ברכת רצ"ה קצט

ששים. וגם יש להביא ראי' מהך דפסחים דף כ"ט דחמץ בין במינו בין שלא במינו במשהו דאף דאנן קיי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן מ"מ קשה לומר דאביי יפלוג על רב ושמואל וכמובן. ועתה אבא להביא ראי' מדברי הפוסקים ז"ל דמוכח מדבריהם דמשכחת לה חמץ מב"מ גם אי בתר טעמא אזלינן. הנה הרא"ש ז"ל כ' בהדיא דחמץ יבש ביבש בטל חד בתרי כשאר איסורים ומותר אף באכיל' עיין בטור יו"ד סי' ק"ט שהביא כן בשמו והרי איהו ס"ל בעצמו ז"ל דלענין מב"מ ברובא בטל בתר טעמא אזלינן עיין ש"ך יו"ד סי' צ"ח וכ"נ מדברי הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' תפ"ה בהך דחטין דאי לאו הנך טעמי שכ' שם שניכר האיסור שהוא חמור הי' מתבטל ברוב והי' מותר להשהותו עיי"ש. והוא ז"ל גם כן ס"ל לענין מב"מ לדידן דבטעמא תליא מילתא וכ"מ ג"כ מדברי גדול האחרונים המג"א ז"ל דדוחק לומר דאיהו ס"ל דגם לדידן בתר שמא אזלינן וכדעת הרמ"א ז"ל שנדחה מכל האחרונים ז"ל. ועיין באחרונים ז"ל שכתבו דגם לדעת ושיטת הרמ"א ז"ל תרתי בעינן שוה בטעמא ובשמא אבל כל שחלוקין בטעמא גם הוא מודה דלא חשיב מין במינו לענין שנתבטל ברוב ועיין עליהם

עוד אמינא להביא ראי' מדברי התוס' ז"ל פסחים שם אהך דקאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב ולאח"ז בין במינו בין שלא במינו מותר דכתבו בשם ר"ת ז"ל להקשות על שיטת רש"י ז"ל דרבא ס"ל דמב"מ לא בטיל בכל האיסורים ובחמץ גזרינן שאינו מינו אטו מינו כרב דהרי רבא ס"ל בהדיא דמב"מ בס' דקאמר בפ' גיד הנשה דף צ"ז אמרו רבנן בטעמא כו' מב"מ דליכא למיקם אטעמא בששים וכ' דאין לדחות דמיירי בשווים רק בטעמא כגון חמרא חדתא בעינבי דלא חשיב מין במינו לרבא דס"ל דבתר שמא אזלינן דהרי קרי לי' מין במינו ולכך פי' דגם במינו הוא רק משום חומרא דחמץ. ועוד אומר דל"ג במשהו כרב ורק בין במינו ובין שלא במינו אסור ותו לא והיינו בששים כר' יוחנן עייש"ה. והנה לכאור' צריך לבאר לפי גירסא זו מה אשמעינן רבא דבין במינו ובין שלא במינו אסור דפשיטא דלא ניקל בחמץ יותר מבשאר איסורין דאין לומר דאשמעינן דלא הוה במשהו דלישנא דאסור משמע דאיסורא אתי לאשמעינן. וצריך לומר דנקט משום סיפא דשלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר. והנה שלא בזמנו רבותא ע"כ הוא בשלא במינו לרבא דלא ס"ל לפ"ז מב"מ במשהו והיינו דלא מבעיא מב"מ דא"צ ששים בכל האיסורים רק מדרבנן אלא אף בשא"מ דצריך ס' מה"ת מ"מ בשלא בזמנו מותר. והנה ר"ת ע"כ ס"ל דלדידן דמב"מ ברובא בטעמא תליא מילתא דהרי רצה ליישב הך דרבא דפ' גיד הנשה דקאמר מב"מ בששים דמיירי בכה"ג ששוים בטעמא ולא בשמא והיכי דשווים בשמא באמת ס"ל דמב"מ לא בטיל וא"נ דגם לדידן לענין מב"מ ברובא בשמא תליא יקשה עדיין דהרי רבא בעצמו קאמר בזבחים דף ע"ט דמב"מ ברובא והיכי דשווים בשמא מב"מ לא בטיל א"ו דס"ל לר"ת דלדידן בטעמא תליא מילתא ומשכחת לה גם לר"י שיהי' מב"מ ברובא בכה"ג ששווים בטעמא ולא בשמא וחזינן א"כ דיש בחמץ מב"מ גם לעלין טעמא וכנ"ל ודו"ק בכ"ז

