ברכת רצ"ה רכה

ההוא אמנם עתה באמשטרדם. ואח"כ העיד ר' יונה וואלפא שנית כי יודע בבירור גמור שהאיש המדובר אשר שלח ה"ר הירשל שארף אחר המגרש וקראו בשם אברהם פאפא הוא בעצמו אשר הוא מכירו בשם הירש פאפא הוא ולא אחר ע"כ הגב"ע בקיצור

והנה מעכ"ת התחיל בכח דהתירא להתיר האשה וכתב דעפ"י עדות של ר' יונה וואלפא שהאיש שאנו דנין עליו היה שאפפער אצל ר"י מייזל ואח"כ אצל ר' אשר וויצעציג בעסק עצים וקיבל מעות תמיד אצל פ"ב ובאמת כן נודע לכל לפי שהאיש הירש ריפמאן מק' הארדעצע עוסק תמיד בכל הנ"ל במשך רב שהיה פה והרי העיד הנ"ל ששמע מפי אנשים מפולין שמת האיש ההוא במינכין. אולם לא בירר כת"ה מאין יודעים זאת כי העוסק בעסק עצים של הנ"ל הי' הירש ריפמאן מהארדעטץ אם יודעין זאת מפי אנשים אחרים מכיריו או שכן אמר להם בעצמו האיש כן. וגם אם ידעו בבירור שלא היה עוד איש שאפפער אחר רק זה הירש ריפמאן. ואם ידוע לכל ששם האיש הזה הי' הירש ריפמאן ולא היה אחר בעסק מדוע אומר ר"י וואלפא שהוא מכירו רק בשם הירש פאפא. וזולת זה תיוהא קא חזינא הכא שמעכת"ה כותב שהירש ריפמאן הי' תמיד בעסק הנ"ל וכן כתוב שם זה בדברי הרב רפאל נטע נ"י בשם ר' שמרי' פערילשטיין הירש ריפמאן ושם בעל האשה העניא העגונה כפי אשר ראיתי וקראתי בהקוויטונג מהמכס הוא הירש ריטמאן לא ריפמאן. ואשר ע"כ אמינא לבוא לגלות דעתי עם כל האופנים המסופקים לי ואען ואומר. הנה אם שם יודעים בבירור שהאיש שהי' עוסק בעסק העצים מהסוחרים הנ"ל הי' שמו הירש ריטמאן (או ריפמאן כשיתברר שזה שם בעל האשה הנעצבת ובטעות א"כ נכתב ריטמאן בהקוויטונג מהמכס שהי' אצל הנפטר) והי' מהראדעץ ולא הי' אחר זולתו בעסק הנ"ל והיינו שיודעין זאת מפי מכיריו מביתו הנה גם דעתי מסכמת שעדות זו עדות מספקת להתיר האשה. אחרי שר' יונה וואלפא העיד ששמע מפי אנשי פולין שזה האיש מת במינכין וכן אמר ג"כ ה' הירש שארף שכן אמר לו המגרש שזה האיש אשר הביאו מת במינכען. בקוראי בשמו אברהם פאפא אשר לפי שהעיד ר"י וואלפא שנית זה הוא בעצמו האיש הנ"ל אשר מכירו בקאוונא בשם הירש פאפא. ואין מהצורך למ"ש כת"ה להאריך שאין לחוש למה שאמר וואלפא בשמו שאמר לו שהוא מאנטיפאלי שי"ל שדרך עוברי דרכים שיאמרו שהוא מעיר הגדולה הסמוכ' וכמ"ש בתשו' ג"ב ז"ל דבזה יש לגמגם דאנטיפאלי בין עיירות הגדולות לא נתחשב דמה מגרע לנו דברי האיש אשר החליף דבריו עשרת מונים בשמו ושם עירו. דבמינכען אמר להרר"נ שהיא מקאברין. וכאשר כתוב בכתב הרב הנ"ל שהעתקתי למכ"ת במכתבי הראשון. ולא נשאר לנו לחוש רק דעת המ"ב ז"ל דבעד מפי עד צריך שיעיד שאמר לו הראשון שיודע בבירור שמת דאל"כ הו"ל רק קול הברה. אולם באמת רבו החולקים בזה דדי שיאמר שזה אמר לו שמת סתם. וכאשר העיר כת"ה ג"כ. והברה הייתי רגיל לפרש לדעתם ז"ל דהיינו שכ"א אומר רק ששמע כן. ואח"כ מצאתי בתשו' מהריב"ל ז"ל ח"ג שכתב כן להדיא וחילוקו של הגאון חת"ס ז"ל דבאומר ששמע מפי רבים כן שמת גרע מפי איש אחד מבורר לא יכולתי להלום. ועיין במהריב"ל ז"ל שם שמוכח שאין לחלק בכך עייש"ה. ודברי הרמב"ן ז"ל בתשו' שהביא המ"ב יש לפרש ג"כ דכוונתו להברה כזו שכ"א אומר ששמע עייש"ה: **(מלחמות אריה אינו כן דאיהו פסק דסי' אמצעי בגופו לא מהני וע"כ מטעם דסי' דרבנן ומ"מ כתב דבכלים חיישי' לשאל'. ועוד הביא הב"ש שיטת הב"י בשם הריטב"א ז"ל דלמ"ד סימנים דרבנן גם בכיס וארנקי וטבעת דאמרי' בש"ס דלא מושלי אינשי מ"מ לדידי' חיישי' לשאל'. וע"ז תמה הב"ש א"כ הדרא קושי' הש"ס לדוכתא מהך דמצא קשור בכיס וארנקי כו' אמאי ניחוש לשאל' ע"ש. והנה כל גדולי האחרונים האריכו בכ"ז אשר כמעט לא הניחו מקום להתגדר בו וכעת אין עתי אתי לחפש הרבה בספריהם. ע"כ אמרתי אשנה פרק זה מהסוגיא ומהשו"ע כפי יד ה' הטובה עלי ואת אשר יורני מהשמים אותו אשמור לדבר ברצות ד' וזה אשר עלה במצודתי בעזר הצור

