ברכת רצ"ה קצח

והנה התוס' רי"ד קדושין דף נ' בהך דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו הביא בשם יש מקשים דאמאי איסור חל על איסור באיסור ב"א דהרי כיון שאינו בזא"ז אינו גם בב"א. ותירץ דז"א דבאיסורים אם תאמר כל שאינו בזא"ז אינו בבת אחת א"כ לא יחול שום אחד מהם דהי מינייהו מפקת וזה בדותא היא עייש"ה ומעתה בהך דנבילה ויוה"כ לענין האיסור גברא היינו האזהר' שפיר כ' הראב"ד ז"ל דנבילה חל מקודם משעה שהביא ב' שערות דהאיכא נבילות בעלמא משא"כ יוה"כ שאין שם יוה"כ עוד בעולם דאף דגם מה שיהי' לאח"ז חשוב חלות גם כעת וכנ"ל מ"מ אין אזהרה דיוה"כ יוכל לחול מקודם דכיון דהאיסור גברא דנבילה בודאי חיילא אף א"ת דאין אחע"א גם בב"א וכנ"ל דזה חל לגמרי כעת א"כ אין יוה"כ יכול לחול אף דמקרי חל ג"כ במקצת כעת משום איסור ב"א דבזה שפיר אמרי' דכל שאינו בזא"ז כו' ול"ש לומר הי מינייהו מפקת כיון דאיסור נבילה בודאי יחול והבן זה

כתב כת"ה על מה שכתבתי עוד דבטבל על חמץ גם לשיטת הרמב"ם ז"ל לא הוי מוסיף משום שנתוסיף איסור על אחר הפסח כיון דאסור להשהותו משום בל יראה דאף שהדעת והסברא נוטה לומר כן מ"מ י"ל דהוי מוסיף לענין אם יעבור וישהנו. והנה גם אנכי עלה על לבי לומר כן בראשית ההשקפ' אולם אחרי ההתבוננות אמרתי עם לבבי לחלק הענינים. דהנה אף לדעת הראב"ד עכצ"ל דז"א רק היכי שתלוי בזמן דממילא קאתי אבל לא היכי שמחוסר מעשה דאל"כ יקשה לדעתו ז"ל דבאשת איש ונעש' חמותו נידון לר' יוסי משום א"א דחמותו הו"ל מוסיף שנתוסיף לו איסור גם לאחר שיגרשנ' בעלה ומודה ר"י באיסור מוסיף עיין ש"ס דכריתות דף י"ד ואף אי נימא כנ"ל דזה לא חשוב רק כולל גם להראב"ד ז"ל מ"מ יקשה עדיין לר"ח דס"ל יבמות דף ל"ב דר"י ס"ל איסור חע"א בכולל א"ו דגם להראב"ד ז"ל לא חשיב הוספ' שלאחר כך מוסיף או כולל רק בזמן דאתי ממילא ובודאי יחול משא"כ היכא שמחוסר מעשה דאינו ברור שיחול וכגון בא"א שמא לא יגרשנ'. ולפי"ז אמינא בהך דחמץ דכיון דצריך לבערו ל"ח הוספ' לאחר הפסח אם יעבור וישהנו דכיון דאסור להשהותו לא חשוב עכ"פ ודאי שיחול וכל כה"ג לא חשוב הוספ' וכנ"ל. ויש לי הרהורי דברים לפ"ז בהא דאמרינן בש"ס בחולין דף ק"ג בהך דחתך חלב מהחי מהטרפ' דפליגי אליבא דר"י אי חייב שלש או רק שתים. בנטרפ' לאחר מכאן ובמייתי איסור טרפה וחייל על איסור אבר קא מפלגי מ"ס אתי וחייל מידי דהוה אאיסור חלב דאמר' תורה דאתי איסור טרפה וחייל כו' והרי טרפה על חלב הו"ל כולל דכולל שאר הבשר ועל אבר ל"ה לפ"ז גם לדעת הראב"ד ז"ל לא כולל ולא מוסיף ועיין תוס' זבחים דף ע' ובתוס' יבמות דף ל"ג עייש"ה ואין הזמן מסכים עמדי לבררם כל הצורך ולזאת אשים קנצי למילין בזה ולא באתי רק לעורר לב המעיינים בהלכ'