כתב כת"ה על מ"ש להראות מקור דמהני בדיקת קצתם לדון ממנו על כל החטים מהא דאמרי' אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דשם איפכא הוא דאם תאמר דאין בילה הי' לנו לומר דכל דפריש מרובא פריש. וזה ליתא לדעתי דלא אשתמיט בשום מקום דאם נתערב חולין בתרומה למשל אחד בעשרה ואח"כ נפלו אחד אחד לחולין אחרים דהאחרונים ידמעו כמו תרומה ודאית כיון דלא שייך כל דפריש כו' ואדרבה מהך דהגביהה ונפלה אחרת והגביהה כו' לפירוש הר"מ ז"ל מוכח בהיפוך דהתם א"נ כל דפריש כו' נשארה התרומ'. וכבר כתבתי בדברי הקודמין דגם לשיטת הר"ש ז"ל דלא אמרי' בזה כל המדומע כו' וכשנפלו נ"א הו"ל רביית תרומה היינו משום דס"ל דהוי בזה איסור דאוריתא ובדאוריתא חיישי' שמא לא נלקח כדי חשבון אבל אי הוי דרבנן גם הוא מודה דאינו מדמע אלא לפי חשבון אף בכה"ג דל"ש כל דפריש כו' וזה ברור אצלי

בדברי הלחם משנה ז"ל שהביא כת"ה הנה מה שנראה מדבריו שפי' בהך דנבילה ביוה"כ שדנין על איסור נבילה שחל על יוה"כ כבר הבאתי שזה שיטת הריטב"א ז"ל ופירושו. ומ"ש כ"ת לתמוה על מה דמקשה על הא דפסק הרמב"ם ז"ל דאין יוצאין במצה של טבל דהרי אנן לא קיי"ל כר"ש דהש"ס לא קאמר דר"ש הוא רק משום דדריש לה מקראי דל"ת עליו חמץ כל שישנו כו' אבל במתניתין יש לומר הטעם משום מצוה הבא בעבירה: ועדיין לא העלה ארוכה לדעת רבינו הגדול ז"ל דלא ס"ל כלל הך דמה"ב עיין פ"ח מה' לולב הלכה ט' שפסק דלולב הגזול לא מפסל רק ביו"ט ראשון דלכם בעינן אולם למה"ב לא חייש כלל עייש"ה ויש לדבר בזה הרבה אולם יען כי דברי הלח"מ ז"ל שם בלא זה כולו מוקשה כמבואר למעיין קצרתי. זו"ז מה שהקשה כת"ה דנבילה על יוה"כ פשיטא דחל דנבילה בכזית ויוה"כ בככותבות וע"ז תירץ דר"ש לטעמי' דכל שהוא למכות ולא נאמר כזית אלא לענין קרבן הנה הך דר"ש דכ"ש למכות עיקר הטעם משום דס"ל דאכילה בכ"ש או משום דאחשבי' וכמ"ש הרמ"ה ז"ל ושני הטעמים לא שייך לגבי יוה"כ דלא תליא באכיל' ובחשיבות ורק ביתובי דעתא דמה"ט לא קא מחייב גם בכזית ורק בככותבות. וצ"ל להריטב"א ז"ל ודעמי' דמפרשי הך דנבילה ביוה"כ גם לענין חלות נבילה על איסור יוה"כ דס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל ודעמי' החולקים על התוס' שבועות דף כ"ג וס"ל דגם אחצי שיעור לדידן דקיי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מה"ת אין איסור אחר יכול לחול וא"כ נהי דגם לר"ש אינו חייב ביוה"כ רק בככותבות מ"מ אין איסור נבילה יכול לחול אף דהוא לדידי' בכל שהוא אאיסור ח"ש דיה"כ דהוי מה"ת. ובחי' אמרתי להוכיח מזה דעת הרר"י דלר"ש אף דכל שהוא למכות זה אינו רק כשהוא בעין אבל לא ע"י תערובות דאל"כ אי אפשר לומר לר"ש דח"ש אסור מן התורה גם היכי דלא לקי אכ"ש וכגון ביוה"כ דעיקר הא דחצי שיעור אסור מה"ת ילפי' לר"י מכל חלב ולר"ש ליכא למימר דאתי לחצי שיעור דלדידי' בחלב כ"ש למכות פ"כ כהרר"י דע"י תערובות מודה ר"ש ואם כן אתי ריבויא דכל חלב לחצי שיעור ע"י תערובות דאף דמלקות ליכא מ"מ אסור מה"ת דלענין איסורא דח"ש אין לחלק בין בעין לתערובות דעיקר טעמו דהרר"י דטעמא דר"ש משום דאחשבי' באכילתו לא שייך בתערובת שאכל באמת יותר ואין ראי' דאחשבי' למשהו האיסור לבד משא"כ לענין איסור חצי שיעור לר"י דלאו מטעם אחשבי' קאתינן עלה דגם ביוה"כ ח"ש אסור מה"ת דלא שייך אחשבי' דביתובי דעתא תליא וכנ"ל ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרתי את כל זה ראיתי להעיר על יקרת מדברותיו וביותר דבריו לא הספיק הזמן עמדי לשום עין בקורת והנני ידידו נאמן בבריתו: סימן עט ב"ה בריסק יום ג' ט' תמוז תרכח לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה משה יהודא ני' מ"ץ דק' אליק

זה כירח וחצי הגיע עדי מכתבו ה' עם דברי שאלתו שאלת חכם וגם העתק ממ"ש הג' מהרש"ק ני'