ברכת רצ"ה רכד

שזה בזארניטש וזה בלינץ וליכא קלא ביחוד שהחשש הוא על זמן רב כזה גם על קודם הולדו של הנאבד בעלה של זו: אחר כתבי זאת מצאתי להראב"ד ז"ל הובא בש"מ ב"מ דף י"ח בהך דחוששין לשני שוירי שכתב וז"ל דרב הונא אינו חושש לשני יב"ש בעיר אחת כיון שלא הוחזקו דאילו איתנהי קלא אית להו אבל חושש לעיר אחרת שיש בה יוסף בן שמעון דחיישינן דלא ידעו לה עכ"ל והרי זה כמ"ש] ואף בעיר הקטנה זארניטש יראה דצריך חיפוש אחר שאנו רואין שזה קרא שמו ע"ש לינץ. וליתר שאת גם בשאר עיירות הסמוכים ונראים ללינץ עכ"פ חיפוש קל והיינו שנשאל לזקנים אם לא נודע להם שנאבד איש אשר יצא מהם בזמן כזה וזהו חיפוש קל אמנם החיפוש הגמור בזארניטש וביחוד בלינץ היא חיפוש יפה וקשה מאוד. וכתב הב"י ז"ל בתשובותיו בדיני עכו"ם מסיח לפי תומו וזה"ל ומ"מ לא תעשה בדיקה זו אלא ע"י חכם ומומחה מפורסים וירא שמים ויודע לחקור כל הדברים על אמתתן ושיהי' מתון בדבר ויודע את כל איש ואשה הנמצאים בעיר כדי שיוציא הדבר לאור ולא ילך חשכים ולא יבדקו כל הצורך ויהי' לו לפוקה ולמכשול ח"ו כו' עכ"ל. ובאופנים אלו נמטי שובא מכשורא להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון אמנם אם לא סיים כלל העיר ורק לינץ סתמא שיש להסתפק בכל העולם דהוי הוחזק וכאשר כתבתי למעלה ידי מסולקת: סימן פו בריסק יום ה' י"ב כסליו תרל"ג אשיב ואומר שלום לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הגאון הגדול חו"ב ידיו רב לו במלחמתה של תורה מפורסם לשם ולתפארת לעדתו עטרת שמו נודע בשערים כקש"ת מו"ה יצחק אלחנן נ"י אבד"ק קאוונא ואגפי'

אחרי תתי שלום למעכ"ת כמשפט לג"ר כי"ב מכתב ק' עם יקרת מדברותיו על דבר העגונה מהארדעץ אשר כפי הנרא' בעלה מת במינכין ואשר שלחתי' למעכ"ת יען לא הי' עדות מספקת רק אומדנות אשר יחקרו שמה יותר. לנכון השיגה ידי זה ימי' מספר ויען כי עד כה לבי בל עמי הי' מפני המחלה הנוראה הידיעה אשר היתה פה וגם ב"ב לא היו בקו הבריאות והשלימות לא יכולתי להשיב למעכ"ת על אתר כראוי לגדול כמוהו ובענין כזה עתה כאשר ת"ל שלום אתנו ואין צוחה ברחובותינו אמרתי להשיב למעכ"ת כיד ה' הטוב' עלי וזה החלי בעזרתו ית' אשר מאתו אשאלה כמו כן עזר לבל נכשל בדבר הלכה זו

תוכן הגב"ע אשר יש לדון עליו שר' יונה וואלפא העיד שבקאוונא הניח איש אחד בקוראי שמו הירש פאפא ובשנת 869 הי' אצלו בפפ"ד והכירו תיכף שזה מכירו הירש פאפא הנ"ל אשר הי' בקאוונא שאפפער אצל סוחר עצים ישעי' מייזל ואח"כ אצל הסוחר עצים אשר וויצינציג והי' הוא הלוקח בכל עת מעות להצטרכות העסק אצל קאנטאר ואמר לו שיש לו אשה ושלשה בנים באנטיפאלי ואחרי כן שמע מפי אנשים מפולין כי האיש הנ"ל פאפא אשר קרבו הרבה לא התנהג עצמו כשורה במינכין אשר גם לו אמר כי נוסע שמה והחליף לתכלית זה המעות ומת בלילה פתאום בבית אינו יהודי ומצאו בכר שלו סך כערך שני מאות גילדין וכאשר הראתה לי האשה העניא הטלית מהנפטר אשר הכיר' שהוא של בעלה הכרתי גם אני הן הטלית והן המטפחת שהוא של הירש פאפא הנ"ל ושם אחר לא ידעתי