העיר כת"ה על מ"ש לבאר ענין אי אינו ראוי מדרבנן חשוב אינו ראוי גם מה"ת דהיכי שאנו דנין על עצמות הדבר שאסר' התור' דבעינן שיהי' ראוי כל שראוי מה"ת חשוב ראוי ומה"ט בדו"ה שחיט' שאינה ראוי' רק מדרבנן חשיבה שחיט' משא"כ היכי דבעינן שיהי' ראוי' לו כל שאין ראוי' יהי' מה"ת או מדרבנן לא חשיב ראוי ולכך בהך דלו תהי' לאשה בעינן שיהי' ראוי' גם מדרבנן ומה נאמר בהך דכיסוי דבעינן שחיט' ראוי' מדכתיב אשר יאכל וזה דמי להך דלו תהי' לאשה דבעינן שתהי' ראויה לו לאכיל' ואפ"ה מוכח בש"ס דבשחיט' שא"ר רק מדרבנן חייב בכיסוי. בלי ספק כוונת כת"ה להא דאמרינן בש"ס חולין דף פ"ו דאי אין שחיט' לעוף מה"ת חייב לכסות גם בנוחר גם לר"ש. ולדעתי לק"מ דבאמת בקרא לא נאמר רק ציד כו' אשר יאכל וקאי למעט טמאים דהך אשר יאכל קאי על ציד חי' ועוף ורק דר"ש ס"ל לדמות נוחר ומעקר לטמאים דס"ל דעיקר הטעם משום שאינם ראויין לאכיל' והאי נמי אינה ראוי' לאכיל' ודיו א"כ לבא מן הדין להיות כנדון שאינה ראוי' בעצמות' דטמאים אינם ראויים בעצמותן ומנין לנו איפוא ללמוד גם היכי שראוי בעצמותו ורק שאינם ראוים לו מצד אחר דרבנן אסרוהו וז"ב. ובזה מיושב ג"כ קושיות התוס' שם מהך דהעור והרוטב בדף קכ"ט דלא ממעטינן מאשר יאכל רק אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים שהוא אסור בהנא' דוקא דבכיסוי עיקר המיעוט דאשר יאכל על טמאים קאי שאין בהם רק איסור אכיל' ודוק. [ויש לי עוד הרהורי דברים לומר דכיון דכתיב אשר יאכל וקאי על טמאים שאינם אסורים בהנא' דרשינן הך דאשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לא לנכרים ורק לקטנים דאסור לספות להם בידים ונודע דעת רוב הפוסקים ז"ל דאיסור דרבנן ספינן להו בידים ולא נתמעט א"כ מכיסוי אולם יען לא צרפתים עוד בכור הבחינ' בשגם לדעתי א"צ להביא עצות מרחוק וכנ"ל קצרתי]

כתב כת"ה על מה שנתקשיתי דמאיזה טעם וסברה נאמר דחימוץ במחובר אינו מה"ת דיש לומר דכיון דאמרינן דכל טפה שיורד מהשמים תהום עולה לקראתו כפלים א"כ יש לומר דלא הוה רק נוקשה דליחות הקרקע הוי כמו מי פירות ורבו א"כ מי פירות ול"ה רק חמץ מדרבנן והאריך בזה ולא ידעתי מה יענה כת"ה דהרי הך דתהום עולה לקראותו טפחיים גם לענין טבילה בנהרות נאמר. לשמואל דס"ל דלעולם רבו הזוחלין על הנוטפין דנהרא מכופי' מתבריך עיין ש"ס דנדרים דף מ' ובר"ן ז"ל שם וא"כ דלחות מהקרקע חשוב מי פירות איך טובלין בו וכשלש עיסה במי נהר לא יהי' רק נוקשה. ומלבד זה כבר העלו האחרונים ז"ל דאי נימא דמי פירות עם מים חשוב נוקשה פשיטא דהוי מה"ת עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו בזה בדברים וראיות נכונות וברורות ונסתר איפוא כל בנינו

כתב כת"ה על מה שכתבתי בביאור דברי רש"י ז"ל בהך דלתיתה דנתבקעו ממהרות להחמיץ דהיינו משום דע"י הביקוע לא נחמצו עדיין דבעינן שיעור מיל. וגם דבצונן אינו יכול להחמיץ דגם בעיסה אמרינן תטול לצונן דנתבקעו הוי כמו סידוק בעיסה וכל שראינו סימני חימוץ לא בעי שיעור וגם סברת צינון לא שייך בי'. ולא ידעתי מי הגיד לכת"ה דזה הוי סימני חימוץ דהביקוע אינו מורה רק שנתרכך החטה כל כך עד שנפרד הקמח מהקליפ' והמים שנכנסו לתוכו מחמיץ. אבל מ"מ פשוט דבעינן שישהה אח"כ שיעור חימוץ כמו במים שנפלו לקמח אחר ובצונן אינו יכול להחמיץ כלל ורק שאח"כ כשמוציאין מהמים ושוהין כשיעור מיל מחמיצים וכאשר בררתי כ"ז באר היטב בדברי הקודמין ובמחכ"ת שגגה פלטה קולמסו בזה

כתב כת"ה על מ"ש לענין הבדיק' שדנין על כולו דהוי רק חשש דרבנן דהו"ל מין במינו דבטל מדאורייתא ברוב כמבואר בפוסקים ז"ל דלא מצא דבר זה מפורש בפוסקים ובשום מקום בש"ס דמחשב זה מב"מ דהא דאמרי' גבי חמץ מין במינו הוא לענין שלא יתבטל למאן דאמר מין במינו לא בטיל והתם בתר שמא אזלינן דקיי"ל כרבא משא"כ לענין ביטול ברוב לדידן דבמין במינו ברובא דבתר טעמא אזלינן וכאשר העלו להלכ' הש"ך והפר"ח ז"ל סי' צ"ח ולא יתכן שלא יהי' נרגש טעם חמץ במצה עכת"ד. ואנכי על משמרתי אעמוד' דזה חשיב מין במינו גם אי בתר טעמא אזלינן דחימוץ כזה כל שאינו שאור גמור אינו ניכר גם בטעמו דאל"כ בבצק חרש שאנו מסופקים אם החמיץ למה לא יטעמנו וע"כ שאינו יכול להבחין ואם בעינו אינו ניכר כ"ש ע"י תערובתו בקמח הרבה שלא החמיץ ורק שאין בו