ברכת רצ"ה רח

רק זה המקצת שהי' בו מלידתו לא יותר רק בנמשך כולו מדרבנן. וכשהעטרה מגולה קצת א"צ לחתוך יותר כלל וכלל משום דאף אם נדמה זה המותר לציצין שאינם מעכבים דבשעת המילה צריך להסירם מ"מ באם כבר פירש א"צ לחזור עליהם אף בחול לדעת רבים מהאחרונים ז"ל ומכללן בעל ש"א ז"ל. בשגם י"ל דל"ד דציצין שאינם מעכבין הי' חלק מהערלה ורק שעתה שחתך המותר המיעוט הזה שאינו לא רוב גובה ולא רוב ההיקף אינו מעכב משא"כ המותר שנעשה אח"כ ל"ח ערלה ואף לכתחיל' א"צ לחתוך בכה"ג אלא דכיון שעדיין לא הי' נימול כהלכתו צריך לחתוך כל העור מה"ת. וטעם הדבר נראה אי משום דכיון שהוא ערל גם העור הזה שנתגדל אח"כ הוי לי' ערל' או משום וזה נ"ל עיקר דאמרי' שהערלה עצמה נתגדלה ונתפשטה ביותר והו"ל א"כ הכל ערלה גמורה וזה ביאור נכון בדברי הט"ז ז"ל. אולם דברי הב"ח ז"ל כפי אשר המה לפנינו המה מחוסרי הבנה דהוא מיירי שמעיקרא הי' העור חופה רוב גובהה או רוב היקפה וגם עתה היא כן וא"כ זה ערל גמור ולא נמשך וכנ"ל. ונרא' שזה הסיבו להגאון מליסא ז"ל להגיה שהי' מתחלה רוב גובהה והקיפ' מגולה ואח"כ הי' העור חופה על רובו דזה נולד מהול גמור ונמשך אח"כ ואעפ"כ החמיר הב"ח ז"ל משום דלא נימול ביד וכנ"ד הספק הזה שכ' הט"ז דהוי מילתו מה"ת דדמי לכסהו הרוח ול"מ א"כ מה שעדיין מגולה מקצת וז"ב בכוונתו ז"ל. אולם עדיין לא העלה בזה ארוכ' לדברי הב"ח ז"ל שהרי סיים אחרי כן וזה"ל אבל זה שלא נימול כלל דינו כתינוק שנימול ויש ציצין החופין כו' דמעכבים את המיל' דכך לי זה שנולד כך כמו אם נחתכה הערל' בשעת המיל' והציצין חופין רוב גובה דזה וזה לא נחתך עורו בשום פעם כהלכתו ולפי פירושו של הגאון מליסא ז"ל אדרבה הול"ל דזה שנולד כך הו"ל כאילו לא נחתכה הערל' כלל ומה ענין ציצין המעכבים לזה הרי לא נימול כלל לפ"ז

