ברכת רצ"ה רטז

שהספק הוא אם הי' תנאי ותנאי מלתא אחריתא הוא שהמעש' באמת נגמרה ורק שמתבטלת בביטול התנאי ואף שנתבטלה המעשה למפרע מ"מ לא נעקרה מכל וכל ורק שמתבטלת וכענין מיחל חייל ובטלי' משא"כ בנ"ד לדברי המוכר כיון שאין הלוקח רוצה ליתן הדמים בשלימות המעשה בטלה לגמרי והי' כלא הי' שלא ע"ד כן מכר לו לא שייך לומר דכיון שהי' מכירה בחזקת הלוקח קאי שע"ז אנו דנין ול"ד להך דתנאי דהתם גם אם הי' תנאי לא נעקרה המכיר' מכל וכל ורק שנתבטלה אח"כ דתנאי מלתא אחריתא וכנ"ל. אולם אחרי רואי מצאתי להרשב"א בתשובה הובא ביתה יוסף שכ' דאם מכר לחברו קרקע בשטר והמוכר אומר עדיין לא נתת הדמים והלוקח אמר שכבר נתן דהלוקח נאמן. מדבריו אלה מבואר דגם בכה"ג אמרינן דהקרקע בחזקת הלוקח קאי. ומדברי המרדכי ז"ל שפסק בסוף פ' השואל במשכיר אומר בעשרה השכרתי לך והשוכר אומר בה' דיד המשכיר על העליונה דקרקע בחזקת בעלי' קיימי עייש"ה. אין ראי' שחולק בזה עם הרשב"א ז"ל דשכירות שאני דאין הקרקע יוצא לגמרי מרשות הבעלים ועיין מ"ש המפורשים ז"ל בהך דחצר המושכר קונה למשכיר משא"כ במכר שע"י המכיר' יוצא לגמרי מרשות המוכר. וגם אין דברי המרדכי הנ"ל ענין לנ"ד דאף דל"ה בנ' רק שכירות קרקע מ"מ הרי הקרקע לא הי' גם של המשכיר רק בשכירות מאדון בעל הכפר ומכר ונתן לזה כל זכותו ולא נשאר אצלו שום ענין רשות ודמי א"כ למכירה שכ' הרשב"א ז"ל דבחזקת הלוקח קיימא ולא בחזקת מ"ק של המוכר וכנ"ל: ועכ"ז אחר ההתבוננות יראה דאם הי' עובדא דנ"ד שנשאר העסק אצל הראשון שהוא אומר שהוא נותן כך וכך וזה הסכים ליתן ולמכור לו גם להרשב"א ז"ל יש לאוקמי אחזקת מ"ק ומשום דלדעתי נראה דטעמו של הרשב"א ז"ל הוא דאף דלדברי המוכר שלא נתן לו הלוקח הדמים המקח בטל וכנ"ל בשם הקדמונים ז"ל מ"מ ז"א רק מתורת וכעין תנאי ע"מ שיתן לו הדמים ורק דכיון דהוי אומדנא דמוכח א"צ למשפטי התנאים וכשלא ירצה הלוקח ליתן הדמים אף דהמכיר' מתבטלת מ"מ הי' כאן מכירה ורק שנתבטלת אח"כ בביטול נתינת הדמים ולכך ס"ל דל"ש לאוקמי בחזקת המוכר מטעם חזקת מ"ק דאדרבה הי' כאן מכירה והספק היא רק אם נתבטלה אח"כ וכנ"ל בהך דתנאי. משא"כ בכה"ג בנ"ד שהלוקח אמר שהוא נותן לו כפי הפרטים המבוארים בעד הפאסעסיא ובעד היי"ש ואומר עתה שכוונתו הי' שאין שני המכירות תלוים זה בזה על דרך חיוב שמחויב לקבל היי"ש במקח זה ושאם לא יקבל גם מכירת הפאסעסיא תהי' בטילה וטענת המוכר א"כ הוא שלא הבין כוונת הלוקח וכוונתו הי' ע"ד אחר ואילו ידע א"כ שכוונת הלוקח הי' באופן אחר ל"ה מוכר לו דלפי דברי המוכר א"כ אין כאן מכר כלל דהוי מקח טעות מעיקרו שפיר יש לאוקמי בחזקת מ"ק כיון שהספק אצלינו על גוף המכיר' וזה סברא נכונה וברורה לדעתי. ועכ"ז יען כי קשה להוציא ממון מסברא נכון באופן מה לבצע ביניהם: הנה בררתי ת"ל דבר המשפט הלזה בכל פרטיו וכ"ת ידין בזה לפי תוכן הענין אם כה ואם כה: סימן פד

בדבר שאלתו בשם הירשל אם לכתוב ביו"ד או בלא יו"ד והביא בשם הגאון בעל חת"ם סופר זצ"ל שדעתו הי' לכתוב בלא יוד כזה הרשל במחכ"ת שגה בזה דגם לפי דעתו שיכתב כקריאתו בפי העולם הנה לפי מבטא מדינתינו הי' לכ"ת לומר שיכתוב בע' שאנו קורין הירש והירשל בסגול והגאון בעל חת"ס ז"ל ר"ל כן לפי מבטא מדינתו שקורין בפתח כזה הרש. אולם לדעתי יש לכתוב הירש וגם הירשל ביו"ד אחרי שכן שם חיה הידוע בל"א ונשתבש קצת בפי ההמון ומבטתם. שכן גם החי' קורין בע' בשיבוש המבטא ושם הירשל הוא ג"כ ע"ש החי' והל' הנוסף הוא לגעגוע ויש לכתוב השם כפי הנחתו האמיתי ביו"ד וכן חותמין כל ששמו הירש ביו"ד ולא ראיתי שום חתימה בשם זה בע' ועיין בתשו' הגאון מהרח"כ ז"ל מלבוב שם נמצא תשו' הגאון בעל מרכבת המשנה ז"ל דהיכי שכתב הירש בע' הגט פסול יהי' איך שיהי' בהפרזתו זאת בדיעבד. עכ"פ לכתחל' פשיטא שיש לכתוב ביו"ד אף אם יקרה שיחתום בע' דבגון זה אין משגיחין אף בחתימתו ואמרי' שהוא לא ידע וטעה ואם אין זכרוני כוזב לי גם שם הירץ היא שם החי' הידוע בל"א הישינה ואשר ע"כ היא כינוי לנפתלי. ובחנם כ' הגאון מהרז"מ ז"ל שבעל עזרת נשים לא ידע בטוב ל"א שהי' ספרדי ואשר ע"כ כ' שהירץ היא שם החי' וא"כ היא גם שם הירץ יש לכתוב ביוד אף שנקרא בע' וכנ"ל ותו לא מידי: סימן פה ב"ה בריסק יום ב' י"ט כסליו תרכ"ח לפ"ק. לכבוד הרב המאה"ג ידיו רב לו במלחמתה של תורה חכמתו פניו תאירה כ"ש מו"ה אהרן הלוי נ"י אבד"ק טשודנוב

אחד"ש כ"ת כמשפט רוב טרדותי מנעוני עד עתה למלאות בקשתו להשיבהו בדבר העגונה ואבוא היום להשיב לכ"ת כיד ה' הטובה עלי: תורף הגב"ע שנתאכסן איש אחד ואמר ששמו יאסל מלינץ ונסע האיש ההוא משם ואח"כ יצא הקול שנהרג אותו האיש סמוך לכפר סוסין ונסעו שני אנשים הבעה"ב אשר התאכסן אצלו וחד דעימי' אחר ג' ימים להמקום שהי' ההרוג שוכב שם והכירוהו בטב"ע פרצוף פנים עם החוטם וגם בשערותיו שהי' שחורות. ושער זקנו שהתחיל לצמוח בו וגם חלצו מנעליו וראו שהי' לו מכה ברגלו ונשאר במקומו רושם שקורין פארהעפט ואינם זוכרים באיזה רגל ימין או שמאל. ואחד מהם הכיר אותו גם בבגדיו טיליפ רופס שחור וקאפאטע מצמר שחור וחאלאט מצבע גרין עם פאסין והאשה העגונה הילדה שהיתה שם לחפש את בעלה הגידה להם תיכף קודם ששמעה מפיהם כל הסימנים הנ"ל וכפי דבריה בעלה נשא אותה בק' זרנישט סמוך ללינץ וכמו ד' שנים אח"כ נסע לבקש טרף לביתו ואחר הפסח תר"כ בא לעיר דאטאצק סמוך לאדעסא. ושלח לה מכתבים וגם מעות לפרנסתה ובחורף תרכ"א בתחילתו כתב לה שחלה ונתמנה אחר במקומו ורצונו ליסע לקעשניב ומאז נאבד זכרו ובק' דאטאצק הוגד לאמה שנסעה שמה לחקור אחריו שנסע משם קודם חנוכה ומעשה ההריג' הי' בחודש טבת שנת תרכ"א בדרך מאורהייבל לקעשנוב. גם יש עד מפי עד שאמר הנאבד שבכל מקום בואו אומר שהוא מלינץ יען שהוא עיר מפורסמת ביותר. זה תוכן הגב"ע בקיצור

והנה השאל' נחלקה לשלשה מחלקות (א) ההוכחות שההרוג הנמצא הוא האיש שהתאכסן באור הייבל (ב) ההוכחות שזה האיש אשר הי' באוהרייבל הי' בעל האשה הנעצבת (ג) ההוכחות שההרוג הנמצא הוא בעל האש' הנאבד זכרו ובמה דסיימנא אפתח. וזה החלי בעזרת הש"י אשר מאתו אשאלה עזר לבל אכשל בדבר הלכה זו חומר איסור אשת איש

הנה סימן הרושם צלקת המכה ברגלו כבר האריכו הפוסקים האחרונים ז"ל והעלו דלא הוי סימן מובהק כל שלא צמצמו המקום ביותר באיזה מקום וצד בדיוק. וביחוד בנ"ד שלא נדע אי ברגל ימין או בשמאל פשיטא דלא חשיב סימן מובהק. אמנם סימן אמצעי עכ"פ