתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים מסייע לי' לר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ואפ"ה דוקא במצאן לפני הקן אבל היכי שמצאן במקומן בתוך הקן מותרים וע"כ משום דהוי במקומו ממש דעדיף מרובא אף דגוזלות דרכן לפרוח והמה בכלל גודרות. והנה רציתי לחלק דבשריפ' דרך לברוח משא"כ בהך דרוצח ובהך דגוזלות אולם זה ל"ש רק היכי שיש לדון שברח קודם שנאחז האש בקירות הבית ולא הי' מעכב בידו לברוח משא"כ היכא שנודע עכ"פ שהי' בתוך האש שהי' עכ"פ חששא קרובה שלא הי' ביכלתו לברוח דבזה אף אם אמנם שע"צ הרחוק הי' יכול להנצל מ"מ היכא שנמצ' גברא חרוכא שפיר הוי לי' לומר דבעלה הוא כיון שהוא הי' שם והו"ל קורבא במקומו ממש ומ"ט א"כ דרחב"א דכיון דאמרה חזו גבראי שהאש אוכלתו נהי דחייש לבדדמי שלא ראתה שאוכלתו ממש מ"מ הרי ראתה אותו בתוך האש דלזה ודאי מהימנא ולא גרע א"כ מהך דגוזלות וכנ"ל

ויש מקום אתי בראש לומר דכיון דבדליקה דרך שיבואו מצילים דמי להך דדף בביצה שם דל"ש קורבא ובזה אמרתי ליישב ג"כ הא דקאמרינן לרחב"א אינש אחרינא דבעי לאצולי ולא אמרינן סתם אימר מאחרינא הוא ועמש"ל דסתם לאחרינא ל"ח דהו"ל קורבא במקומו ממש וכנ"ל. אולם בלא"ה יש לומר דבלי להציל פשיטא דלא חיישינן שאיש אחר נכנס למקום התבערה וגרע טובא מהך דאין השיירות מצויות ויושבת בין ההרים. ואי דניחוש שהי' מקודם שם י"ל א"כ דמיירי שידוע שלא הי' מקודם שם רק חתן וכלה וכדמשמע לישנא דבי גננא כילה של חתן וכלה. וע"כ אנו צריכין לומר כן דאלת"ה ורק דמיירי שיש חשש שבשעת התחלת הדליקה כבר הי' שם איש אחר. לא שייך גם כן לומר דהא דל"ח סתמא לאחרינא משום דהוי הבעל קורבא במקומו ממש כיון שאתה חושש שגם האיש האחר הי' שם וגם הוא א"כ קרוב במקומו ואף שהבעל ודאי והאחר ספק לית לה בה כיון דמ"מ הספק היא בגוף הקורבא במקומו. ומלבד שזה ברור מאוד בסברא. אמינא להביא ראי' ברורה לזה מהא דאמרינן בש"ס דב"מ דף כ"ג מ"ט אמרו מקום לא הוי סימן דאמרינן כי היכי דאיתרמי לדידך האי מקום איתרמי גם לחברך האי מקום ואמאי לא מהני מטעם דכיון שזה בודאי אבד במקום ההוא הו"ל איהו קורבא במקומו ממש דעדיף גם מרובא. ול"מ דיוקשה למ"ד מקום לא הוי סימן אלא אף לדידן דקיי"ל מקום הוי סימן מ"מ ה"ט משום דלא חיישינן לאיתרמי ודמי רק לשאר סימנים אמצעים ול"מ אם סד"ר רק מתורת תקנתא דרבנן במציאה אבל לא בגט שנאבד ולמה לא יועיל בכ"מ מטעם דהו"ל קורבא במקומו ממש דאלים טובא. אלא ודאי דכל היכא שיש ספק וחשש שגם הדבר האחר הי' כבר במקום הזה ל"ש לדון מטעם קורבא במקומו ממש וכנ"ל וזה ראי' ברורה לדעתי

והנה מצאתי וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לסוגיא דידן שכתב אהא דאמרינן אליבא דרחב"א אימר אינש אחרינא כו' וז"ל ואף כאן אמרה בדדמי דסברה בעלה היא. ונראה דהא דהכריח רבינו ז"ל לומר ולפרש