ברכת רצ"ה רו

מידי מהך דמערימין על מע"ש דהרי הכא לעצמו הם פודין ולעצמו זוכה מה"ת ומהני אף במע"ש שהיא מה"ת א"ו דהערמה לא מהני באיסור תור' וחשיב כפוד' לאחרים היינו לבעלים. וכמש"ל בשם הרשב"א ז"ל וכנ"ל. וע"ז משני במע"ש דרבנן ויכול לזכות לאחרים לדעת התוס' ודעמם דזוכה לאחרים לכ"ע מדרבנן. ולדעת רש"י ז"ל היינו דכיון דהיא מדרבנן מהני הערמה וכנ"ל. אמנם אי נימא דגם הזכי' שזוכה לעצמו היא רק מדרבנן הנה לכאור' אין ראי' דהערמה לא מהני באיסור תורה דאף דפוד' לעצמו מ"מ הרי גם זה היא רק מדרבנן. אמנם זה אינו דע"כ אנו צריכין לומר לדעת ולשיטה זו דגם אם הקנין היא רק מדרבנן מ"מ מהני גם לענין איסור תורה דהרי לא מקשה הש"ס רק לר"ח דס"ל דאינו זוכה כלל לאחרים אף מדרבנן ולרב יהודה דס"ל דזוכה מדרבנן לאחרים ניחא לי' וע"כ משום דס"ל דקנין זה מהני גם לענין איסור תורה. וא"כ א"נ דהערמה מותר גם באיסור תורה א"כ חשוב כפוד' לעצמו ולעצמו כ"ע מודי דזוכה מדרבנן עכ"פ וקנין דרבנן ס"ל דמהני גם לענין איסור תורה וא"כ לא קשה מידי א"ו דלא מהני הערמה באיסור תורה וחשיב כזוכה לאחרים ושפיר מקשה לר"ח דס"ל דאין לקטן זכי' כלל לאחרים אף מדרבנן וכנ"ל

אמנם אחר העיון נראה דא"נ דגם הזכי' לעצמו הוא רק מדרבנן אין מכאן ראי' לאסור הערמה באיסור תורה לפמ"ש בחידושי ואח"כ מצאתי למ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל לחלק גבי קנין דרבנן דפעמים נראה דמהני גם לענין תורה ופעמים לא מהני והוא דהיכי דחז"ל תקנו הקנין שיחול בלי שום שיור בעולם והיינו שתקנו שזה הקנין יועיל בכ"מ מהני אף לענין איסור דיש כח ביד חז"ל לעשות כן דהפקר ב"ד הפקר. אבל היכי דגם לענין גוף הקנין עשו שיור כ"ש דלענין איסור תורה לא מהני עיין בדברי מ"ז הגאון זצ"ל בספרו לא"ח סי' תמ"ח שהאריך בזה גבי מכירת שטרות דא"נ דהא דיכול למחול הוא משום דחכמז"ל עשו שיור למחול לא מהני הקנין לענין איסור תורה והאריך בזה בדברים נחמדים גם אנכי חזקתי הדבר בראיות ברורות מש"ס ופוסקים ואכ"מ להאריך. ומעתה נאמר בנ"ד דא"נ דזוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים דחכמים לא תקנו לקטן זכי' רק לעצמו א"כ כיון דחז"ל עשו שיור בגוף הזכי' של הקטן שלא יועיל לאחרים שוב גם לעצמו לא מהני לענין איסור תורה וכמ"ש לעיל גבי מכירת שטרות ואדרבה כאן גרע טפי דבאמת בגוף הזכי' אין נ"מ אם הוא לעצמו או לאחרים ורק דכיון דמה"ת קטן אין זכי' כלל ורק דחז"ל תקנו לו לטובתו לא תקנו רק שיזכה לעצמו אבל לאחרים אוקמי' אדיני'. וכיון שכן עכצ"ל דלא תקנו לו זכי' היינו שיהא לו יד לזכות דאל"כ הי' מהני גם אם יזכה לאחרים ורק שתקנו שאם יזכה לעצמו יהי' שלו ולא יוכל אחר ליקח ממנו א"כ כיון דבגוף הקנין לא תקנו כלל היינו שיהי' לו יד לזכות שוב לא מהני לענין איסור תורה דאין כאן זכי' כלל רק שהוא שלו וזה ברור מאד. ומעתה שפיר מקשה הש"ס לר"ח דס"ל דאינו זוכה לאחרים דאיך יוכל לפדות מע"ש דאוריתא דאף דלעצמו הוא פודה ולעצמו יכול לזכות מ"מ כיון דס"ל דאין זוכה לאחרים א"כ גם לעצמו ל"מ לענין איסור תורה דאין כאן זכי' גמורה כיון שעשו שיור ול"מ לענין תורה וכנ"ל אמנם לר"י א"ש דכיון שזוכה גם לאחרים וליכא שיור שפיר מהני גם לענין איסור תורה דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה והפקר ב"ד הפקר ודו"ק היטב

