ברכת רצ"ה קצז

בלאו דל"ת חמץ ורק בעשה דתשביתו וכמבואר בתוס' שם מ"מ אין איסור טבל יכול לחול דלאו אינו חל גם על עשה וכיון שאין איסור טבל חל בהגיע הלילה נאסר שפיר בל"ת חמץ וז"ב

ובדבר מ"ש דלשטת הראב"ד ז"ל דהוספת זמן חשיב מוסיף עכצ"ל דר' שמעון ל"ל גם מוסיף דלפ"ז נבילה על יוה"כ חשיב מוסיף יעיין כת"ה בחי' הריטב"א ז"ל לקידושין דף ע"ז שהעלה דהעיקר כגירסת הספרים דהאוכל נבילה ביוה"כ רש"א אינו חייב אלא אחת דבנתנבלה בעיוה"כ חייב רק משום נבילה ובנתנבלה ביוה"כ רק משום יוה"כ יעו"ש שהאריך בזה

כתב כת"ה על מ"ש דמה שכ' הראב"ד ז"ל בהך דנשבע על הככר שלא יאכלנה היום ואח"כ נשבע שלא יאכלנה לעולם דהו"ל כולל לא בדוקא נקט כולל דבאמת הו"ל מוסיף דדוקא כולל נקט דכיון שאין השני' חיילה באותו יום ל"ש מוסיף וכמ"ש בדעת הרמב"ם ז"ל אבל כולל ס"ל דשפיר הוי דענין כולל שיש מקום להשני' לחול באיזה מקום שיהי' בה משום לא יחל דברו וכ' דנחזי אנן באמר שבועה שלא אוכל זו היום ואח"כ אמר שלא אוכל זו וזו דחייל בכולל וה"ה אם אמר על ככר האחר שלא באותו היום וכ"כ א"כ באמר על ככר זו בעצמו שיאסר בזמן המותר. ולא הבנתי מדוע פשיטא לי' זאת לכ"ת באסר הככר האחר שלא באותו היום דהוי כולל דאם נאמר דבעינן שיהי' המגו והתחיילות באותו זמן דוקא באמת בכה"ג י"ל דלא חשיב לא מוסיף ולא כולל ודברי כ"ת נפלאו ממני. אמנם אחר העיון אשכחנא מרגניתא בזה והתבונן דהנה אנן קיי"ל גבי שבועה על שבועה או נדר על נדר דאף דאמרי' דאם שאל על הראשונה שני' חלה היינו רק בהתרת חכם ובחרטה דמעיקרא דעוקר הנדר למפרע אבל לא בהפרת בעל או בהתרה דהשתא ועיי' בפוסקים ז"ל שביארו הדבר דאף דלענין אאחע"א אמרינן דמ"מ האיסור השני מתלי תלוי וקאי וכדמשכח רווחא חייל ז"א רק בשאר איסורים הבאים מאליהם אבל באיסור הבא ע"י עצמו כשבועה ונדר כל שאינו חל בשעה שיצא הדיבור מפיו תו לא חייל ורק בשנשאל על הראשונה באופן שנעקרה הראשונה וחלה שני' למפרע חיילא שני' אבל היכי שלא נעקרה הראשונה ול"ה א"כ חלות להשני' בשעה שיצאה מפיו לא תוכל לחול עוד אף דמשכחא רווחא כעת עיי' בדבריהם ז"ל. ולפי הנ"ל עכצ"ל דאף היכי שהאיסור אינו חל רק לאחר זמן דהיינו שלא נאסר כעת רק לאח"ז מקרי שחל כעת עליו שיאסר לאח"ז שהתחלת חלותו הוא כעת ורק שאינו נגמר רק לאח"ז דאם לא הי' חלות כלל כעת לא הי' משכחת שבועה ונדר לאחר זמן לפי"ז דכל שאינו חל כעת בשעה שיצא הדיבור מפיו אינו יכול לחול עוד. והנה בחידושי הקשיתי לשאול דהנה אנן קיי"ל דכל איסורי תורה איסורי חפצא הם והר"ן ז"ל שכ' נדרים דף י"ח דאיסורי תורה איסורי גברא נדחה מכל הקדמונים ז"ל עיין עליהם] אמנם השבועות לכ"ע איסורי גברא הם והנה עיקר החילוק בין כולל למוסיף הוא דמוסיף היינו שהאיסור השני מוסיף איסור על החתיכה זו בעצמה שאנו דנין עלי'. וכולל היינו שאין האיסור השני מוסיף כלום על חתיכה זו שאנו דנין ורק שכולל חתיכות אחרות וכמבואר כל זה בש"ס ופוסקים ז"ל וא"כ בשבועות הו"ל לומר דכל דמקרי כולל בשאר איסורים הו"ל לגבי שבועות מוסיף וכ"כ להיפך כל מוסיף כולל דכמו דאמרי' כשאנו דנין על החפץ דכשנתוסף איסור על החפץ חתיכה זו הו"ל מוסיף וכשכולל חתיכות אחרות הו"ל כולל כ"כ הו"ל לומר בשבועות דהאיסור על האדם דאם נתוסוף איסור על האדם הו"ל מוסיף ולהיפך כולל. ובש"ס דשבועות דף כ"ג מבואר להדיא דהיכי שכלל דברים המותרים עם דברים האסורים הו"ל כולל. ויוקשה יותר לפמ"ש הרמב"ן ז"ל דהא דס"ל לר"ל בש"ס שם דבאיסור הבא ע"י עצמו ל"א כולל היינו רק כולל אבל מוסיף גם באיסור הבא ע"י עצמו אמרי' עיי' בחידושיו ז"ל שם מ"ש לישב בזה הך דחלב מהמוקדשים דלפ"ז בשבועות כשכלל דברים המותרים כו' חשיב מוסיף. ואמרתי דשניא איסור חפצא מאיסור גברא דאיסור חפצא היינו שהחפץ נתפס בהאיסור אבל איסור גברא אין האדם נתפס בהאיסור ורק שיש עליו אזהרה שלא לעשות הדבר. ומה"ט קיי"ל דהמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי אף אם התפיס בגברא עיין בר"ן שבועות שם דכיון שאינו נתפס בהאיסור ורק שיש עליו אזהרה ל"ש התפסה. וכיון שכן מה שנתוסיף איסור על האדם לא חשיב מוסיף דאין כאן בהוספה זו רק שמוזהר הוא גם על דברים אחרים ול"ד להוספה על החתיכה באיסורי חפצא שהחפץ נתפס בהאיסור והא דקרי לי' בש"ס בשבועה בכה"ג כולל היינו משום דמאן דס"ל כולל ס"ל דכל שיש מקום לאיסור השני לחול אף שלא על החתיכה שאנו דנין עליו שפיר חייל ואם כן גם בשבועה הרי יש מקום להשבועה לחול שיהי' מוזהר על הדבר המותר גם כן אבל אין כאן ענין למוסיף באיסורי חפצא והארכתי בזה הדבר הרבה ואין כאן מקום הביאור. ולפ"ז אמינא לדעת הראב"ד ז"ל דגם לדעתו לא מהני מה שחל אח"כ שלא בשעת חלות האיסור הראשון ורק דדעתו דמ"מ אמרינן מגו משום דגם כעת מקרי חלות במקצת עכ"ד וכנ"ל מהך דשבועה דבעינן שתחול בעת שיצאה מפיו ואפ"ה מהני שבועה לאחר זמן. אמנם זה לא מקרי רק כולל לא מוסיף כהך דשבועה שלא אוכל היום ושלא אוכלנה לעולם דכיון דהשבועה איסור גברא הוא לא משכחת לה מוסיף כלל דאין כאן חתיכה שאנו דנין עלי' דהחפץ אינו נאסר וגם האדם אינו נתפס וכנ"ל אלא אף באיסור חפצא כגון נדר ושאר איסורי תורה ל"ח בכה"ג שניתוסיף איסור לאחר זמן רק כולל ולא מוסיף ומשום דאף דמקרי חל כעת על לאח"ז מ"מ פשיטא דז"א רק איסור גברא שמוזהר הוא כעת על לאחר זמן אבל מ"מ הרי אין כאן עוד קודם בואו חתיכה וחפץ אסור וז"ב ודו"ק