ואשר אחזה בזה דדברי הגאון מליסא ז"ל נכונים בסברת הב"ח ז"ל דס"ל לחלק בין נולד מהול לנימול ביד אבל לא כפירושו והגהתו וזה ביאור דבריו ז"ל לדעתי שהיכי שנולד מהול ולא לגמרי שהי' העור חופה העטרה רוב גובהה או רוב היקפה והי' צריך לחתוך א"כ הציצין אלו המעכבים וכן עשה כדינו וזהו א"כ מילה ביד לציצין אלו והטפת דם ברית להמותר שהי' נולד בתולדה מהול דאם הי' המותר מחופה הי' צריך לחתכו ולא הי' מהני המקצת הזה שחתך וכמובן דעדיין רובו מחופה ועתה שנולד זה החלק מהול צריך להטפה. וכוונתו א"כ להשמיענו ג' דברים. א' דמה שנולד מהול ל"ח כנימול ביד לענין שאם נמשך אח"כ לא יהי' צריך למולו רק מדרבנן ורק בנמשך כולו כיון דזה ל"ה רק בתולדה וכנ"ל. ב' דל"מ לזה גם מה שהטיף בידו דם ברית כיון שמ"מ לא מל אותו. וזה שכ' אע"פ שהטיף דם ברית. ג' הוסיף להשמיענו דאף דבנדון דידי' ל"ה נולד מהול לגמרי ולולי שחתך ביד לא הי' מהול דעדיין הי' חופה רוב גובהה או רוב הקיפה מ"מ כיון שכ"כ להיפוך אם ל"ה מהול החלק הזה בתולדה לא הי' מועיל מה שמהל וחתך ביד שעדיין הי' נשאר רוב העטר' מחופה ורק בהצטרפות שניהם יחד המילה ביד ומה שהי' נימול בתולדה נעשה מהול ל"ח נימול כהלכתו ביד לענין מה שנמשך אח"כ וע"ז כתב דדינו כתינוק שנימול ויש ציצין החופין כו' דמעכבים את המילה והיינו דזה החלק שנולד מהול הו"ל לענין המילה שנימול ביד ציצין החופין והמעכבין וזה שכתב דכך לי זה שנולד כך כמו אם נחתכה הערלה והציצין חופין רוב גובהה [והיינו דהחלק שנולד כך דמי להציצין המעכבין ול"ה ג"כ נימול כהלכתו ביד] דזה וזה לא נחתך עורו בשום פעם כהלכתו ול"מ א"כ לענין נמשך אחרי כן וזה ביאור נכון ואמת לדעתי ולהלן נדבר עוד קצת בזה ודו"ק. ואחרי שבררתי דגם דעת הב"ח ז"ל להחמיר בנולד מהול ונמשך נצעד צעד להלאה לירד לעומק הדין ולבררו בשורשו ויען כי הסוגיא בשבת ד' קל"ה ידוע גם כ"ת כבר הביאה ע"כ לא אעתיק רק תוכן הסוגיא בקיצור דקאמר ת"ק ערלתו ודאי דוחה את השבת כו' ולא נולד מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים א"צ ורשב"א קאמר דלא נחלקו דצריך להטיף רק בגר שנתגייר כשהוא מהול ור"א הקפר אומר דלא נחלקו בנולד מהול רק בשבת וקאמר רב דהלכ' כת"ק ושמואל אמר דהלכה כרשב"א וכ' הרי"ף ז"ל דאף דאיפליגו רב ושמואל בהא הלכתא כבתראי דרבה אמר שמא ערלה כבושה ור"י אמר ודאי ערלה כבושה ומחללינן השבת והלכה כרבה לגבי ר"י וצריך להטיף בחול ולא בשבת דמספיקא לא מחללינן שבתא. והנה כ"ת בנה דיק ושפך סוללה נגד זה והביא ראיות הרבה דלפי האמת ל"ח כלל לערלה כבושה ורק דצריך מ"מ לדם ברית והאריך בזה. וחלילה לומר כן ולחלוק על מרא דכולא תלמודא הרי"ף ז"ל אף בראיות לא ברורות ומכ"ש שיש להשיב עליהם תשובות וכאשר אבאר בעזה"י, ומהגם דהרי"ף ז"ל לאו יחידאי הוא בזה דכ"כ הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל ועוד רבים מהקדמונים ז"ל וכן ריהטא דכל הסוגיא דל"פ רק אי הוי ודאי ערלה כבושה או ספק ולא נמצא בפי' לשום אחד מהקדמונים ז"ל שיחליק ע"ז ומי ירום איפוא ראש לומר לכל גדולי המורים רבותינו ז"ל אשר מימיהם אנו שותין מימיכם מי מערה כו' גם מ"ש בתוך דבריו דאי מטעם ערלה כבושה קאתינן צריך לחתוך העטר' סביב סביב הוא דבר זר שא"א להאמר דאיך יחתוך כשאינו נראה לו שום עור החופ' ואין בזה חשש רק ודאי סכנה ומ"ש הגאונים ז"ל דיהי' נזהרים הרבה המה שני דברים דמתחילה יהי' בודקים בידים ולא בפרזלא אם יש ערלה כבושה וכשרואין שיש ערלה כבושה וצריך א"כ למולו ולחתוך העור יש להזהר הרבה במילתו שלא יהי' חשש סכנה ודוחין שמיני אבל לחתוך בלי ראות הוא דבר שאין הדעת סובלתו ולא עלה על לב לומר כן וז"פ וברור

ואבוא עתה לערוך מערכה נגד ראיותיו אחת לאחת. א' הביא ראי' אהא דפסק הרמב"ם ז"ל דבנולד מהול אין מטיפין דם ברית בשבת והא הוא ז"ל פסק דמקלקל בחבורה פטור. והא דאיצטריך קרא דמילה דחי' שבת הוא רק משום דמתקן גברא וכמבואר וא"כ א"נ דהו"ל ספק ערלה כבושה נימלי' ממ"נ וכמו בספק בן ז' ספק בן ח' דפסק רבינו ז"ל בעצמו דמהלינן אותו ממ"נ. ואומר אני ולטעמיך עדיין יקשה דאמאי מילת אנדרוגינוס אינו דוחה את השבת דאף דספיקא הוא מ"מ נימהל אותו ממ"נ לדעת כ"ת אלא ודאי דזה אינו דדוקא בספק ז' ספק ח' דאם תאמר שבן ח' הוא לא עשה מלאכה כלל דמחתך בשר בעלמא הוא אמרי' דשפיר יכולין למולו ממ"נ משא"כ בספיקא דאנדריגנוס וספק ערלה כבושה דבאמת בין כך ובין כך עשה מלאכת חובל ורק דהיכי שודאי א"צ למולו הו"ל מקלקל אבל היכא שהוא ספק דצריך למולו שפיר חשיב ודאי תיקון דמחשבתו הוא לתקן הספק ומלאכת מחשבת אסרה תורה בשבת ואף א"כ אם הי' משכחת פתרא שיתברר אח"כ שלא הי' צריך למולו חייב דמ"מ בשעת עשית המלאכה הי' עדיין אצלינו ספק והי' א"כ כוונתו לתקן הספק דהי' צריך למולו או להטיף ד"ב מספיקא ול"ש א"כ לומר דנימול אותו ממ"נ ודו"ק כי זה ברור לדעתי: **(מלחמות אריה מ"ש מו"ח ז"ל ואף א"כ שהי' משכחת פתרא שיתברר אח"כ שלא הי' צריך למולו חייב דמ"מ בשעת מעשה הי'

)** ב' הקשה כ"ת מש"ס דיבמות דף ע"א דס"ל לר"ע