ברכת רצ"ה רכ

כאלו עכ"פ לא שכיח קצת כמו שאלה בפקדון שאין דרך למכור כלי תשמישיו זולת בדמים יקרים וכדאמרי' בש"ס דב"מ דף נ"א לענין אונאה דבקונה אצל בעה"ב אין לו אונאה שאין דרך לבעה"ב למכור כלי תשמישיו רק בדמים יקרים ורק בצדרנותא בגדי קנבוס דרכו למכור ויש לו עליו אונאה אבל שאר כלי תשמישיו חביבים עליו עיין בש"ס ופירש"י ז"ל שם ונוכל לומר א"כ דמתני' דאעפ"י שיש סימנים כו' מיירי בשאר כלים לאו בצדרנותא דדרך למכור אבל מלבושים כאלו עכ"פ חשוב מכירתם לא שכיח ודמי לשאלה דל"ח לדיחיד אולם לא מצאתי לי חבר בסברא זו

ועפ"י הדברים האלה והחזיון הזה אין בהוכחות אלו די להתיר האשה דסי' הצלקת סי' מובהק ביותר בודאי ל"ה ואף אם נניח כדעת הפוסקים שהבאתי למעלה דהוי סי' אמצעי [עמש"ל מה שיש לדבר בזה] ל"מ לדידן בעדות אשה דסימנים דרבנן וגם לדון מטעם צירוף סימני הבגדים ותוארו שנחשב לסי' אמצעי וכדעת הנוב"י ז"ל דלא גרע מסימן מנין וכדעת הפוסקים ז"ל דצירוף שני סימנים אמצעים מהני לחשבם כמו סי' מובהק הנה כיון שאין סי' השני בהגוף יש חשש שאלה וביחוד חשש מכירה דבררתי למעלה דחיישינן גם לדיחיד דדמי לפקדון דשטרי דאי לאו דשמי' כשמי' הוי חיישי' גם לדיחיד וכנ"ל ואף שכתבתי דיש מקום לחלק בין מלבושיו לשאר כלים לעני חשש מכירה לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה. ועל התירו של מהר"ל ז"ל בודאי קשה לסמוך וביחוד בסי' בגוף וסי' בכליו דע"כ אנו באים מטעם צירוף סימנים דלפ"ז נסתר עיקר ראייתו מהא דלא קתני טב"ע בכלים דנוכל לומר דהך דאע"פ שיש סימנים בגופו ובכלים היינו סי' אחד בגוף וסי' אחד בהכלי דהו"ל כסימן מובהק ואין רבותא יותר בטב"ע [דאף שאין ראי' ברורה עוד מלשון סימנים לסתור דעת וסברת הח"צ ז"ל דיש לומר ולדחוק דסימנים היינו סימנים דעלמא ולא שני סימנים מ"מ פשיטא שאין לומר דמיירי רק בסי' אחד דוקא בגופו או בכליו ולהביא ראי' דלא חיישי' כלל לשאלה וכסברת מהר"ל ז"ל וכמובן] ואחר כל אלה הנה עיקר יסודו של הגאון נוב"י ז"ל דהרבה סימנים גרועים הוי סימן אמצעי דהו"ל כמו סימן מנין דמהני באבידה הוא יסוד רעוע לדעתי דסימן מנין באביד' היא שהי' מנין בזה לא פחות ולא יותר ובסימנים גרועים הסימן היא שלא הי' פחות אבל יותר אין לו שיעור ומאין הרגלים לענין סימן מנין באביד' שיועיל אם יבא אחד ויאמר זאת יודע בודאי שלא הי' פחות ממספר הזה והרבה סימנים גרועים לזה דמיא וכמובן. ולכאור' עלה על לבי להביא ראי' דמהני צירוף סימנים גרועים הרבה מהא דמהני שמו ושם אביו ושם עירו וא"צ חיפוש אף שאחד לבד הוי סימן גרוע ומ"מ בצירופם יחד מועיל. אמנם מלבד דאין ראי' מזה רק היכי שהסימנים גרועים הוי כל אחד לא שכיח עכ"פ כמו שם הנה גם בכה"ג אין ראי' דעיקר כח הצירוף הוא שם עירו ומה"ט גם הרבה שמות ל"מ בלי שם עירו וכמבואר בפוסקים ואף שמו ושם אביו ואבי אבי אביו ולמעלה ל"מ בלי שם עירו ואף דמ"מ אין ראי' להיפך מזה די"ל דנהי דל"מ להתיר לגמרי מ"מ חזי לאצטרופי בהדי סימן אמצעי דסימן אמצעי חשיב כשם עירו דאנשים שיש להם סימן כזה נגד שאר אנשים אינם יותר במספר מאנשי עיר אחת נגד אנשי העולם. וביחוד נגד המקומות ששכיח שם שיירות. מ"מ קשה לדון ולהתיר עי"ז מאומדן דעת וסברא בלי ראי' ביחוד אחרי שהסימנים גרועים דנ"ד שכיח טובא כ"א בפ"ע דאולי יותר גם משם אחד ויש לי בזה הרבה דברים ואכ"מ להאריך יותר

