ברכת רצ"ה רכב

מיתת של יוחנן בן יונתן ארי' כו' שלא הכיר אותו אלא על ידי מה שהגיד לו בעצמו וכדאי' בשלהי יבמות ולא חששו שמא הוא משקר עכ"ל. וכיון דעיקר יסודו של הרא"מ ז"ל היא רק על הך דשלהי יבמות יש לומר א"כ דאין מזה ראי' רק כעובדא דהתם שהזכיר שמו ושם אביו וגם שם עירו יוחנן בן יונתן ארי' דמכפר שיחיא וא"כ כשנבא לחוש לאחר ששינה ע"כ צריך לחוש לאחת משתי אלה או שזה הי' שמו ושם אביו כזה יוחנן בר יונתן ארי' ושינה שם עירו כשם עירו של זה כפר שיחיא או ששינה יותר ששינה לו בשם לבד ושינה שם אביו ועירו לשם אביו ועירו של זה הנאבד וכולי האי לא חיישינן אבל בשמו ושם עירו לבד דשמו לבד אין כדאי לדון עליו כלל דכמה וכמה יש בעולם בשם זה עד כי חדל לספור אין לנו ראי' שלא ניחוש על שם העיר דאחד ששמו כך שינה שם עירו לשם העיר הזאת כמנהג הולכי דרכים שמשנים שם עירם לפעמים וזה הערה גדול'. אמנם עכ"ז בנ"ד יש לדון להקל לדעתי כיון שיש כאן צירוף סימן אמצעי סימן הצלקת דהעלו דהוי סימן אמצעי ושפיר מהני שמו לבד עם שם עירו אף שאין יודעין רק על פיו דסימן הוי כשם אביו ועדיף מני' וכיון דבשמו ושם אביו ל"ח בשם העיר שהקרה כה שאחד ששמו ושם אביו כך כזה שינה שם עירו לשם העיר שאנו דנין עליו כ"ש בשמו עם סימן אמצעי ואני מוסיף לומר דאף אי נימא תו דמהש"ס דיבמות שם אין ראי' רק דל"ח לשינוי רק בשמו ושם אביו וגם כינויו יוחנן בר יונתן ארי' ע"ש גבורתו ושם העיר לא זולת מ"מ ל"ח בנ"ד דסימן אמצעי הוי כמו שני שמות או שם וכינוי ועדיף עוד דשמו ושם אביו סתמייהו ל"מ ובסי' אמצעי מספקא לן עכ"פ ודוק בזה

והנה בחידושי כתבתי לענין צירוף סימנים דכל צירוף לא מהני רק כשאנו דנין על גוף אחד שיש בו שני סימנים דאז אמרי' דאף דכ"א בפני עצמו לא מהני מ"מ בצירוף שניהם ל"ש כלל שהמצא ימצא גוף אחד שיהי' זה כמו זה בשני סימנים יחד אבל בגופים מחולקים ל"ש צירוף והיינו שנאמר דל"ח שישוה האחד להשני בסימן וגם השני להשלישי דכיון דלסימן אחר חיישינן לאיתרמי אין לחלק בין אחד לשנים בגופים מחולקים שכ"א אינו שוה לחברו רק באחד ומלבד שהדבר נכון וברור מאוד בסברא יש להביא ראי' דאל"כ היכי שיש שני מציאות ובא אחד ונתן בכל א' סימן אמצעי הכי נאמר דאף דסימנים לאו דאוריתא מ"מ יוחזר לו מה"ת עכ"פ הפחות שבשניהם דלענין שניהם יחד יש שני סימנים דהו"ל כמו סימן מובהק וזה לא עלה על לב אדם מעולם ולא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים שיאמר כן וז"ב מאד. ולפ"ז בנדון השאל' שלפנינו כיון שלא ידענו אם זה האיש הנתאכסן הי' לו סימן הצלקת אין לצרף הסימן לההוכחות שהאיש הנתאכסן הוא בעלה של זו רק אם נדון בבירור בלי הסימן שהאיש הנתאכסן הוא ההרוג הנמצא דאל"כ יש לומר דאיתרמי שמו ושם עירו בהאיש הנתאכסן והסימן באמת לא הי' בו וזה ההרוג הנמצא נדמה לו בטב"ע להאיש הנתאכסן ורק שהי' לו סימן צלקת כמו בעל האשה הנאבד דבגופים מחולקים ל"ש צירוף וכנ"ל. וכ"כ להיפוך אינו יכול לצרף הסימן לההוכחות שההרוג הי' האיש הנתאכסן רק אם נדון בבירור מבלעדי הסימן שהאיש הנתאכסן הי' בעלה של זו דאז הו"ל כאילו ידענו שהי' הסימן הזה להאיש הנתאכסן וכמובן. אולם עד"ז יש לדון ולהתיר בנ"ד דלבד דאין זה ברור עוד דבלי סימן חיישינן שאחר שינה שם עירו לשם עירו של הנאבד דאף שאין ראי' מהך דיוחנן בר יונתן כו' וכנ"ל מ"מ אין ראי' להיפוך [ועיין בק"ע הביא בשם מהריב"ל ח"ג דהיכי שאמר בשעת מעשה שמו ושם אביו ועירו מועיל מן הדין ואם דרך סיפור לא הוי עדות רק בעדות אשה משום עיגון או משום חומר כו'. מקיצור דבריו אלה נרא' דבעיגונא ל"ח לשינוי כלל ויען שאין ספרו ת"י לעיין בו לא אוכל לדין ע"פ דבריו ז"ל בבירור] הנה העיקר שאני סומך עליו דההוכחות שההרוג הנמצא הוא האיש הנתאכסן גם בלי הסימן מהני והיינו דעת ר"ת ז"ל בצירוף דעת הפוסקים דבעת הקור מעידין לאחר ג' ימים שזה דעת גדולי המורים ז"ל ואם בספק ג' ימים הכריעו לסמוך על דעת ר"ת ז"ל ה"ה וכ"ש בזה בשגם יש כאן גם צירוף הסימנים הגרועים שבגופו ומלבושיו דנהי דלא חזי לאצטרופי לגמרי בצירוף גמור וכמו שביררתי למעל' עכ"פ יש לעשות מהם צירוף כל דהו וסניף להתיר ושפיר א"כ יש לצרף הסימן שזה האיש הנתאכסן הוא בעל האשה הנעצבת דשמו ושם העיר וגם הסימן פשיטא דמועיל אחר החיפוש אף שלא ידענו כל זה רק ע"פ וכמש"ל

