ברכת רצ"ה רכא

דמשמע דבעינן שיהי' ידוע שהוא בתוך ג' ולכך לא קאמר אין מעידין לאחר ג' ימים וא"כ אין ראי' רק דמועיל סימנים לענין ספק ג' ימים אבל לא לודאי אח"כ. אולם כ"ז רק לשיטתו דהיכא דאיתרע חזקת א"א יש להקל לכ"ע בספק ג' ימים דמוקמינן להנמצא בחזקת חי עד עתה וע"י סימנים איתרע לה חזקת אשת איש וכאשר ביאר שם באריכות אבל לפי מה שבארתי והעליתי בחידושי דהעיקר כדעת הט"ז ז"ל דחזקת חי לא הוי חזקה אלימתא כיון שסוף כל אדם למות ולא מהני כשהוא מת לפנינו והארכתי בזה בחידושי ובארתי דכל חזקה דמעיקרא שהוא עשוי להשתנות אינו חזקה שמכריע את הספק שאין לומר כמו שהי' כן הוא כיון שידוע שעשוי להשתנות ורק דמ"מ חשוב חזקה מצד חק התור' דילפינן מנגע שאין להוציא דבר מחזקתו מספק ומה"ט גם בתרי ותרי מוקמינן אחזקה אף שאין לדון בזה מטעם ההכרעה שמכריע את הספק דלא יהא החזק' גדולה מעדים דאילו הי' עוד עדים לא מהני דתרי כמאה וכמ"ש התוס' בב"ב לענין מגו בתרי ותרי וכשיש א"כ חזקה דהשתא כנגד' ל"מ בכה"ג החזקה דמעיקרא דכיון שעשוי להשתנות ול"ה חזק' להכריע וגם ספק לא הוי שנאמר שאינו יכול להוציא מחזקתו מספק דהרי יש חזקה דהשתא המכריע את הספק. והארכתי לבאר עפ"ז דברי התוס' ז"ל בפ' אלמנה לכה"ג ביבמות שם בהך דספק בן ט' שנתקשו בהם המהרי"ט ומורו ז"ל עיין בתשובותיו ח"א סימן י"א וחזקתי הדברים בראיות מוצקות מש"ס ופוסקי' ואין כאן מקום ביאורם ולא אביא פה רק ראי' אחת שעלה על לבי כעת בעברי בין בתרי ענינים אלו והוא מהא דתנן במשנה דטהרות פ"ו המסוכן ברה"י והוציאוהו לרשות הרבים והחזירוהו ברה"י כשהוא ברה"י ספקו טמא ברה"ר ספיקו טהור ר"ש אומר ר"ה מפסקת ולשון התוספתא הובא ברמב"ם שם בביאור מאמר ר' שמעון כן הוא ור"ש מטהר שהי' ר"ש אומר ר"ה מפסקת למפרע שאינו יכול לומר מת הי' ברה"י וחי ברה"ר ע"כ. והרי ר"ש ס"ל בנד' דף ג' שם דלא ילפינן כלל ספק טומאה ברה"י מסוטה וכל ספק טומא' ברה"י לא הוה לדידי' רק ספיקא וא"כ למה הוצרך להך דרה"ר מפסקת דבל"ז הו"ל לטהר גם ברה"י משום חזקת חי דעכשיו הוא דמת דכיון דלדידי' זה לא ילפינן מסוטה שפיר מהני חזק' לטהר ודאי א"ו דכיון שהוא מת לפנינו ל"ש לאוקמי אחזקת חי כיון שסוף כל אדם למות וכנ"ל וזה ראי' ברורה לדעתי. ומלבד כל זה בגוף הדבר בהך דספק ג' ימים שנעמוד אחזקת חי זה הנמצא שאין אנו דנין עליו דעיקר מה שאנו דנין הוא על בעל האשה לא ברירא לי ועיין בפסקיו גבי נאכל אחד מהתערובות עיישה"ט וכיון שכן נסתר כל בנינו של הגאון בעל נוב"י ז"ל ואין מקום לחלק א"כ לענין צירוף סימנים בין ספק ג"י לודאי אחר ג"י וראיות העה"ג משינוי לשון ושינוי המשנ' קמה גם נצבה ודו"ק בכ"ז. זו"ז דברי המבי"ט ז"ל ותשו' ז"ל שרצה כ"ת לצרף בבידוע שהלך בדרך הזה ובאותו הדרך נמצא ההרוג אמרי' היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא וכדאמרי' הכי לרבי בשדה שנאבד בה קבר אין לצרפו לדעתי אף לסניף דמלבד דאין ראי' מהך דשדה שנאבד בה קבר דהתם בלא הרעותא הי' השדה בחזקת טהר' ולא הוי חיישינן כלל שמא יש בה קבר וכיון שנמצא קבר אמרינן שזה הוא הנאבד דלקבר אחר לא חיישינן משא"כ בנידון זה וכדומ' לו. וכבר הרגישו בזה האחרונים ז"ל הנה מצאנו להיפך בש"ס דב"מ דף ק"ג כי היכי דאיתרמי לדידך האי מקום איתרמי לחברך ואף דאנן קיי"ל דמקום הוי סימן היינו דוקא היכא שצמצם המקום ביותר וכמבואר בש"ס שם לענין רקתא דנהרא וביחוד לקמן דף כ"ה שם דבמדדים ליכא סימן מקום עייש"ה וכ"ש בהולך בדרך זה וזה עזר כנגדם בשגם אין הדעת נותן להקל משום זה וזה ברור לדעתי ואך כיון שהי' בזמן הקור בחודש טבת יש לצרף דעת הרבה פוסקים דבכה"ג מעידין אף לאחר ג' ימים ועל שלשה אלה דעת ר"ת ז"ל ועת הקור ובצירוף הסימן וכנ"ל בודאי יש לסמוך שזה האיש אשר התאכסן באוהרייבל הוא ההרוג הנמצא

