ברכת רצ"ה רכג

ונגד האיש פרטי הלזה יש רוב גם בין עוברי דרך מהעיר הרחוקה פשיטא דיש לנו לחוש לרובא ולא למיזל בתר קורבא של האיש הלזה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ושאני התם בהך דיושבת בין ההרים דליכא רובא מהשיירות דעלמא נגד של עיר הזאת ולא משום קורבא דמוכח קאתינא עלה כאשר חשבו ורק דליכא רובא וכנ"ל. ועיין תוספות ב"ב שם שהעלו דגם בקורבא דמוכח אזלי' בתר רובא עייש"ה וזה ברור לדעתי. והנה גם בלא הוחזקו שני עיירות דעת הרמב"ן והרשב"א והנ"י ז"ל דלא מהני גם שמו ושם אביו ושם עירו דחיישי' לשני עיירות אמנם רוב הפוסקים חולקים עליהם דל"ח וכל בעלי התשובות האחרונים תקעו עצמם לדבר הלכה זו ולא חששו לדעת החולקים הנ"ל. ובטעם המקילים כבר נתחבטו האחרונים ז"ל דאמאי לא ניחוש לשתי עיירות. וראיתי להגאון מהר"י מליסא ז"ל שכתב דכיון שלא הוחזקו בודאי הוא בריחוק מקום וא"כ יש לנו לילך בתר קורבא דאף דקיי"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב היינו כשהרוב ידוע לנו אבל היכי שאין הרוב ידוע יש לנו לילך בתר קורבא והביא ראי' לזה מירושלמי שקלים פ"ז במעות הנמצא כו' דהולכין אחר הקרוב ופי' הרב הברטנורא ז"ל דמיירי שהמעות שוין דאל"כ יש לילך בתר רובא ומה מועיל זה כיון דהמעות הנמצא מכריע מנ"ל למיזל בתר קורבא דילמא הוא מצד השני וממילא הי' שם רוב א"ו דרוב שאינו ידוע אינו מגרע הקורבה. וצ"ל לפ"ז דהא דאמרי' בגיטין דף כ"ז בגיטא דאשתכח בב"ד דר"ה דחיישי' לשני שוירי או משום דב"ד דר"ה היו באים שם מכל צד ופנה הקרובים והרחוקים ודמי להך דיונים בביצה דף י"א שם דמוקי לה בדף דלא שייך קורבא אבל במקום אחר אף בדרך המלך מעבר לרבים ל"ח דאזלי' בתר קורבא או דבגט החמירו כיון דאפשר באחר וכמ"ש לדעת הרי"ף ז"ל

אמנם אחר ההתבוננות כל זה ליתא וראיתו איני מכיר דעיקר ענין הא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב הוא משום דאומדנא של הרוב עדיף יותר מהך אומדנא שהוא מהקרוב וא"כ בהך דמעות הנמצא שפיר אזלי' בתר אומדנא שהוא מהקרוב כיון שהמעות שוים בכל צד וכשאזלינן א"כ בתר הקרוב שאנו אומרים מצד אומדנא זו שהמעות הוא מצד הקרוב אין כאן אומדנא כלל המכריע כנגדו דאדרבה יש רובא מצד הזה ואין כאן אומדנא כנגדו מצד הרוב דע"ז אנו דנין ופשיטא א"כ דאזלי' בתר קורבא משא"כ בהך דשני עיירות שאין הקרוב מכריע את הספק הזה שאנו חוששין שיש עוד עיר אחרת כשמה וכיון דלצד הספק הזה יש כאן רוב נגד הקרוב שפיר יש לומר דחיישי' לשתי עיירות שאין אומדנא של הקורבא מכריע את הספק הזה שאין אומדנות קרוב רק נגד הרחוק וז"ב באין פקפוק. אמנם באמת יש ראי' עצומה לדבריהם ז"ל מהך דיוחנן בר יונתן ארי' דמכפר שיחיא דהתירו את אשתו ולא חששו לשתי עיירות ששמם שוה דמהתם מוכח עכ"פ דל"ח שיש עיר אחרת בשם כזה ושהי' שם איש ששמו ושם אביו כזה כיון שכל זה לא הוחזק [ולפמ"ש דאין לדון בזה מצד קורבא ע"כ צריכין לחלק בין גט לעגונה דבגט אפשר באחר ובעגונה הקילו] ומהתם מוכח ג"כ דגם היכי שלא ידענו זאת רק מפיו דאיכא שתי חששות לשמא אחר שינה לקרות עצמו ולהחזיק כן וגם חששא דשתי עיירות אפ"ה לא חיישי' ולפ"ז בנ"ד כיון שיש סי' אמצעי ושמו ושם עירו דבררנו דסימן חשוב כשם אביו ועדיף מיני' ליכא למיחש בלא הוחזק וכנ"ל מהך דיוחנן כו', וכדעת רוב הפוסקים הנ"ל. ואני מוסיף עוד דאף לדעת המחמירים שהבאתי יש לדון ולהקל בנ"ד דלדעתם עכצ"ל דאין ראי' מהך דיוחנן בר יונתן ארי' דמכפר שיחיא רק דהיכי דאיכא תלתא שמו ושם אביו וכינויו ל"ח לעיר אחרת כשמה ואיתרמי שיהי' שם איש כזה בשמו ושם אביו וכינויו אבל לא בשמו ושם אביו ועירו בלבד אמנם שמו וגם סימן שפיר דמי להך דהתם דסי' שקול כנגד שני שמות וכאשר ביררתי למעלה ובנ"ד הרי יש שמו וסימן ושם העיר ול"ח א"כ בלא הוחזקו וכנ"ל מהך דיוחנן שילהי יבמות שם ודוק