ונעתיק עצמינו לדבר ולעיין בדבר ההוכחות שההרוג הנמצא הוא האיש שהתאכסן באוהרייבל הנה יש כאן עדים שהכירו אותו בטב"ע גמור. ואך דא עקתא שנסעו שמה אחר ג' ימים מעת שיצא הקול שנהרג והנה זה ברור לדעתי דזה מקרי ודאי לאחר ג' ימים וכאשר העיר כ"ת שאחר שאין מכיר שמה לאיש הזה ע"כ הקול שיצא היא שנהרג איש אחד סתמא דמה שרצה כ"ת לצדד דכיון שלשמיעת קול הזה נסע בעל האכסניא ודעמי' הוא ולא אחר ע"כ שהי' קצת מפורש שזה נהרג ליתא לדעתי ואף סניף להתיר לא חשיב. דגם ביצא הקול שנהרג איש פלוני להתיר לדעת המחמירים בספק ג' ימים נחלקו האחרונים ז"ל ורק הט"ז ז"ל כתב כן וכיון שיש קול ג"כ הכריע בש"ע להקל. ולא מצאנו שום ראי' לדבריו אלה בדברי הקדמונים ז"ל שיצרף קול הברה להתיר עגונה וכמו שהרגיש בזה הגאון בעל נוב"י ורק שהוא ז"ל מצד אחר קאתי עלה דכיון שיצא הקול איתרע לה חזקת א"א ומוקמינן להנמצא בחזקת חי שהשתא הוא שמת כיון שאין חזקת א"א כנגדה. ומלבד שיש לדבר בזה ומבואר להלן בדברינו הנה גם לדבריו כ"ז אינו רק ביוצא קול מפורש שנהרג איש פלוני אבל כשאינו קול מפורש וברור שנהרג פלוני אף שהקול ההוא מורה קצת שההרוג הוא פלוני וכנ"ד פשיטא דבשביל זה לא איתרע חזקת א"א וז"פ וברור לדעתי

אמנם אף בודאי לאחר ג"י נודע דעת ר"ת ז"ל דהא דאין מעידין לאחר ג' ימים היא רק בפרצוף פנים עם החוטם אבל כשכל הראש וכ"ש כשכל גופו שלם מעידין אף לאחר ג' ימים ועיין כ"ז בפוסקים ועיין בדבריהם ז"ל שתקעו מסמורות בדבריו אלה אף שרבו החולקים. להקל במקום שיש עוד צדדים אחרים להתיר עיין עליהם ובנ"ד יש כמו אלה. א' דעת העה"ג ז"ל דבצירוף סימן אמצעי מעידין אף לאחר ג"י דל"ח שהזדמן כה שאיש אחר שיש לו ג"כ סימן אמצעי כזה הי' דומה לו כ"כ בקלסתר פניו וצורתו עד שבשינוי מעט שמשתנה לאחר ג"י נדמה לנו שהוא פלוני בבירור עיין בדבריו ז"ל סי' ע"ג: ועיי"ש שהביא ראי' לזה מהא דסידר התנא אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' אע"פ שיש סימנים כו' ואח"כ הך בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים ולא קתני לי' הך ואע"פ שיש סימנין אח"כ אע"כ משום דלאחר ג' ימים מעידין ע"י סימן בגופו ומה שדחה בעצמו די"ל דאי הוי תני לה הכי ה"א דלא קאי רק אהך דלאחר ג"י אבל בהך דפרצוף פנים בלי חוטם שפיר מהני סימן [ובחידושי הוספתי דביחוד היינו אומרים כן להך תירוצא בבכורות דגם בפדחת לחוד איכא הכרה ורק דהחמירו באיסור א"א ושפיר א"כ הוי מ"ל דרק בלאחר ג"י לא מהני סימנא דהוי חשש דאוריתא וכדעת הרשב"א ז"ל ודעמי' אבל בפדחת דל"ה רק מדרבנן מהני סימנים אף שאינם רק מדרבנן]. אמנם כתב הנוב"י ז"ל דדיחוי זה חוזר ונראה דאכתי למה לא היפך הבבות אין מעידין אלא עד ג' ימים אין מעידין אלא על פ"פ כו' ואז לא הוי מקום למטעי דמהני סימנים בפרצוף פנים בלי חוטם וכמבואר. ואם אמנם אנכי בחידושי כתבתי דלשיטת ר"ת ז"ל אין ראי' מזה דא"א הי' להפוך הבבות דה"א דלאחר ג' ימים אין מעידין כלל אף כשהראש ואף כל גופו שלם וכמובן הנה ז"א רק להיכי דליכא רק פרצוף פנים עם החוטם עם סימנים והוא לאחר ג"י אבל היכי שיש כל הראש וביחוד כל גופו ואיכא סימן וכנ"ד ממ"נ יש להתיר דלדעת ר"ת שפיר מעידין בכה"ג גם בלי סימן וא"נ דאין לחלק בזה וכדעת החולקים הנה יש ראי' דעכ"פ מהני צירוף הסימן מדלא היפך הבבות וכנ"ל וז"פ

וראיתי להנוב"י ששדא אח"כ נרגא בראי' זו לדעת הרשב"א ז"ל ודעמי' המחמירים בספק ג' ימים דדייקו כן מדקתני אין מעידין אלא עד ג' ימים