ברכת רצ"ה קפה

ורק מטעם דלא סמכא דעתו קאתינן עלה לחשבו מוקצה כשהי' דעתו עליו מאתמול שפיר מותר ודו"ק. ולענין אי נדמי הפקר לשל ישראל או לשל עכו"ם לזה לפעד"נ של הפקר דמי לשל עכו"ם דלדעתי אין הטעם משום דסמיכת דעת העכו"ם שהיא מוכן לו מוציאו מכלל מוקצה דמה שלא הוי מוקצה להעכו"ם לא מוריד ולא מעלה לענין מוקצה דהא תרומה טהורה מותר לטלטל אף כשהיא עוד ביד הישראל משום דחזי לכהנים ואלו מה דחזי לכהנים לא מהני דאל"כ לא משכחת מוקצה מחמת איסור ורק דע"כ דכל דליכא הסח דעת בעלים אין לאסור משום מוקצה בכה"ג שתלוי בדעת האדם וא"כ ה"ה בהפקר דליכא בעלים כלל וכמובן. אמנם מדברי הרמ"א ז"ל סי' תקט"ו הנ"ל נראה להיפך מדקמצריך בהך דישראל ששיגר דורון שיהי' דעת מי שנשתלח לו עלי' מאתמול דכיון דמיירי ע"כ שהי' זמן שיביא מעיו"ט דאל"כ הו"ל כאילו אמר לעכו"ם להביא ביו"ט ויעיי' במ"א שם וא"כ עוד קודם כניסת יו"ט הבעלים השולחים סילקו עצמן ואיאשי מיני' ודמי א"כ להפקר דאין לו בעלים דהבעלים הראשונים נסתלקו והוא לא זכה ע"י העכו"ם וכמבואר אם לא דנימא דלא בעינן בעלים ממש ורק שיהי' לו יד בהדבר וא"כ זה שנשתלחו לו חשוב כעין בעלים דיאוש וסילוק הבעלים הראשונים הוי כעין יאוש בגזילה שהיא כעין מתנה ואין איש אחר יכול לזכות וכמ"ש התוס' ב"ק פ' מרובה עיי' עליהם משא"כ בהפקר דיד הכל שווים בו ועדיין צריך תלמוד אצלי. ועיי' במג"א ז"ל שכתב בטעם דאין של עכו"ם צריך הכן דהוי מוכן להעכו"ם וכיון דהוי מוכן להבעלים הוי מוכן לכל. ונראה לכאורה שהוא ז"ל דעתו לחלק בעכו"ם דהיכי שהוא הבעלים חשוב מוכן ע"י מה שהוא מוכן להעכו"ם משא"כ לאינו בעלים דבזה בעינן שיהי' מוכן לישראל א' דוקא ומלבד שזה חילוק דק מאוד לא ידעתי איך יפרנס הא דבמוקצה מחמת איסור כגון במחובר וכדומה גם בשל עכו"ם הוי מוקצה וצ"ע. ועדיין יקשה לשיטת התוס' בהך דנוטל ממקום הפחת שבררתי דהם ז"ל ע"כ ס"ל דאף כשהאיסור אינו בגופו ורק מצד אחר חשיב מוקצה מחמת איסור דאמאי בהך דעכו"ם שהביא דורון מחוץ לתחום מותר לישראל אחר הא הו"ל מוקצה מחמת איסור דהא אין חילוק בין של ישראל לשל עכו"ם וכנ"ל מהך דמחובר וכדומה

ואשר אחזה בזה דבאמת הך דחוץ לתחום דהוא מוכן לישראל ג"כ היינו לאותן שהם בתוך התחום והא דנתקשה הרשב"א ז"ל היינו משום דלא דמי לתרומה דחזי לכהנים דהתם ראוי' היא להבעלים שיכולין ליתנה לכהן ולא בעי שיהי' חזי לאכילה להם עצמן משא"כ בהך דחוץ לתחום שהבעלים א"י ליקח וליתן ולא חזי א"כ לדידהו וכיון שהוי מוקצה להבעלים לא מהני מה דחזי לאחרינא. אמנם זה החילוק ע"כ דאינו משום מוקצה מחמת איסור דעכצ"ל דמה דחזי לישראל אחד לא הוי איסור לענין זה דאל"כ כיון דבמוקצה מחמת איסור רק בחר עצם האיסור אזלינן ואין תלוי בדעת אדם כלל לא מהני א"כ מה דחזי לזה להתיר גם לאותן שאסור להם וע"כ דרק מטעם מוקצה דאסח דעתי' קאתינן עלה וזה תלי רק בדעת הבעלים וכיון שכן יש לחלק בין של ישראל לשל עכו"ם וכנ"ל לדעת ושיטת הרשב"א ז"ל והבן זה. ועדיין נשאר לנו לבאר הך דנהרות המושכין דאמרי' בש"ס דשבת דף קכ"א דכיון דאורחייהו בהכי דעתייהו עליהון שהביא כ"ת להוכיח דגם בהפקר חשוב מוקצה. אולם גם אם נאמר דשל הפקר דמי לשל ישראל עדיין יוקשה לדעת הרמב"ן והה"מ והר"ן ז"ל שהבאתי דלא ס"ל ע"כ כלל דהא דלא סמכא דעתי' משוי לי' מוקצה וכאשר בררתי. ועכצ"ל לדעתם ז"ל דזהו כפי הס"ד לר' אבין בצואת קטן דחשוב מוקצה וע"כ משום דבעי סמכא דעתי' וע"ז מקשה לי' מהך דנהרות המושכין כו' דעכצ"ל דהיכי דאורחייהו בהכי לא הוה מוקצה. אולם לפי האמת משום זה לא חשיב מוקצה כלל ואם כן כמו כן י"ל דאין ראי' ג"כ מהתם דלדעת רש"י והרשב"א ז"ל הא דלא סמכא דעתי' לבד משוי לי' מוקצה דגם בהפקר אמרי' הכי די"ל דהתם הוא רק לפי דברי ר' אבין דגם צואת קטן הו"ל הפקר דאין לאביו זכות בו דל"ד למציאת קטן וכמובן אבל לפי האמת אינו כן וכנ"ל ודו"ק

