ברכת רצ"ה קפו

דאין הטעם רק משום דלא סמכא דעתי' כשכתב לו אח"כ השטר קנה למפרע בנתינת הכסף עיין בדבריו ז"ל ולפ"ז במכירה לענין חמץ עדיין יוכל לתקן גם אח"כ שיתן לו השטר בערכאות ויקנה למפרע

ולכאורה עלה על לבי דאין בזה תיקון דכיון דמ"מ הי' בידו לבטל המכירה שלא יתן לו השטר בערכאות שפיר עובר מטעם הואיל וכדאמרינן בהך דחלה דעובר משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ועובר אף שלא שאל עדיין עליה. אמנם אחר ההתבוננות יש לחלק דהתם אם ישאל יהי' החמץ שלו משא"כ הכא דאין אנו דנין על מכירת חמץ גופא ורק על הקרקע דגם אם יתבטל המכירה מהקרקע לא יהי', רק כקיבל עליו אחריות וכנ"ל בשם הגאון מליסא ז"ל וקבלת אחריות הו"ל רק כגורם וכשיתן לו א"כ השטר אח"כ ואין אתה דן רק משום הואיל הו"ל רק הואיל דגורם וזה לא מצינו. אמנם כל זה להתלמד במק"א אולם בנ"ד אין נ"מ בזה אחר שכבר לקח בחזרה ולא עשה השטר בערכאות ונתבטל כבר מכירת הקרקע וכמובן