ועדיין יש לעורר בזה אי נימא דטעמא דע"א משום מלתא דעבידי לגלויא וכדעת הרי"ף ודעמי' דע"א נאמן להתיר יבמה לשוק אף דל"ש דייקא דזמנין דמסנא סני' לי' ליבם וכדאמרי' בש"ס דיבמות דף צ"ג ורק דהוי מלתא דעבידי לגלויא א"כ בנידן דידן שעיקר ההיתר הוא ע"י העד שאמר שהנאבד אמר לו שמחזיק שם עירו לינץ והרי זה לא הוי מדעל"ג ומדוע נאמין לע"א ואף שאנכי העליתי בחידושי דהעיקר דדייקא ומינסבא ודאי מהני ורק דאבעית הש"ס הוא ביבמות שם אי מדעל"ג ג"כ מועיל דבעכו"ם מסל"ת לא שייך מלדעל"ג ואפ"ה מהימן וע"כ משום דייקא והארכתי בזה בחידושי ואכמ"ל. מ"מ בנ"ד כיון דהאשה זקוקה ליבם דלפי לישנא קמא ביבמות שם ל"ש דייקא דלמא רחמא לי' ואף דללישנא בתרא פשיט לי' דלזה לא חיישי' מהא דנאמנת אשה לומר מת בעלי שתתייבם היינו לפי הה"א דהיכי דלא שייך דייקא לא מהני מלדעל"ג אבל לפי המסקנא לדעת הרי"ף ודעמי' ז"ל דמשום מלדעל"ג ג"כ מהימן יש לומר דגם לרחמא לי' חיישי' דלא דייקא ורק דנאמנת משום מדעל"ג אמנם היכי דל"ש על"ג וכנ"ד אין ע"א נאמן דל"ש דייקא משום דזמנין דרחמא לי'. אמנם אחרי העיון מלבד דיש לדבר ולגמגם בזה טובא הנה בזמן הזה דליכא יבום ורק חליצה ל"ש זה וכמ"ש המהר"י מינץ ז"ל ואף להחולקים היינו רק לענין שתנשא לשוק ביבמה די"ל דלא דייקא כ"כ משום חששא דאולי יעגנה ולא ירצה לחלוץ אבל לחששא דרחמא לי' בודאי דליכא למיחש בזה"ז דליכא יבום וע' כ"ז בדברי הפוסקים ז"ל ודוק כי קצרתי

ומה שאני חוכך בהיתר אשה זו שאחרי שלא נזכר בהגב"ע שסיים האיש שהתאכסן באוהרייבל את העיר לינץ באיזה מחוז ומדינה רק סתם לינץ ושם עיר כזו הוחזק לדעתי עוד בעולם ואחת ידעתי בבירור במדינות עסטרייך וראיתי לכ"ת שכתב בשם האחרונים ז"ל שאף אם הי' אחרת בריחוק מקום כל שאין השיירות מצויות משם כ"כ הו"ל למיזל בתר קורבא וכדאמרי' בש"ס דב"ב דף כ"ג דהא דלא אזלינן בעגלה ערופה בתר רובא הוא ביושבת בין ההרים דל"ש עוברים ושבים ממקומות אחרים ולכך אזלינן בתר קורבא. אולם לדעתי לא קלעו במחכ"ת ועצמותיהם הקדושים בזה אל המטרה שאין הנושאים שוים דבהך דיושבת בין ההרים אין אנו דנין על איש פרטי שאין לנו נ"מ מי הוא הרוצח ורק כל שהוא מעיר הזאת וכיון שמעיירות דעלמא אין השיירות מצויות כ"כ כיון שיושבת בין ההרים ליכא רובא נגד הקורבה שהרוצחים שהי' פה אינם רובא מרובא דעלמא אחרי שמעיר הזאת שכיחי שיירות ולא מהם משא"כ בעיגונא וכנ"ד שאנו דנין על איש פרטי בעלה של זו ואין לנו נ"מ באיש אחר מעיר הקרובה אדרבה אנו צריכין לברר שאינו רק בעלה של זו