ברכת רצ"ה כ

עוד כתב כ"ת לישב קושית התוס' ז"ל בהך דיש חורש תלם אחד כו' דגם בשור עצמו משכחת שיתחייב משום כלאים בשור פסהמ"ק עפ"י מה שהביא בשם הגאון בעל חת"ס ז"ל שהקשה דאיך יחול איסור כלאים בחורש בשור פסהמ"ק על איסור עבודה בקדשים דקדים עוד מקודם שנפסל ותירץ דחל בכולל שנאסר בהרבעה ג"כ מטעם כלאים. וא"כ לא מצי למתני במתני' בשור פסהמ"ק דהאי תנא לית לי' כולל וכדאמרינן בש"ס דמכות לעיל שם דמה"ט לא קתני באומר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דהו"ל כולל עיי"ש. אולם כבר נודע מחלוקת רש"י ותוס' ז"ל אי איסור הנאה חשוב איסור מוסיף דדעת רש"י ז"ל דהוי מוסיף. אמנם התוס' ז"ל דעתם דהנאה ל"ח רק חמור ומעתה בענין חלות איסור כלאים על איסור עבודה בקדשים משום דנאסר בהרבעה ג"כ לדעת התוס' ודעמם ז"ל זה ל"ה רק חמור דאאחע"א דדמי להנאה דכיון שהוא ענין אחר ל"ח רק איסור חמור. ולשיטת רש"י ז"ל באמת זה חשוב מוסיף וצ"ל דלאו בדוקא נקט החת"ס הנ"ל כולל דזה הוי מוסיף. ולפ"ז א"כ קושית התוס' דאמאי לא נקט בהך דיש חורש תלם אחד כו' שור פסהמ"ק במקומה עומדת דאף דהאי תנא ל"ל כולל מ"מ הרי זה חשוב מוסיף ואף מאן דל"ל כולל מוסיף אית ליה. אמנם לפי"ז יקשה לשיטת התוס' ז"ל ודעמם דאיך חל איסור כלאים בשור פסהמ"ק על איסור עבודה בקדשים. וצ"ל דגם לדעתם ז"ל דאיסור הנאה וכדומה ל"ח מוסיף מ"מ דמי לכולל דלמ"ד דאית לי' כולל אף דלא דמי למוסיף דמוסיף בחתיכה אחת וכולל בשתי חתיכות ס"ל דאין אנו דנין לענין חלות האיסור משום שיש להאיסור השני מקום לחול על החתיכה ורק על חלות האיסור בעצם ואין חילוק א"כ בין חתיכה אחת לשתי חתיכות דמ"מ האיסור בעצם יש לו מקום לחול וא"כ ה"ה לענין איסור הנאה וכ"כ ההרבעה בכלאים נהי דהוא ענין אחר מ"מ כשאנו דנין על האיסור בעצם והאיסור בעצם הוא על אכילה והנאה ובכלאים העבודה וההרבעה שפיר חשוב יש להאיסור השני מקום לחול. ורק לענין שיחשב מוסיף שיחול אף למאן דלית ליה כולל דעתם ז"ל דבכה"ג ל"ח מוסיף כיון שהוא ענין אחר וכמו דל"א לדידיה מגו מחתיכה לחתיכה כ"כ ל"א מגו מענין לענין אחר דלגבי החתיכה המה שני דברים נפרדים שנתפסה באיסור לענין אכילה ונתפסה ג"כ לענין הנאה משא"כ כשאנו דנין לענין חלות האיסור בעצם שאינו דבר הנתפס שנחלק בין ענין זה לזה וזו סברא נכונה לכל משכיל דקה מן הדקה: והנה גם לפ"ז אמינא דנכונים דברי התוס' ז"ל דה"מ נקט בשור פסהמ"ק דאף דלפי הנ"ל דהוי רק מסוג כולל והאי תנא לית לי' כולל י"ל דלאו דלא ס"ל כולל כלל ורק דס"ל לחלק בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא ע"י עצמו וכדס"ל לר"ל בשבועות דף כ"ד לחלק בהכי ודו"ק. ואחרי ההתבוננות ראיתי דעכצ"ל כן דהנה כבר הרגישו המפורשים ז"ל דאיך נוכל לומר דמתניתין ל"ל כולל דהרי קתני כהן ונזיר בבית הטומאה ואיך חל הנזירות לענין הטומאה על איסור כהונה דאף דנאסר בג' מינים והו"ל איסור כולל הרי האי תנא ל"ל כולל. אולם אם נימא כנ"ל דרק באיסור הבא ע"י עצמו ל"ל כולל א"ש והתבונן בדבר והוא לפמ"ש בחידושי להסביר טעמא דר"ל דמחלק לענין חלות האיסור בכולל בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא ע"י עצמו דכיון דעיקר טעם מאן דס"ל כולל אף שהוא בשתי חתיכות הוא משום שאנו דנין על חלות האיסור בעצם והאיסור בעצם יש לו מקום לחול. ולכך ס"ל לר"ל דזה אינו רק באיסור הבא מאליו שהאיסור כולל בעצמותו דברים הרבה וא"א