ועדיין יש לעורר דהנה התוס' הקשו דלמה יזכה לאחרים לר"י והרי זכי' מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מאתם גם אתם ותירצו דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה אלא במילתא דליתא כגון תרומה דליתי' בנפשי' אבל בזכי' כמו שזוכה לעצמו זוכה לאחרים ועיין בהפוסקים שהאריכו הרבה בזה וקצתם חולקים על התוס' וס"ל דאין שליחות כלל לקטן עיין בדבריהם ז"ל. ומעתה אפשר לומר לדעת רש"י ז"ל דלענין דרבנן פליגי דס"ל לר"ח דאין שליחות לקטן כלל ומעתה בענין זכיית קטן לאחרים יש שתי ענינים שלא יועיל מטעם גוף הזכי' דאין לו כח לזכות וגם אין יכול להעשות שליח לאחרים וחז"ל תקנו שיהי' לו כח לזכות לעצמו שיהי' לו יד לזכות ומ"מ לאחרים אינו יכול לזכות מטעם מניעת השליחות ור"י ס"ל דגם שליחות תקנו בזכי' לקטן או דס"ל כמ"ש התוס' דבמה דאיתי' בנפשי' יכול להיות שליח. ומעתה אם כה נאמר עכצ"ל גם לדעת רש"י ז"ל דל"מ הערמה באיסור תורה דאל"כ לק"מ לר"ח דאף דאינו זוכה לאחרים כלל מ"מ בהך דמע"ש לעצמו הוא פודה מדרבנן וקנין דרבנן מהני לענין איסור תורה לשיטה זו וכנ"ל. ואי"ל דכיון דאינו זוכה לאחרים א"כ עשו חכז"ל שיור בקנין וזה לא מהני באיסור תורה וכמש"ל דזה אינו דכיון דהקנין לאחרים דהיינו מה שאינו זוכה לאחרים אינו מצד גוף הקנין רק מטעם מניעת השליחות א"כ גוף הקנין שתקנו חז"ל הוא בלי שום שיור ויד גמור תקנו לו. ושפיר מועיל גם לענין איסור תורה כמו לר"י וא"כ לק"מ א"ו דהערמה לא מהני וחשיב כפודה להבעלים דאין לו זכי' כלל לר"ח והבן ולקמן יבואר יותר

והנה בגוף הדבר נראה לי דא"א לומר דלר"ח הא דאינו זוכה לאחרים הוא מטעם מניעת השליחות דאל"כ יקשה לפמ"ש התוס' לקמן בהך דמעשר לישב הא דקטן פודה והרי בת"כ ממעט קטן שאינו פודה וכ"מ במקומות הרבה דאתיא כמ"ד דהגיע לעונת נדרים כשם שנדרן נדר כן תרומתם תרומה וכשם שחל שם תרומה על פיו כמו כן מתחלל מעשר ע"י עיין בדבריהם. דא"כ מה מקשה הש"ס לר"ח מהך דמעשר דהרי כיון דעיקר דהא דממעטינן קטן משליחות הוא מאתם גם אתם דתרומה וכמ"ש התוס' א"כ התם כיון דמיירי בהגיע לעונת נדרים והאי תנא ס"ל דתרומתו תרומה א"כ מועיל גבי שליחות וכמובן ולכך זוכה לאחרים וזו קושיא אלימתא. א"ו דאין הטעם בשביל זה לר"ח ורק מצד עצם הזכי' דס"ל לדידי' דל"מ לגבי אחרים ופשיטא לי' להש"ס הכי משום דהכא לכ"ע מהני שליחות בקטן כיון דאיתא בנפשי' א"ו דזכי' לאו מטעם שליחות היא וכדעת רבים מהקדמונים ז"ל משו"ה מקשה לר"ח. ולפי הנ"ל אמינא להכריע כדעת הסוברים דזכי' דקטן הוא מדרבנן מצד הסברא והוא דאם נימא דמה"ת היא א"כ מה חילוק יש בין לעצמו ובין לאחרים דמדאוריתא אין לחלק דכיון דיש לו יד לזכות לעצמו מדוע לא יזכה לאחרינא ומ"ט דר"ח כיון דבררנו דלאו מטעם שליחות נגע דאל"כ לא מקשה הש"ס מידי מהך דמעשר ובגוף הזכי' מ"ל עצמו ומ"ל אחרים. א"ו דרק מדרבנן היא זכי' בקטן וס"ל לר"ח דלא תקינו לו זכי' רק לגבי עצמו שלא יוכל אחר ליקח ממנו אבל לא לזכות לאחרינא וזה ברור אצלי וכדעת רש"י ז"ל. ובזה אמינא עוד דאפשר לומר דזה פלוגתייהו דר"י ור"ח דר"י ס"ל דקטן זוכה מה"ת וכיון דמדאוריתא הוא אין חילוק בין לעצמו בין לאחרים אמנם ר"ח ס"ל דאינו רק מדרבנן ולכן מחלק בין לעצמו ובין לאחרים וכנ"ל. ולפ"ז נוכל לומר ביישוב קושית הרשב"א שהבאתי דהרי בהך דמעשר לעצמו הוא פודה בפשיטות דלאו מטעם הערמה קאתינן דבאמת גם לענין איסור תורה מהני הערמה ורק דקושית הש"ס היא דכיון דלר"ח דמחלק בין לעצמו ובין לאחרים ע"כ גם לעצמו אינו זוכה, רק מדרבנן א"כ למה יועיל במעשר שהוא מה"ת וכדעת הפוסקים דקנין דרבנן לא מהני בדאוריתא וביחוד כיון דיש שיור בקנין וכנ"ל וע"ז