הנה מה שהקש' הב"ש על המחבר דלפי מה דפסק דסי' דרבנן מנ"ל דחיישי' לשאל'. לדעתי י"ל דס"ל להרב"י דלמ"ד סי' דרבנן גם מצד הסברא אין לסמוך על סימנים מובהקין בכלים משום חשש שאלה. וכן כתב הב"ש שם אלא שיש לבאר קצת דבאמת כל סימני אמצעים דעלמא נמי אינו דבר ברור וראי' גמור' כמו טב"ע דהא אפשר דמתרמי כהני סימני אלא שאין אנו חוששין כולו האי וסמכי' להחזיר אביד' בסימנים למ"ד דאורייתא הוא מפאת חק התור'. ולמ"ד דרבנן הכי תקנו חז"ל כיון שעכ"פ האי חששא דלמא אתרמי סימנין כסימנין הוא רחוק קצת. ומעתה לפ"ז י"ל דאפי' אי נימא דל"ח לשאל' הוא משום דהוי חשש רחוק קצת עכ"פ לא עדיף מסי' אמצעי בגוף דהחשש שמא אתרמי סימני כסימנין ג"כ לא הוי אלא חשש רחוק ומ"מ חיישי' להכי מה"ת למ"ד סימנין דרבנן. ולפי מה דמשני כלי' דחיישי' לשאל' ס"ל להתרצן דחשש שאלה הוא חשש גדול ביותר ולא דמי להחשש שמא אתרמי סימני כסימנין ולהכי אפי' למ"ד סימנין דאורייתא חיישי' מ"מ לשאל'. ומעתה לפי שנויי דאב"א דדעת התוס' דל"ח לשאל' היינו דחשיב עכ"פ כסי' אמצעי דל"ח שמא אתרמי סימני כסימנים ולמ"ד סימנים דאורייתא מה"ת ל"ח לשאל' ולמ"ד סימנים דרבנן דלא מהני בעגונה רק באביד' גם היכי דאיכא טב"ע או סימנים מובהקים בכלים לא מהני בעגונ' רק באבד' מדרבנן ולפי האמור מיושב מה שהביא הב"ש בשם מהר"ל מפראג ז"ל דאי נימא דלמ"ד סי' דרבנן נמי חיישי' לשאל' אמאי קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכלי' השתא טב"ע דמהני בגופו לא מהני בכלים כ"ש סימנים דאפילו בגופו לא מהני ולמה נקט כלל ובכליו. ולפי הנ"ל י"ל דהס"ד של הש"ס וכן התרצן בשינוי' קמא סוברים דהכי פרוש' של הברייתא מה דנקט אע"פ שיש סימנים היינו שיש סימנים על המת ע"י סימני גופו או ע"י הסי' של הכלים היינו שמכירים את הכלים בט"ע. וזה חשיב כסי' בגופו כאשר בארתי דס"ל דעכ"פ מחמת חשש שאלה לא עדיף מסימני גרועים וחשיב זה רק כסי' גרוע על האדם שהוא הנאבד. ובאמת כן נראה לשון הברייתא רק התרצן דאב"א דמשני כלי' בחיוורי וסומקי סבר דסימנים קאי נמי על הכלים. ולפ"ז שפיר ניחא דמ"ד סימנים דרבנן יסבור דמיירי שיש טב"ע או סימנים מובהקין ביותר בכלים דחשיב כמו סי' אמצעי בגוף ואשמועינן דלא מהני

ולפ"ז יש מקום בראש לישב דלפי האב"א דמיירי בחיוורי וסומקא קשה למה נקט בכלי' דהשתא בגופו לא מהני סימנים גרועים כ"ש דלא מהני בכלים סימנים גרועים דנהי דאיהו ס"ל דל"ח לשאל' מ"מ עכ"פ טפי גרע מסימנים גרועים שבגוף דעכ"פ חשוב ריעותא קצת מחמת חשש שאלה. אבל לפי הנ"ל י"ל דבאמת גם בחיוורי וסומקא נמי משכחת שיהי' חשוב סי' אמצעי ע"י שהוא מכוון סדר הצביעה וכ"ש כשמייחד כל פרטי הצבעים שבכל הבגדים כמו שמביא הפ"ת באות ק"ו בשם הקהלת יעקב ע"ש ועוד מביא שם דב' מיני צבע ג"כ חשיב כמו סי' אמצעי א"כ)**