אולם גוף הדבר שהעלה הגאון מליסא ז"ל דכיון שהערל הקונה הוא עני הו"ל כאחריות אלם אינו נוח לי דעיקר מה שעובר בקיבל אחריות היא דכיון דחייב באחריותו חשוב כגורם שיש לו שייכות בהחמץ ומה"ט ס"ל להמתירים דבאלם לא חשיב כקיבל עליו אחריות דכיון דמדינא א"צ לשלם לו כשיאבד ל"ח יש לו שייכות בהחמץ דמה שיוציא ממנו העכו"ם ממון באלמותו לא חשיב בעד החמץ. והמחמירים ס"ל דכיון דמ"מ יקח ממנו הממון בשביל שנאבד אצלו החמץ כשלקחו בפקדון מאתו חשוב כקיבל עליו אחריות ויש לו שייכות בהחמץ. משא"כ בהך שהלוקח עני ולא יהי' לו ממה לשלם שזה שלא ישלם לו אינו בשביל החמץ שנאבד ורק משום שאין לו לא חשיב בשביל זה יש לו שייכות בהחמץ שזהו מצד אחר לגמרי הגע בעצמך דהכי נימא שאם ישראל הלוה לנכרי שכל מסחרו בחמץ דיחשב בשביל זה כקיבל עליו אחריות וזה ברור אצלי בסברא: והנה כל זה לענין ימי הפסח אך לאחר הפסח. גם לו יהיבנא לסברת הגאון מליסא ז"ל יש להקל דמלבד דגם בקיבל עליו אחריות דעת רבים מהאחרונים ז"ל דמותר לאחר הפסח הנה אחריות אלם דעת גדולי המורים ז"ל דאינו בכלל קבלת אחריות וכמבואר בפוסקים ז"ל ופשיטא א"כ דאין להחמיר כ"כ בדבר שכל איסורו אינו רק קנס חכמים ואין לחוכך להחמיר כלל מצד זה: אולם עדיין יש לעורר בזה מצד אחר דאחרי דנתבטל מכירת הקרקע ליכא שוב הקנין אגב ואין כאן לגבי החמץ רק הקנין כסף ואנן פסקינן לחומרא דתרתי בעינן כסף ומשיכה או עכ"פ כסף ואגב: עוד יש לעורר לפי דעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל הובא בטוש"ע חו"מ סי' רט"ז במוכר קרקע ודקלים דהיכי דלית לי' דקלים גם מכירת הקרקע נתבטלה וכיון דהכא נתבטל מכירת הקרקע בטל גם המכר מהחמץ. ואם כי הרמב"ם ז"ל מיירי במכירה אחת ובנ"ד הי' שתים מכירת הקרקע ומכירת חמץ י"ל דכיון דכללם אח"כ באגב הו"ל כמכירה. אחת ונתבטל בביטול מכירת הקרקע כל המכירה אם לא היכא שנכתב בפירוש שהמכירה האחת אינו תלוי' בהאגב קרקע האמנם אנכי כתבתי בחידושי בהא דקיי"ל דחוזר בשטר ואף אם קנו מידו ל"מ דהו"ל קנין דברים דהיכי שחייב עצמו ליתן שטר אינו יכול לחזור דחיוב גופו מהני שצריך לכתוב לו השטר וא"י לחזור בו וכדפסקינן לענין קנין אתן דמהני בתורת חיוב וכמבואר למעיין בפוסקים ז"ל וה"ה דמהני לענין נתינת שטר: ואון לדברי מצאתי בתשו' הגמ"מ ז"ל השייכים לספר קנין שכתב דאף אם המוכר אינו רוצה המצרן קונה בע"כ דהלוקח שם חשיב שלוחו של המצרן וסיים וז"ל וצריך המוכר לעשות כל מה שהבטיח ללוקח ולשפותה בידו בין בדיני ישראל בין בדיני עכו"ם ולהעלות בערכאותיהם. ולכאורה הכי עדיף כח המצרן מכוחו של הלוקח עצמו דיכול לחזור בשטר ועכצ"ל דמיירי שנדר ללוקח לעשות ככל הנ"ל בתורת חיוב וכיון דהוא שליח המצרן נתחייב לעשות הכל למצרן ומוכח א"כ דבתורת חיוב אינו יכול לחזור בשטר ומעתה לפמש"ל דעיקר הטעם דבמקום דכותבין שטרא לא סמכא דעתי' דלוקח הוא משום דכיון שאין קונין בלי שטר לא סמכא דעתי' דלוקח דאולי יחזור בו המוכר ולא ירצה לכתוב לו השטר דחוזר בשטר היכי שחייב עצמו בתורת חיוב לכתוב לו שטר דאינו יכול לחזור בו וכנ"ל שפיר קני בכסף דסמכא דעתי': אמנם באמת כ"ז אינו רק בישראל מישראל אבל בנ"ד שהקונה הוא נכרי דבכ"מ לא סמכא דעתי' רק בשטר אף שכתב בהשטר בלה"ק בתורת חיוב שיכתוב לו בכ"ז שטר בערכאותיהן לא מהני דלא סמכא דעתי' דהעכו"ם הקונה עד שיכתוב לו שטר המועיל בערכאותיהם ואף שמסר לו המפתח ונעל ופתח אף דבישראל מהני קנין החזקה בלי שטר וכמבואר לא מהני בעכו"ם דהוא אינו סומך רק בשטר המועיל בערכאותיהם וכמבואר כל זה בפוסקים עיין עליהם. אמנם עכ"ז אחרי שעתה כבר עבר עליו הפסח נראה לי להקל. ואבא על ראשון ראשון במה שכתבתי לחוכך משום דאחר שנתבטל המכירה מהקרקע ליכא אגב ורק קנין כסף. הנה אם כי רבו החולקים על דעת רש"י ז"ל דפסק דלא קיי"ל כאמימר דמשיכה קונה בנכרי ועיקר הקנין בנכרי הוא בכסף אמנם אי כסף ג"כ קונה בנכרי דעת גדולי המורים דקונה דאף דקיי"ל כאמימר מ"מ אמימר אף משיכה קאמר ודרשינן לעמיתך בכסף ולנכרי או בהא או בהא ועיין ב"י ז"ל שהביא שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ התוס' בע"ז דף ע"ב בסוגיא דמשיכה בנכרי קונה עיי"ש ועכ"פ הוי ספק פלוגתא דרבוותא וא"כ אף דבפסח הי' צריך ביעור מספיקא דהוי איסור תורה עתה אחר הפסח הו"ל ספיקא דרבנן ולהקל ועיין בפוסקים ז"ל דהיכא שלא נודע הספק עד אח"כ אף שרק ע"י גלגול נעשה דרבנן אזלינן לקולא עיין בדבריהם ז"ל ומטעם דהוי כס"ס להחמיר דשמא כדעת הפוסקים הסוברים דכסף אינו קונה ושמא הוי כקיבל עליו אחריות אין לחוש דזה האחרון לא חשיב ספק לדעתי דרבו כמו רבו צדדי ההיתר דעת האחרונים ז"ל דלא נאסר בקיבל עליו אחריות אחר הפסח ודעת רוב הקדמונים ז"ל דאחריות אלם לא הוי כקבלת אחריות ומ"ש אנכי דזה לא חשיב גם כאחריות אלם שהוא מצד אחר לגמרי וכנ"ל ואין לחוש איפוא מפאת זה. ומהפן הב' גם כן אין לחוש לדעתי דמלבד דדעת הרמב"ם ז"ל בהך דקרקע ודקלים לאו ד"ה הוא דהרשב"ם ודעמי' ז"ל חולקים בזה וס"ל דאף דלית לי' דקלים המכירה מהקרקע קיימת הנה גם לדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל י"ל דז"א רק במכירה אחת שכוללם יחד שקונה שניהם בסך כך וכך אבל בשני מכירות שכתב שמוכר זה בעד סך כך וכך והשני בסך זה אף שכללם יחד וכנ"ד שכללם באגב גם הרמב"ם ז"ל יודה דלא נתבטלה האחת בביטול השני' דמ"מ הוי שני מכירות וכן באמת הדעת נוטה ועיין בט"ז ז"ל בסי' רט"ז שם שכתב בביאור דעת הרמב"ם ז"ל וז"ל דיוכל זה לומר כיון שכללתי אותם בסך אחד היתה המכירה א' וגם שוה בעיני הרבה ולא אקח אחד מהם כפי שומת אנשים כו' והרי זה כמו שכתבתי דהעיקר שאין זה רק בשכללם בסך אחד וכנ"ל

ועוד אמינא דאף אם נדמה נ"ד להך דקרקע ודקלים מ"מ יש לדון דכיון דפשיטא דאף לדעת הרמב"ם ז"ל אין זה רק כתנאי דעלמא שאם לא יתן לו האחר יבוטל המכירה לגמרי א"כ כ"ז שאינו מבטל התנאי המקח