ואחרי ברורן של הדברים האלה בנידון השאלה במי גשמים שנתקשרו העננים ביו"ט הנה באמת אני בעצמי הייתי מהמתירין אחרי שלדעת הרמב"ן והה"מ והר"ן ז"ל זה לא חשיב מוקצה כלל ואף לדעת רש"י ז"ל וכפי הנ"ל גם הרשב"א ס"ל הכי דהיכי דלא סמכא דעתי' לבד הוי מוקצה מ"מ כיון דהוי של הפקר י"ל וכן דעתי נוטה דדמי לשל עכו"ם דא"צ הכן בכה"ג ועכ"פ לא ברירא איסורו וכנ"ל אמנם פשיטא דחכם שנטה קו להחמיר עפ"י דעת רש"י והרשב"א ז"ל ואף דהוי של הפקר אין מזיחין אותו ויש לי עוד בכל הדברים הנאמרים הרהורי דברים הרבה אולם כי אין עוד ספרי אתי פה ואני כותב רק עפ"י העולה על זכרוני בעזר מעט הספרים השאולים אתי קצרתי ופה תהי' שביתת קולמסי: סימן עד ב"ה לבוב יום ד' כ"ב סיון תרל"ו לפ"ק

לכבוד הרב המאה"ג ענף עץ אבות מו"ה ישראל הורוויץ ני' אבד"ק וויסליץ

זה זמן מה הגיעני מכתבו עם שאלתו שאלת חכם בדבר מכירת חמץ שנהג כ"ת לכתוב כשהבית של ישראל הקרקע במכירה ואגב מכירה זו מכירות החמץ ועתה בא אחד לערער דבמכירה בעינן שטר בערכאות בלשונם ואל"ה לא מהני דלא סמכא דעתא דהלוקח וכל שאינו מוכר הקרקע כתב הגאון מליסא ז"ל דהוי כקבלת אחריות דעכו"ם אלם. וכ"ת השיב לו דאם הי' כותב הקרקע בשכירות לא מהני מצד אחר דשכירות לא קנה וכמ"ש האחרונים ז"ל ונפשו איפוא בשאלתו לדעת חוו"ד איך לכתוב לכתחילה ואיך הדין בדעבד לאחר הפסח עכת"ד השאלה. ויען לא הייתי בימים אנו בקו הבריאות והשלימות לא יכולתי להשיבהו ואחר עד עתה ואבוא היום להביע חוו"ד כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית': הנה מבואר בש"ס פ"ק דקדושין דבמקום דכותבין שטר כסף אינו קונה ומבואר בש"ע חו"מ סי' ק"צ ומקור הדבר בר"ן ז"ל דל"ד בשטר קנין ורק דגם בשטר ראי' דינא הכי דאין הטעם רק משום דכל שכותבין שטר אין דעתו לקנות רק בקנין היותר מועיל שהוא השטר ורק גם משום דלא סמכא דעתי' עד שיכתוב השטר ואפי' בשטר ראי' א"כ לא קנה. וענין הך דלא סמכא דעתא ביארתי דכיון דהמנהג לכתוב שטר ואין קונין זולתו א"כ דכיון דקיי"ל דחוזר בשטר עיין חו"מ סי' רמ"ג ממילא יתבטל המכירה ולכך לא סמכא דעתי' דלוקח עד שיכתוב השטר. ולפ"ז אף היכי שכתב לו שטר בלשונינו דיש כאן גם קנין שטר מ"מ כיון שאין קונין בלתי שטר ואינטאבילאטציע בערכאותיהן לא סמכא דעתי' דלוקח. דאולי יחזור ולא ירצה לעשות שטר בערכאותיהם כמשפט והמנהג. הארכתי קצת בזה יען ראיתי לכ"ת שמערבב שני הטעמים וכתב דלכך לא סמכא דעתי' משום שלא רצה לקנות רק בשטר וז"א כמו שבררתי. ולא ידעתי למה הוצרך לכל האריכות דלדעתו דהטעם הוא רק משום שרצה ליקנות בשטר פשיטא דמהני השטר בלה"ק שיחשב קנין שטר. אולם כבר כתבתי דזה ליתא דגם בשטר ראי' לא קנה מקודם מטעמא דלא סמכא דעתי' וכנ"ל: ועיין בר"ן ז"ל שכתב דבשטר ראי' כיון