ה' ר' הירשל שארף העיד שפ"א הי' שם אשה לבקש את בעלה ולאשר לא היה בפפ"ד שלח את אברהם פאפא מקורבו של ואלפא הנ"ל להביאו בשכרו. והביאו מדיסלדארף ובשם זה חתם עצמו אברהם פאפא ואח"כ הגיד לו המגרש שהאיש השליח ההוא מת פתאום במינכין ומשם אחר לא ידע רק ששמע אח"כ מהאשה שאיש אחד שמו ר' בער כהן יודע שבביתו היה לו שם אחר והאיש **(מלחמות אריה לאשר גם אנכי ערכתי בעזה"ש תשובה לחכם אחד בענינים אלו וישבתי כמה דברים מדברי הפוסקים על מכונם אמרתי ליתן לה מקום להדפיסה בכאן

ב"ה יום ג' כ"ה מרחשון תרמ"ז לפ"ק לבוב: לכבוד הרב המאה"ג החוב"ק מו"ה אלעזר רוזין מ"ץ דק"ק ראזוודאב

הנה בדבר השאל' באיש אחד מק' אולינאב הסמוך לק' רישא ושמו ר' אברהם בערנשטיין הלך לדרכו למדינת רוסלאנד ובא לעיר קטנה סמוך לק' טריסק וכאשר שמעו אנשי העיר שהוא מק' אולינאב ספרו לו אשר אתמול מת שם איש אחד מק' אולינאב ממדינת קיר"ה [כי מדינת עסטרייך נקרא בוואלין בשם קיר"ה] וגם הובל לקברות שמה. ודרש שיגידו לו שם הנפטר והגידו לו אשר שם הנכתב בהפאס הנמצא אצל הנפטר הוא שמואל דוד נאדעל ותיכף נזכר את האיש הנפטר כי הי' מכיר אותו בטוב ושם אביו הוא מעשל נאדעל. גם אמרו לו שהנפטר הי' חיגר יד ורגל כ"ז העיד ר' אברהם הנ"ל בתורת עדות לפני הב"ד דק' זאקליקוב כאשר אני רואה מתוך הגב"ע של הב"ד הנ"ל אשר שלח כ"ת אלי. והנה כ"ת במכתבו אלי הוסיף לכתוב כי האנשים בהעיר קטנה הגידו לר' אברהם הנ"ל אשר שמעו מהנפטר שהוא מק' אולינאב במדינת קיר"ה אך שמו לא הגיד להם זולת כי נודע להם ע"י הפאס. ואנכי לא ידעתי מאין יודע זאת כ"ת אחרי כי בהגב"ע לא נזכר דבר זה אשר שמעו מהנפטר את שמו. ולדינא יש נפקותא רבא בזה כמובן אולם אחרי כי לא נמצא בהגב"ע אשר לפני לא אדון רק באופן הזה. אשר גם שם עירו לא נודע להם זולת ע"י הפאס הנמצא אצלו לבד. אם יש כדאי עפ"י דתה"ק לסמוך ע"ז להתיר אשת ר' שמואל דוד נאדיל לעלמא ולהוציא' מכבל העיגון אשר הרבו חששו חז"ל לתקנות בנות ישראל וזה החלי בעזר הצור

הנה באה"ע סי' י"ז סעי' כ"ד פסק המחבר להלכ' מצאוהו הרוג או מת כו' אע"פ שיש להם סימנים מובהקים ביותר בכליו אינם כלום דחיישי' לשאל' ואפי' הי' להם סימנים בגופו אין מעידין עליו אבל הי' להם בגופו סימנים מובהקים ביותר מעידין עליו עכ"ל. והנה בש"ס יבמות ק"כ ובב"מ כ"ז מוכח דלמ"ד סימנים דאורייתא סגי בגופו אפי' סימנים אמצעים ולדידי' עכצ"ל דבכלים חיישי' לשאל' דהרי פריך התם לדידי' מהא דתניא אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ש"מ סמנים לאו דאורייתא ומשני אמרי גופו דארוך וגוץ כלי' דחיישי' לשאל'. אבל מ"מ להך שינויי דמשני ואב"א כלי' בחיוורי וסומקי. שוב אינו מוכח גם לדידי' מהברייתא דחיישי' לשאל' כלל. וכן כתב התוס' ביבמות שם בהדי' דלהאב"א שוב נחתינן מחשש שאלה כלל ע"ש ומשמע מדבריהם דכל זמן שאין לנו הוכח' והכרח לומר דחיישי' לשאל' מצד הסברא אין לחדש דבר זה מעצמינו ואנן אמרי' דל"ח לשאל' וכן כתב הב"ש בשם המהר"ל מפראג ז"ל ולהכי כתב דלמ"ד סי' דרבנן דלא קשה לדידי' מהך ברייתא דאין מעידין כו' ל"ס לי דחיישינן לשאלה ומשו"ה העלה דאם יש סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלי מהני מטעם ממ"נ דאי סימנים דאורייתא הא סגי בסי' אמצעי בגוף לחודי' ואי סימנין דרבנן הא ל"ח לשאלה ושוב מהני סימן מובהק שבכלי אבל דעת המחבר)**