ועתה נבוא לדבר מענין ההוכחות שזה שהתאכסן באוהרייבל הוא בעל האשה הנעצבת הנה בראשית ההשקפ' אין כאן רק שמו לבד בלי שם אביו ובלי שם עירו ואדרב' יש שינוי בשם העיר מזארניש והאיש הנתאכסן הי' מלינץ והנה לענין שלא יהי' נחשב שינוי בשם העיר שיתכחש בזה שזה בעלה של זו אף אם הי' הוכחות גמורות לזה יפה דן כ"ת דזה ל"ח שינוי מתשו' הר"ן והרא"ש ותשו' ע"ב ז"ל דדרך האנשים הנוסעים שהם מעיר קטנה לקרות א"ע ע"ש העיר הגדול' הסמוכה. אמנם נהי דשינוי ודאי לא הוי מ"מ אין כאן שם העיר דמה שרצה כ"ת לדון ולהוסיף עוד דכיון שאין סביבות העיר הגדול' לינץ עיירות קטנות שלא יקנו שם לעצמם ממרחק רק וארנישט הו"ל כשם העיר דאין לחוש א"כ רק לווארנישט ולינץ עצמה לדעתי אין לסמוך על זה דבאמת לא בשביל זה לבד שהוא מעיר קטנה הסמוכ' יתרחיש בה שנקרא את עצמו שהוא מעיר הגדול' ורק שבל"ז יזדמן שהגולים ישנו שם עירם לאיזה סיבה אחרת וכמ"ש הרא"ש ז"ל. לענין שינוי השם ואף אי נימא דאנן לא חיישינן לזה וכאשר יבואר להלן בשם הרא"מ ז"ל היינו משום דאין לחוש חששות כאלו בעיגונא שאחר הוא ושינה שם עירו לשם עיר הנאבד וכ"ז אמנם היכי שהנאבד הוא מעיר הזאת וכשנאמר א"כ שזה הוא הנאבד לא הי' בזה שום שינוי ואשר ע"כ אמרי' דזה הוא האיש שאנו מבקשים ול"ח דשמא אחר הוא ששינה שם העיר אבל היכא שגם אם הי' האיש הנאבד ע"כ אנו צריכין לבוא מטעם שינוי וכנ"ד שאנו אומרים שמחמת שהוא מעיר קטנה סמוכ' שינה לקרות עצמו על שם העיר הגדול' שפיר יש לחוש שמא אחר הוא ששינה שם עירו לשם העיר הזאת מטעם וסבה אחרת כיון דבין כך ובין כך אנו צריכין לבא שהי' כאן שינוי בשם העיר וזה ברור

ואמנם מה שיש לדון ולהתיר שיחשב זה כשם עירו הוא לדעתי ע"י מה שנודע לנו על ידי עד מפי העד שהנאבד אמר לו שבכל מקום בואו קורא את עצמו שהוא מעיר לינץ דלפ"ז אין אנו צריכין לדון מצד אומדן דעתנו ששינה שם עירו לשם לינץ אחר שזה נודע לנו ע"י העד שקרא והחזיק שם עירו לינץ וכיון שאם הוא האיש ההוא א"צ לדון ששינה שם עירו מצד אומדנא שפיר אמרינן דאין לחוש מעצמינו לאחר ששינה שם עירו לשם העיר לינץ דזה דמי שפיר להיכא שהנאבד הוא מעיר הזאת בעצמ' דל"ח לשינוי ואחרי שעיר לינץ חשיב לפ"ז כשם עירו יש לנו בזה שמו ושם עירו דמועיל ע"י חיפוש יפה בעיר לינץ שלא נאבד איש שיצא בזמן כזה כשנות האיש הנתאכסן באורהייבל אשר לא הי' בודאי יותר [ושגגה פלטה מקולמסו בערך כ"ב שנים שזה הוא מספר שנות הנאבד והרי עיקר החשש דשמא אחר הוא ורק דבעינן כשנות הנתאכסן והנמצא שא"א לספק על יותר מזה] וכאשר הסכימו הפוסקים ז"ל

ועדיין יש לעורר ולשדות בו נרגא ולמען ברר הדברי' צריכין אנו להעתיק דברי הרא"מ ז"ל שרמזנו עליו וז"ל בסי' ע"ו מתשובותיו ואם תאמר תינח אם היו מכיר את שמו ושם עירו ע"י אחרים אבל הכא שלא הכיר שמו ושם עירו רק מפי עצמו מאן לימא לן שלא הי' משקר כמנהג הולכי דרכים שמשנים שמותיהן ושם עירם מפני כמה טעמים. נראה לי דכולי האי לא חיישינן דא"כ היאך התירו חכמים את האשה בעדות אותו שהעיד על