אולם עדיין יש לעורר דהנה בחי' הריטב"א ז"ל קדושין שם הביא בשם הראב"ד ז"ל לענין נבילה ויוה"כ דיוה"כ חשיב תמיד איסור האחרון ומשום דמשעה שהביא ב' שערות חל עליו איסור נבילה דאף שבהמה זו לא נתנבלה הא יש נבילות בעלמא דאיתסר בהו ועדיין לא הי' שם יוה"כ בעולם עד בא יוה"כ עכת"ד. ואנכי בחידושי בארתי דבריו ז"ל דרק לענין איסור גברא דהיינו האזהרה שיש על האדם דבריו ז"ל אמורים אבל לענין האיסור חפצא פשיטא שאין לדון רק על החתיכה זו בעצמה ולא על חתיכה כיוצא בה. וישבתי בזה מה שתמה עליו הריטב"א ז"ל מהך דחמותו ונעשה אשת איש נידון משום חמותו כו' בטוב טעם ודעת ואכמ"ל ואם נאמר כנ"ל דגם היכי שהאיסור חל לאח"ז מקרי לענין חלות האיסור גברא חל עתה שהאזהרה חל עליו כעת ורק שנגמר לאחר זמן א"כ בהך דנבילה ויוה"כ הול"ל דהו"ל לענין האיסור גברא איסור בת אחת דגם לענין איסור יוה"כ חשוב לפ"ז חלות משעה שהביא ב' שערות. אמנם אחר העיון ראיתי דגם זה נכון דהנה זה פשוט וברור דאף א"נ כנ"ל מ"מ אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו למחר ואח"כ אמר שלא אוכל היום דהשבועה השני' חלה אף למאן דל"ל כולל ול"א דכיון דגם השבועה שלאח"ז מקרי חלה מהיום לענין האזהרה אין השני' יכולה לחול שכל ענין שבועה אינו רק איסור גברא דהיינו אזהרה וכבר מוזהר הוא דמ"מ אינו דומה חלות הראשונה עתה להשני' דהשני' נגמר החלות לגמרי והראשונה אינו רק מהיום ולאח"ז וזה פשוט באין ספק: