ברכת רצ"ה ריח

דל"א צירוף סימנים וכשיש א"כ סימן אחד בגוף וסימן בכלי פשיטא דלא מהני דלסברת הח"צ לא מהני צירוף סימנים כלל ולדעת הפוסקים דמהני צירוף שני סימנים ע"כ דל"א כסברת הח"צ וכנ"ל ודו"ק

ולכאורה עלה על לבי דאף לדעת הפוסקים ז"ל דאמרינן צירוף שני סימנים מ"מ יש לומר כסברת הח"צ ז"ל והיינו דנחליק בין טב"ע בכלים עם סי' בגוף וסי' בכלי' בצירוף סי' בגוף. דאף דל"ח לשאל' דיחיד מ"מ מחליש וגורע כח הסי' ול"ח להצטרף בהדי סי' הגוף. אולם מלבד דזה דוחק גדול דכיון דל"ח לשאל' כזו הו"ל למימר דאינו מגרע כלל גם סי' הכלי אין נ"מ לנ"ד שאם כה ואם כה לא מהני סי' בגוף וסי' בכלי וכמובן. ועדיין יש לעורר ולדון בזה דהנה כבר תמהו בזה על הגאון ח"צ ז"ל הרי בש"ס דיבמות דף קט"ז בהך שטרא דנפקי במחוזא קאמרינן לאביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' הרי דדוקא לנפילה דיחיד ל"ח אבל לפיקדון שפיר הי' לן לחוש ושאלה דמי לפקדון דאי לאו הך דשמי' כשמיה חיישינן אף לפקדון דיחיד ורק דנפילה דיחיד לא חיישינן משום דכל נפילה לא שכיחא דמזהר זהיר. ומפני זה דחו דברי הח"צ ז"ל מהלכה. ועפ"י דבריהם ז"ל אלו אדרבה יש לדון להקל בנ"ד מטעם צירוף סמנים היינו סי' הגוף וסימני הכלים היינו סימנים הגרועים שבכליו ובגופו וס"ל דהוי כסימן מנין ע"פ מ"ש הפוסקים ז"ל דבכל מלבושיו ל"ח לשאל' וכיון שבנ"ד יש שלשה מלבושים י"ל דל"ח לשאל' כלל ואף שי"ל ולחלק בין כל מלבושיו לשנים או שלשה מ"מ לא שכיח עכ"פ שאלה וכו' ונהי דל"ד לכלים דלא מושלי אינשי מ"מ לא שכיח כ"כ כמו נפילה דג"כ שכיח במוקצת ורק דכיון דלא שכיח כ"כ ל"ח רק לנפיל' דרבים ולא דיחיד וכיון שכן ל"ח דאיתרמי שאלה כזו לאיש כזה אשר יש לו סי' בגופו וא"ש לפ"ז מתני' דאע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו דהיינו שיש סי' בגוף וסי' א' בכליו דחיישינן לשאל' דלשאלה דיחיד שפיר חיישינן משא"כ בנ"ד דדמי לנפילה דיחיד וכנ"ל [ועיין מש"ל דאין סברא לחלק בין טב"ע בכלים לסימן בכלי לענין שאלה דיחיד שנאמר שזה מגרע כח הסימן ודוק

ועפ"ז אמינא ליישב גם לדעתם ז"ל דברי הב"י בשם הריטב"א ז"ל דאי סימנים דרבנן גם בכלים דלא מושלי חיישי' וכבר תמהו עליהם דא"כ נפשוט מהך דחמור בסימני אוכף דסימנים דאורייתא דאף דמוקמינן בעדי אוכף מ"מ אי סימני דרבנן הו"ל לחוש לשאל' דאי סימנים דרבנן אף בלא מושלי אינשי חיישינן לשאל' לדעתם ז"ל. ולפי הנ"ל ניחא דאי סימנים דרבנן שפיר נוכל לומר שיש לו סי' בהחמור ג"כ ורק דבסימנים לא מהדרינן מה"ת וע"י האוכף מהדרינן שפיר דכיון דלא מושלי אינשי הו"ל כנפילה דיחיד וכנ"ל ודוק

אולם אחר העיון ראיתי דגוף תמיהתם על הח"צ ז"ל מהך דיבמות דחיישינן לפקדון דיחיד ורק לנפילה דיחיד ל"ח לק"מ דאדרב' משם ראי' להיפוך דבאמת צריך להבין הא דקאמרינן בש"ס שם אי לפיקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' דמה בכך דשמי' כשמי' הא עיקר החשש הוא שיוכל ליקח השט"ח ולתבוע לעצמו והרי אנו רואין שמפקיד אדם אצל חברו מעות מזומנים ואינו חושש שיחזיקם לעצמו וצ"ל דסברת הש"ס כך הוא דבאמת גם לפקדון דיחיד ל"ח ומשום דידוע שאין אדם מפקיד לכל מי שיהי' ורק למי שנותן אימן בו ולא חיישי' שהאמינו לזה היחיד ודמי לנפילה דיחיד ורק דבפקדון שט"ח כיון שנז' שם המלוה אין כאן נאמנות כ"כ ושכיחא יותר אנשים שמפקידים אצלם שט"ח ורק דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' זולת אם מאמינו בטוב שלא יעכבם לעצמו ודמי לנפילה דג"כ לא שכיח כ"כ וא"כ בשאלת חפצים וכלים ג"כ לא חיישינן לשאל' דיחיד שגם לזה צריך נאמנות שלא יכחיש ויקחנו לעצמו וכמו גבי הך דשטר דיוסף בן שמעון דמשום דשמי' כשמי' וצריך לזה שיתן נאמנות להנפקד ל"ח לפקדון דיחיד וכו' וז"ב. ואני תמה על הפוסקים הנ"ל שלא הרגישו בזה וכיון שכן דל"ח לשאלה דיחיד בכל ענין שצריך נאמנות א"א לצרף סי' בגוף וסימן בכלי דעכצ"ל או דדוקא ביוב"ש חשוב שאלה ופקדון דיחיד ומהני לענין איסורא בלא החזיקו דלא חיישינן שהפקיד ליב"ש אחר אבל לא לענין סי' הגוף דגרע מיוב"ש שלא הוחזקו דסימן חשוב כהוחזק דיש עוד אנשים בסימן כזה ודלא כהח"צ ז"ל דמדמי לה אהדדי גם לענין איסור א"א דל"מ רק בלא הוחזקו ועיין תוס' יבמות שם או דל"א צירוף סימני דאל"כ קשיא מתניתין דאע"פ שיש סימנים כו' וכנ"ל ודוק בכ"ז

והנה הח"מ ז"ל כ' דבעגונא כמו דחיישי' לשאלה חיישי' למכירה וכדומה ואנכי בארתי דעתו ז"ל דבאמת כבר הרגישו הקדמונים ז"ל בהא דקאמר הש"ס חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה דאמאי לא ניחוש למכירה וא"כ כל האבידות הנמצאות היכי מהדרינן ניחוש שמכרם לאחר ותירצו דדוקא לשאלה איכא למיחש שהשואל הודיעו להמשאיל מאבידת הדבר שהשאיל מאתו וכששמע ההכרז' שנמצא אבידה בא להגיד סימניו משא"כ במכירה דמנא ידע המוכר שהלוקח אבד החפץ אשר קנה מאתו. עוד תרצו דלמכירה ל"ח דמוקמינן לה אחזקת מרא קמא וכיון דידעינן שהי' שלו ל"ח שמכרו עיין בש"מ ב"מ דף כ"ז שם ואנכי אמרתי בחי' דע"כ אנו צריכין לשני הטעמים האלו. דהנה לכאורה הקשיתי דבכל אבידה ניחוש לשאלה דכיון דשואל חייב לשלם באבדה א"כ שמא נאבד מהשואל והמשאיל הוא בא עתה ליקח האבדה מיד המוציא והשואל יצטרך לשלם לו דמיו ג"כ. אמנם באמת ז"א דאין אנו חוששין רק שלא נחזור האבדה למי שאינו שלו וכגון חמור בסימני אוכף דמקשה בש"ס דניחוש לשאלה ונחזור א"כ החמור לאיש אחר שאינו שלו אבל כל שאנו מחזירין האבדה לבעליו אין לחוש דשמא יגיע לאחר היזק עי"ז שאין לנו לדון רק על האבדה שיחזור לבעליו וז"ב. אמנם עדיין יש לעורר דהרי אנו קיי"ל דגם בשואל ששילם דלא אטרחוהו לב"ד ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל דנקנה לו גוף הדבר כששילם דנעשה כאומר כשתרצה שתשלמני והרי פרתי קנוי' לך כו' עיי"ש ש"ס דב"מ ריש פ' המפקיד ובטוש"ע ח"מ סי' קצ"ה עייש"ה וא"כ עדיין נחוש בכל אבדה לשאלה והשואל שילם דמי' כבר בלי ב"ד (דזה שכיחא טובא כיון שיודע בודאי שיתחייב לשלם] ועתה המשאיל בא ליקח האבדה מיד המוצא שיודע הוא סימניו וגם יודע הוא שנאבד מהשואל וכ"נ לתירוצם הראשון ובאמת גוף החפץ הוא של השואל דקנה לה כיון ששילם ולא אטריחהו לב"ד וזה הערה גדולה. ולכאורה עלה על לבי ביישוב הדבר. דהנה אנכי הקשיתי לשאול בהא דאמרי' בש"ס דהמפקיד שם גבי שואל דלכך מקני לי' כפילא משום דאי בעי פטר נפשי' במתה מחמת מלאכה דאיך יפטור עצמו בטענה זו לגמרי הרי יצטרך ליתן לו המתה ובשלמא לדעת הסוברים דאין השואל חייב על השברים כשנאנסו י"ל דנוכל לפטור א"ע לגמרי שיטעון שמתה מחמת מלאכה ואח"כ נאנס' דאז יפטור לגמרי אבל לדעת הסוברים דגם בנאנסו השברים חייב עיין כ"ז בש"ע חו"מ סי' שד"מ ובסמ"ע ופוסקים ז"ל שם הקושיא במקומה עומדת דהרי אינו יכול לפטור עצמו לגמרי ואמאי יקנה הכל ולא רק כנגד התשלומין שהי' יכול לפטור א"ע

ולכאורה עלה על לבי דזה תליא בהאבעי' שם בשילם מחצה אי מקני ליה כנגד התשלומין עכ"פ