לזה בלי זה שכן הוא חלות האיסור בעצם משא"כ באיסור הבא ע"י עצמו שהכולל אינו בעצם האיסור ורק שהיא כללו עתה ויכול הי' לאסור רק זה לבד. והארכתי בזה להמתיק דברי הרמב"ן ז"ל שכתב דאף דלא ס"ל לר"ל כולל באיסור הבא ע"י עצמו מ"מ מוסיף אית לי' אפי' בבא ע"י עצמו דהיינו בהחלב מהמוקדשין והיינו דכיון דבמוסיף אנו דנין על החתיכה אין חילוק בין בא מאליו לבא ע"י עצמו והארכתי הרבה בזה ואכמ"ל. ומעתה לפ"ז נזירות אף דהוי בא ע"י עצמו שפיר חל בכולל אף לר"ל דכיון דקיי"ל דגם אם אמר הריני נזיר מדבר אחד לבד כל דקדוקי נזירות עליו ומשום דכיון שנתפס בקדושת נזיר אסרה התורה עליו בכל לאוי דנזיר ועיין במהרי"ט ז"ל שפיר יש לדון על חלות האיסור בעצם דא"א לו להזיר מדבר אחד לבד דממילא נאסר בכל וא"ש הא דחל נזירות על איסור טומאה דכהן בכולל ודו"ק

והנה בש"ס דנדרים דף פ"ג פריך דאי נימא דבנדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה דמפר למתענה ואינו מפר לשאינה מתענה דבאשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה נימא דמזג וחרצן לא הפר ומשני דאין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין. ואח"כ פריך מהאש' שנדר' בנזיר ונטמאת דנימא דמטומאת מת דלית לה צערא לא היפר וכתבו הר"ן והרא"ש ז"ל דהא דלא פריק כדפריק לעיל דאין נזירות לחצאין דטומא' אינה תלוי' בנזירות דאשכחן נזירות שמשון בלי איסור טומא' וי"ל דכיון דלא תליא טומא' בנזירות איתא נמי לאיסור טומא' לחוד בלא שאר איסורי נזיר עייש"ה. ולפ"ז לענין כולל נזירות על איסור טומא' דכהן דכיון דאין טומא' תליא בנזירות שפיר דמי לשבוע' דל"ל להאי תנא כולל והדק"ל דאיך חל איסור טומאת נזירות על איסור טומא' דכהן דאף דכולל שאר דברים מ"מ הא הוי בא פ"י עצמו ואפשר לטומא' בלי יין ותגלחת דל"א כולל לדידי'. אמנם אחר העיון הדבר נכון דמלבד דנזירות הוי כולל בטומא' עצמה שכולל טומאת קרובים וזה א"א להתחלק הנה פשיטא דגם לדעת הר"ן והרא"ש ז"ל אין אדם יכול להזיר מטומא' לבד ואם הזיר כל דיני נזירות עליו דבהדיא תנינן במתני' דנזיר דף ג' בהך דנזיר מדבר אחד הריני נזיר מטומא' ורק דבהפרת הבעל דנתנ' התור' כח להבעל להפר ולבטל נדרי אשתו שמתענית בו ועל כן נתבטל מאתה קדושת הנזירות לענין חלק הזה שמתענית בו ורק דאנו רוצים לומר להיפך דכיון שנתבטל לענין זה בטל מאתה כל קדושת הנזירות בזה דעתם ז"ל לחלק בין היכא שנשאר רק לענין זג וחרצן ובין היכא שנשאר לענין טומא' דטומא' אינה תלוי' כ"כ בנזירות. **(מלחמוות אריה שיור ובאמת דלקמן בברייתא דר"ש בן אלעזר ליתא רק קרניה וגזיזותיה. אבל עורה ליתא בברייתא דלפי הנ"ל מנ"ל לרש"י להוסיף עורה דלמא בעורה גם ר"ש בן אלעזר ורב מודים דהוי שיור אע"ג דלא הוי דבר הניתר עמו בשחיט' משום דהוי דבר המעכב בשחיט' ובזה כ"ע מודים דחשוב שיור רק המה פליגי דדבר הניתר עמו בשחיטה אע"ג דאינו מעכב בשחיטה כגון ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה נמי חשוב שיור. וכן משמע מהסוגיא דדבר המעכב בשחיטה לכ"ע חשוב שיור. ובאמת לא משכחת כלל שוב אבר המעכב בשחיטה שלא יהי' ניתר עמו בשחיט' זולת העור לפי מה שהעיר מו"ח ז"ל. ואולי גם העצמות כמו עצם הגלגולת ושאר עצמות דמותרים גם בנבילות וטריפות כמו שמבואר בש"ע וא"כ י"ל דחשוב דבר שאין ניתר עמו בשחיט' ומ"מ המה מעכבים בשחיט' שאם ניטל טריפ' וצ"ע. ואנכי לא באתי רק לעורר את המעיין:)**