ברכת רצ"ה רכו

וסברת המ"ב ז"ל נרא' דכל שאומר רק דרך שיחה וסיפור חיישינן שסיפר רק לפי השמיע' אחרי שאין כוונתו להעיד ובעינן שיאמר השני המעיד מפיו שאמר לו שברור לו שמת וי"ל דזה כוונתו של הרמב"ן ז"ל שהוצרך בעכו"ם מסל"ת שיאמר קברתיו דוקא שיספר דרך שיחה המיתה בברור ולאו דוקא א"כ צריך קברתיו ורק שיספר מהמיתה בבירור ולא סגי במת סתם

ונראה להביא ראי' לדעת החולקים ממשנה דיבמות דף קכ"א אפי' שמע מן הנשים אומרת מת פלוני דיו. והיינו אף שלא הי' מתכוונות להעיד עיין רש"י ז"ל שם דצריך להבין דמה רבותא שאדרבה במסל"ת אף עכו"ם מהימן. ולפ"ז השמיענו דדי בשמע שאומרות סתם מת פלוני דהו"א דרך סיפור בעינן שיאמרו שמת בבירור ובעכו"ם מסל"ת באמת לא מהימן רק בכה"ג. וקמ"ל דדי באמרו בסתם מת דלא חיישינן שאמרו מפי השמוע' וכנ"ל לדעת החולקים ז"ל ודו"ק. אולם גם לדעת מ"ב ז"ל או א"נ כמ"ש אנכי במק"א דהיכי דמעיד בשם אחד שאמר שמת וידוע שזה הראשון לא הי' במקום המיתה יש לחוש יותר דזה בודאי אמר מפי השמועה מאחרים ואפשר לא אמרו רק ששמעו דזה הוי רק הברה לכ"ע מ"מ בנ"ד הרי אנו יודעין שזה האיש שאנו דנין הי' קורא עצמו בפפ"ד וחתם עצמו ג"כ אברהם פאפא. וזאת ידוע לנו ממינכען שאיש כינה עצמו אברהם פאפא בודאי מת שם. וא"כ פשיטא דזה חששה רחוקה שאלו שאמרו שמת האיש ההוא הידוע במינכען הגידו מפי השמועה. ובאמת לא מת האיש ההוא כלל וזה שמת במינכען הי' אברהם פאפא אחרי דאין לך חששות רחוקות יותר מזו. ומה גם דהרי הכירו האשה וגם ר"י וואלפא הטלית בטב"ע ולחוש לשאלה הנה כבר כתב הח"צ דל"ח בכה"ג ששאל לאברהם פאפא אחר. דהו"ל שאלה דיחיד דלא חיישינן וכמו דמחלק אביי לגבי נפילה וכבר העיר ג"כ בזה מעכת"ה

והנה כבר רמזתי במכתבי הקודם למעכ"ת מה שאמרתי בחי' דמש"ס דיבמות דף קט"ז שם דקאמר אביי בהך דשני יוסף בן שמעון למאי ניחוש אי לנפילה מזהר זהיר אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה אי למסירה אותיות נקנית במסירה שהביאו האחרונים ז"ל עזר נגד דעת הח"צ ז"ל דתנינן דדוקא לנפילה דיחיד ל"ח דלא שייך מיזהר זהיר אבל לפקדון שפיר הוי חיישינן אי לאו טעמא דכיון דשמיה כשמיה כו'. אדרבה ראי' וסיעתא לדבריו ז"ל. דבאמת צריך להבין הך דכיון דשמיה כשמיה **(מלחמות אריה אפשר לומר דהא דקאמר הש"ס חיוורי וסומקי היינו שניהם יחד ומ"מ לא מהני משום דמצטרף חשש שאלה לחשש שמא אתרמי סימנים כסימנים ובשני ריעותי' גם למ"ד סימנין דאורייתא לא מהני רק או ע"י סי' אמצעי שבגופו או ע"י טב"ע או סי' מובהק שבכלי' מהני לדידי' מה"ת. אולם עדיין לא הובאו דברי אלה אצלי בכור הבחינ'. ויותר פשוט לומר דלמ"ד דל"ח לשאל' לא חשיב ריעותא כלל ואין חילוק בין סי' שבגופו לסי' שבכליו. ואנכי לא באתי אלא לעורר: והנה כבר נודע מה שכתבו רוב הפוסקים דבכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לשאל' גם למ"ד סי' דרבנן אך כבר הבאתי למעל' מה שמביא הרב"י בשם הריטב"א דלמ"ד סימנים דרבנן חיישי' לשאל' גם בכלים דלא מושלי אינשי כמו כיס וארנקי וטבעת והא דקאמר הש"ס דבכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לשאל' זה אינו רק למ"ד סי' דאורייתא ונ"מ גדול' בעובדא שלפנינו שכבר כתבו האחרונים ובראשם הנו"ב מהד"ת אבה"ע סי' מ"ו דפאס חשוב כמו כלים דלא מושלי אינשי. משום דמחק הממשלה אסור להשאיל פאס לחבירו ורוב בני אדם נזהרים בכך. והנה האחרונים ז"ל הקשו על שיטת הב"י בשם הריטב"א הנ"ל דא"כ איך מהדרינן חמור בסימני אוכף ניחוש לשאלה ומאי מהני אפי' עידי אוכף ואפי' אם נימא כמו דמשני התם הש"ס דאוכף לא שיולי אינשי אכתי קשה למ"ד סי' דרבנן הא גם זה ל"מ כלל וגם קשה לדידי' הך דמצא קשור בכוס כ' ניחוש לשאלה כאשר הבאתי למעלה

ואת אשר אנכי אחזה בזה דהנה הח"צ בתשובותיו סי' קל"ד העלה דאף למ"ד דחיישי' לשאל' מ"מ לשאל' דיחיד ל"ח וכמו דמצינו בב"ב קע"ב דמחלק אביי בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד כ"כ יש לנו לחלק בין שאלה דרבים לשאל' דיחיד ע"ש שהאריך בזה. וכבר תפסו עליו האחרונים ז"ל דלפ"ז קשה דמאי פריך הש"ס ביבמות ובב"מ בסוגיא הנ"ל מהך דמצא קשור בכיס וארנקי וטבעת הרי זה יחזיר ניחוש לשאל' והא שאני התם דהוי שאלה דיחיד דהא ע"כ השאיל לאיש אחד ששמו הוי כשמות שנכתב בהגט א"כ הוי שאלה דיחיד ולשיטת הח"צ בכה"ג לכ"ע ל"ח לשאלה. ולפע"ד נראה לישב דהנה הש"ס משני התם כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אנשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף [כן הוא הגרסא בב"מ ופי' רש"י ז"ל דמנחשו וביבמות הגירסא בגמ' בהדי' דמנחשי] ולכאור' יש להבין דבשלמא דמנחשי י"ל דכל אנשים מנחשו ואין דרכם להשאיל כיס וארנקי אבל בטבעת דהחשש הוא לזיוף בודאי יש כמה אנשים נאמנים ואין שוב חשש שיזייפו וא"כ הא יש לחוש שמא השאיל לאחד שהי' בטוח עליו שלא יזייף. ונרא' דס"ל להש"ס כשיטת הח"צ דלשאל' דיחיד לא חיישי' ומשו"ה כיון דאין דרך להשאיל טבעת לסתם בני אדם אלא לאנשים מיוחדים שיש להם נאמנות ביותר ולא חשידי אזיוף שוב הוי כמו שאלה דיחיד ול"ח כולי האי וכמו דל"ח לנפילה דיחיד כן ה"ה ל"ח נמי לשאל' דיחיד א"כ לפ"ז כל עיקר חידושו של הח"צ אינו אלא לפי שינויי דהש"ס דבטבעת ל"ח לשאל' אבל הס"ד דפריך דאכתי לא ידע מזה הי' סבר דחיישי' גם לשאל' דיחיד שפיר פריך מהך דמצא קשור בכיס כו' אבל לפי מה דמשני הש"ס קיימינן בהך סברא דלשאל' דיחיד ל"ח וכדעת הח"צ

ובזה מיושב מה שהקשו רש"י ותוס' שם דמאי משני כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אנשי הא בברייתא קתני או שנמצא בין כליו אלמא דבסתם כלים נמי ל"ח לשאל' ע"ש שדחקו לפרש דמיירי נמי באותן כלים שאין דרכו להשאילם. ורש"י ז"ל כתב דמיירי בכלים מתשמישי ביתו דאין דרך להשאילם אבל לפי הנ"ל אין צריך לזה אלא אחרי דמשני דבכלים דלא משאלי אנשי ל"ח לשאל' ומטעם דהוי שאלה דיחיד א"כ בברייתא דמיירי גבי גט דהחשש הוא שמא השאיל לאדם ששמו ושמה הוי כשם המגרש והמתגרשת גם בסתם כלים הוי רק שאלה דיחיד ול"ח והא דקאמר גבי כיס וארנקי וטבעת דלא משאלי אנשי קושטא דמילתא קאמר דבכלים אלו ל"ח לשאל' גם בעלמא היכי דלא הוי שאלה דיחיד כמו באבד'. אבל גבי גט גם בסתם כלים ל"ח לשאל' ודוק

והנה לפי מה שהעליתי דשאל' דיחיד דמיא לכלים דלא משאלי אנשי ודין אחד להם ממילא דבר זה אי חיישי' לשאל' דיחיד תליא בפלוגתא דרבוותא. דלשיטת הב"י בשם הריטב"א דלמ"ד סימנין דרבנן חיישי' לשאלה גם בכלים דלא משאלי אנשי א"כ ה"ה לדידי' לשאלה דיחיד נמי חיישי' וצ"ל דכלים דלא משאלי אנשי או שאלה דיחיד לא עדיף מסימן אמצעי דלא מהני מה"ת משום דחיישי' דלמא אתרמי סימני כסימנין ה"ה חיישי' לשאלה גם בהכי אע"ג דהוי, חששא רחוקה. אך מ"מ מסתברא לי די"ל כשהמה שניהם יחד דהיינו כלים דלא משאלי אנשי וגם שאלה דיחיד בכה"ג ל"ח לשאלה דכולי האי לא חיישי'. ובזה אתי שפיר הכל על נכון דהנה בש"ס דיבמות וב"מ יש לדקדק דקדוק)**