אמנם כ"ז בלא הוחזקו שני עיירות אבל בהוחזקו שני עיירות שוים בשמם פשיטא דקשה להתיר גם בשמו ושם אביו ושם עירו ואף בסימן ושמו דעדיף מזה וכנ"ל דגם מטעם קורבא אין לדון דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואף בקורבא דמוכח וכמש"ל בשם התוס' ב"ב שם. ואף קורבא דמוכח טובא וכנ"ד שיש סימן המסייע להקרוב אין לנו ראי' להתיר לילך בתר קורבא. ולכאורה הבאתי ראי' לזה מש"ס דביצה דף י"א שם זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורים ומוקי לה במצא שחורים במקום לבנים כו' וקאמר מסייע לי' לר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ופשטא דמתניתין אפי' היכא שמצאם במספרם אסורים דבלא מצאם במספרם היינו סיפא שם והרי יש כאן סימן המסייע להקרוב דמנין הוי סימן אמצעי ומועיל באבידה ומוכח דאף בכה"ג אזלינן בתר רובא. אמנם באמת כבר העליתי בחידושי דמנין לא הוי סימן רק היכא שאין לתלות שבאו ונצטרפו בזא"ז וכגון באבדה שרחוק לומר שכמה אנשים אבדו במקום ההוא עד שבא למנין הזה אבל היכא שקרוב לתלות שבא לידו צירוף מנין הזה בזה אחר זה מנין לא הוי סימן וא"כ בהך דינים ל"ח מנינם סימן כיון שיכול היות שבאו הנה אחד אחד ונצטרפו למנין כזה ונסתר איפוא ראיתי זאת

שוב ראיתי דעכצ"ל כן דאל"כ יקשה בל"ז למ"ד סימנים דאורייתא והבן. אמנם אף שדחיתי ראיתי מ"מ אין לנו ראי' להיפך להקל בכה"ג: סיומא דהך פסקא אם יתודע לנו מהעדים דאוהרייבל שהאיש הנתאכסן סיים העיר באיזה מחוז או אף מדינה גם דעתי מסכמת להתירה והיינו אם אחר החקיר' והדרישה אצל עוברי ארחות לא יודע לנו שיש עוד עיר אחרת בשם כזה במדינ' ההוא שסיים שיהי' עכ"פ בגדר לא הוחזק דזה ברור בעיני דבלי חקירה ודרישה ע"ז חיישינן להוחזק דאין הדעת סובל שנאמר דאם לאחד יושב תחת קורתו לא יהי' נודע שיחשב בעבור זה לא הוחזק ואחר אשר נחפוש חיפוש יפה בעיר לינץ שלא יצא איש אחר אשר נאבד ולא ידענו מה הי' לו בכל זמן ההיא כשנות הנמצא היינו כמספר שנים אשר אין להסתפק שהי' יותר שנות הנמצא הרוג וכמש"ל [נטיתי להחמיר להצריך החיפוש הקשה הלזה. אף שבשמו ושם אביו ועירו החליטו דא"צ חיפוש וכבר בררתי דשמו עם סימן הוי לכה"פ כשמו ושם אביו כנ"ל משני טעמים. הראשון די"ל דבהצטרפות שלשה חששות דשמא יש עיר אחרת ששמה כשמה ושמא יש עוד אחד בעיר הזאת וגם דכיון שאין אנו מכירים רק ע"פ שמא אחר הי' ששינה השם חיישינן גם בכה"ג ולזה אין ראי' מהך דיוחנן בר יונתן כו' די"ל דהתם ע"י חיפוש התירו והך דשמו ושם אביו דא"צ חיפוש היינו או שסיים העיר באופן שאין לחוש לעיר אחרת שוה בשם או שהעד יודע שהוא מעיר ההיא דליכא כל החששות יחד. והשני דיש לומר דהא דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון בעיר אחת אף שאינו רק לא הוחזק ושיזדמן כזה אינו רחוק במציאות כל כך היא רק משום דשני יוסף בן שמעון בעיר אחת היא מילתא דתיהו בה אינשי קצת ואילו הי' שנים הי' נודע לנו וכ"ז לא שייך רק ביוסף בן שמעון אבל בשמו לבד עם סימן ל"ש זה דסימן היא בסתר ולא נודע לאנשי העיר. ולפ"ז בנ"ד אף אם הי' אומר גם שם אביו הי' צריך חיפוש משום חשש שני יוסף בן שמעון דכיון שהוא באמת מזארניטש והחזיק שם עירו לינץ אין כאן שני יוסף בן שמעון בעיר אחת